נחלי מים קיט

משיעבוד גליות

העולה מזה דלדעת ב"ז כל המצות שבתורה יהיו קיימות לעד רק מצות הזכרת יצ"מ יתבטל לימות המשיח, ולדעת חכמים דפליגי על בן זומא אף הזכרת יציאת מצרים יהיה לימות המשיח אלא שיהיה טפל לשיעבוד גליות, וא"כ א"ש המשנה בין לדעת ב"ז בין לדעת חכמים, דלדעת ב"ז נהי דאיכא בפ' ציצית הזכרת יצ"מ שנוהג בלילה מ"מ י"ל דלהכי קדמה והיה א"ש לויאמר שוהיה אם שמוע נוהג בין בעוה"ז בין לימות המשיח שכל המצות אינן בטילות לימות המשיח, אבל פרשת ויאמר נהי דאיכא יציאת מצרים שנוהג גם בלילה מ"מ אינו נוהג לימות המשיח, וא"ש דברי הירושלמי מאי ויאמר שנוהג אלא ביום שתחלת הפרשה אינו נוהג אלא ביום, דהירושלמי מתרץ לשון המשנה היכי קאמר דאינו נוהג אלא ביום הא איכא יצ"מ דנוהג גם בלילה, להכי קאמר הירושלמי דכוונת המשנה על תחלת הפרשה דהיינו מצות ציצית, א"כ א"ש דלהכי קדמה והא"ש לויאמר, דוהיה אם שמוע משתעי בת"ת דנוהג בין ביום ובין בלילה בין בעוה"ז ובין לימות המשיח, אבל פ' ויאמר כנגד מצות ציצית דנוהג ג"כ לימות המשיח דהא מצות אינן בטלות לעתיד מ"מ אינו נוהג אלא ביום ומצות יציאת מצרים שנוהג גם בלילה מ"מ אינו נוהג לימות המשיח כלל, ולדברי חכמים דפליגי אב"ז דנוהג הזכרת יציאת מצרים גם לימות המשיח, מ"מ לדידהו אינו נוהג בלילה דהא דרשו כל לרבות ימות המשיח וא"כ א"ש כפשוטו דכל הפרשה ויאמר אינו נוהג אלא ביום לכן קדמה והיה א"ש לויאמר

ובזה נבוא אל ביאור הענין דהתלמידים אמרו להם הגיע זמן ק"ש שהודיעו להם אמנם רמזו דבר הנוגע לפלפול שלהם, דהיינו שהם היו עוסקים ביצ"מ כל הלילה ואמרו להם הגיע זמן היינו בסדר ק"ש שאנו אומרים יש ללמוד לכאורה שאינו נוהג בלילה דהיינו שאנחנו מקדימין והיה אם שמוע לויאמר ע"כ כטעם המשנה שוהיה א"ש נוהג ביום ובלילה ויאמר אינו נוהג אלא ביום א"כ מוכח דיצ"מ אינו נוהג בלילה, ע"ז בא התשובה אמר להם ראב"ע, לפי נוסח הרמב"ם אשר הבאתי בדרושים הקודמים, היינו דהשיב להם דהא לדעת ב"ז שיצ"מ נוהג בלילה מ"מ אינו נוהג לימות המשיח, דלדעת בן זומא ליכא לרבויי לימות המשיח כמו שאמר בעצמו שאין מזכירין יצ"מ לימות המשיח, ולדעת חכמים מזכירין יצ"מ לימות המשיח מ"מ אינו נוהג בלילה, א"כ א"ש ממ"נ דברי המשנה כמש"ל באריכות, והחכמים השלמים האלה עשו כדעת ב"ז להזכיר יצ"מ בלילות, ואפשר מה שדייקו כל אותו הלילה דלכאורה מיותר דהו"ל לומר והיו מספרים ביצ"מ כל הלילה ודיו, אמנם א"ש היטב לדברינו אלה שהחכמים השלמים האלה עשו כדעת ב"ז והכריחו שאין מזכירין יצ"מ לימות המשיח והיינו דקאמר כל אותו הלילה שאנו מצפים על ביאת משיח צדקנו ובפרט החכמים הקדושים האלה אשר ציפו וקוו בכל שעה ובכל רגע לביאת משיח צדקנו כי זה תכלית השלמות האמתית, לכן דייקו אותו הלילה שלמחר כשיבוא משיח צדקנו לא יזכרו עוד יצ"מ כדעת ב"ז שאין מזכירין יציאת מצרים לימות המשיח

אמנם יש עוד לאלוה מלין ליישב ע"פ דברי הרשב"א שהבאתי לעיל, הקושיא השלישי שנתקשו בו כל הקדמונים דלמה פסקינן כב"ז שמזכירין יצ"מ בלילות הא בכ"מ קי"ל יחיד ורבים הלכה כרבים וחכמים דמרבו לימות המשיח ליכא לרבויי אלילות, גם בשל"ה הק' האריך ליישב, גם אני בעניי בדרשות שלי כתבתי בס"ד ישובים נכונים, כעת חדשות אגיד, דהנה לפ"ד החולקין עלינו שהביא הרשב"א שהבינו פשטיה דקרא של למען תזכור את יום צאתך מא"מ כל ימי חייך שהיא נתינת טעם על המצות דלעיל היינו מצות פסח ומצה ואיסור חמץ שהטעם כדי שנזכור יצ"מ, נראה פשוט דא"צ לריבוי על הזכרת יצ"מ בלילות, דהא עיקר מצות פסח ומצה אכילתן בלילה דוקא כמו שכתוב. בערב תאכלו מצות, א"כ פשיטא דהזכרת יצ"מ דוקא בלילה וא"צ לרבוי, רק הא דצריך רבוי ללילות היינו לפ"ד מסקנת הרשב"א דהא דאמרה תורה למען תזכור את יום צאתך וכו' אינו מקושר למה שלמעלה והוא ענין בפ"ע, שצותה אותנו התורה שנזכור יציאת מצרים, וכענין למען ינוח שורך וגו', שאינו נקשר עם מה שלמעלה, אמנם הא דהוצרך הרשב"א ז"ל לפרש כן היינו לדעת ב"ז דמיפשט פשיטא ליה שאין מזכירין יצ"מ לימות המשיח א"כ אם נפרש שמקושר למה שלמעלה יהיה ח"ו סותר הכלל שבידנו שהתורה היא נצחית ולא יבוטל מצוה אחת ממצות התורה, לכן הוצרך לפרש שלמען תזכור אינו מקושר למה