נחלי מים קיח

דמסתמא ידעו בעצמם זמן ק"ש וע"כ רמזו להם בזה איזה דבר הנוגע לפלפול שלהם כאשר כתב לפ"ד הק', גם אנכי בעניי כתבתי בענין זה דברים נחמדים, כעת אכתוב מה שנתחדש לי ב"ה ענין נחמד. דהנה בנוסח הרמב"ם בסדר ההגדה שלו כתב אמר להם ראב"ע הרי אני, משמע שזה נמשך לדלעיל וצריך להבין דברי חכמים וחידותם. הנה בגמרא ברכות פ' היה קורא בתורה במשנה אמר ר' יהושע בן קרחה למה קדמה פ' שמע לוהיה אם שמוע כדי שיקבל עליו עול מלכות שמים תחלה ואח"כ יקבל עליו עול המצות, והיה אם שמוע לפ' ויאמר, שוהיה אם שמוע נוהג ביום ובלילה, ויאמר אינו נוהג אלא ביום דמצות ציצית אינה נוהגת אלא ביום

כבר תמהו בזה כל הגדולים והבע"ח שאגת אריה והצל"ח, הא קיי"ל דמזכירין יציאת מצרים בלילות ופירש רש"י פ' ציצית דק"ש אומרים אותה בלילה אע"פ שאין לילה זמן ציצית אומרים אותה בלילה מפני יציאת מצרים שבה. הן אמת בירושלמי אמרינן מאי ויאמר אינו נוהג אלא ביום דתחלת הפרשה אינו נוהג אלא ביום. אמנם אכתי אינו מספיק לתרץ כיון דאית ביה נמי יצ"מ שמזכירין גם בלילה אינו מספיק הטעם להקדמת והיה אם שמוע לויאמר, וכבר אמרתי לתרץ בתירוץ הגון בדרשות שלי וכעת חדשות אני מגיד

הנה לעיל סוף פ"ק במשנה אמר ראב"ע הרי אני כבן שבעים שנה ולא זכיתי שתאמר יציאת מצרים בלילות עד שדרשה בן זומא שנאמר למען תזכור את יום צאתך מא"מ כל ימי חייך, ימי חייך הימים כל ימי חייך הלילות, וחכ"א ימי חייך העוה"ז כל ימי חייך להביא לימות המשיח, ואמרינן שם בגמרא תניא אמר להם ב"ז לחכמים וכי מזכירין יציאת מצרים לימות המשיח, והלא כבר נאמר הנה ימים באים נאום ה' ולא יאמרו עוד חי ה' אשר העלה את ב"י מא"מ כ"א חי ה' אשר העלה ואשר הביא את זרע ב"י מארץ צפונה ומכל הארצות אשר הדחתים שם, אמרו לו לא שתעקר יצ"מ ממקומה אלא שתהא שיעבוד גליות עיקר ויצ"מ טפל לו. והרשב"א בעין יעקב האריך בענין זה לסתור טענות החולקין עלינו ע"פ אמונה האמתית, שהתורה היא נצחית ולא תהא תורה אחרת ח"ו, והחולקין עלינו טוענין דהא לדעת ב"ז אין מזכירין יציאת מצרים לימות המשיח הרי יבטלו אז כמה מצות, דהא כתיב בפ' ראה וזבחת פסח לה' אלהיך צאן ובקר וגו', לא תאכלו עליו חמץ שבעת ימים תאכלו עליו מצות לחם עוני, וסיים הפסוק למען תזכור את יום צאתך מארץ מצרים כל ימי חייך, א"כ משמע מפשטות הפסוק שהפסח ואכילת מצה ואיסור אכילת חמץ תניא ביצ"מ וכיון דלדעת ב"ז שאין מזכירים יציאת מצרים לימות המשיח יתבטלו מצות האלו. והרשב"א כתב דאין זה כלום מהטענות, כי מצות הפסח ואיסור אכילת חמץ אינו מחייב מצות הזכירה, תדע דהא מניעת עשיית הפסח בכרת וכן חייב כרת על אכילת חמץ ובמניעת אכילת מצה אינו עובר רק בעשה, וכן במניעת זכירת יצ"מ אינו עובר רק בעשה, אלא דמצות אכילת פסח ואכילת מצה ומצות אכילת חמץ הם מצוה בפ"עו כי כך גזר עלינו השי"ת מטעם הכמוס אצלו, והא דקאמר למען תזכור את יום צאתך מא"מ אינו למה שלפניו, אלא שהוא ענין בפ"ע, והכוונה שהפסוק אומר שלא תעבור על מצות הללו שאמרתי לך, ועוד תראה לזכור בפה בכל יום יציאת מצרים, וזהו מצוה בפ"ע, והאי למען, הוי כמו שכתוב במצות שבת למען ינוח שורך וחמורך, דאטו מצות שבת ניתנה בשביל שינוח השור והחמור, אלא דהענין הוא בפ"ע, כי שבת ניתנה שבו נזכור חידוש העולם שחידשו ית"ש מאין הגמור כמו שאמר בפ' עשרת הדברים כי ששת ימים עשה ה' את השמים ואת הארץ וגו' ע"כ צוך לעשות את יום השבת, ואמר כאשר צויתיך לנוח ביום זה אמר למען ינוח ג"כ שורך וחמורך, אמנם אין מצות שבת טעמו למען ינוח השור והחמור. רק מה שטענו החולקין דהא לדעת ב"ז בטלה הזכרת יצ"מ שהיא מצוה מן התורה, אמר שאין זו קושיא דהא הכוונה בהזכרת יציאת מצרים בכדי שנזכיר בפה הנסים והנפלאות שעשה עמנו השי"ת בהיותנו עבדים תחת מלך ועם קשה, והוא ית"ש בחוזק יד הוציאנו ממצרים, ובזכירה הזאת תקנה בנפשותינו כי הוא המשגיח והיכול ולא יפלא ממנו כל דבר, ועוד שתתחזק בנפשותינו מדת הבטחון בחוזק רב, וע"כ באה הזכירה הזאת, וזה יותר יתברר לעתיד כאשר נזכיר שהוציאנו משיעבוד גליות מארצות רחוקות מצפון וים ויתברר בחזקה אלו העיקרים שהוא המשגיח ובעל היכולת א"כ לא תתבטל שום מצוה ממצות התורה שהיסוד שצונו בזכירת יצ"מ יתברר יותר בזכירת היציאה