נחלי מים קטז

דעשה כן השי"ת דאילולי יהיב אורייתא לישראל עד דלא אודע לון בכל יומא הוו רדפי לישראל עלייהו וקטלי לון, אבל כיון דעביד דא ואינון יהבו מתנן ונבזבזן דיקבלו ליה בגין כך ירתי ישראל אורייתא בלא עירעורא כלל. עכ"פ מבואר הענין ששרו של אדום שרשו ברציחה ומטעם זה לא רצה לקבל התורה בשביל לאו דלא תרצח, ושרו של ישמעאל שרשו בניאוף ובשביל זה לא רצה לקבל התורה משום לאו דלא תנאף, ולכן מצינו שקנטרם יעקב את ראובן בכורו ואמר עליו פחז כמים כי עלית משכבי אביך, והוא מענין ניאוף ח"ו על מעשה דבלהה, הגם שבאמת לא היה חוטא ח"ו כמאמר חז"ל כל האומר ראובן חטא אינו אלא טועה, מ"מ היה איזו ניצוץ דומה קצת לחטא כיון שהכתוב מחשבו לחטא, וכן שמעון ולוי קינטרם אבינו יעקב ואמר עליהם כלי חמס מכרותיהם, ועוד כי באפם הרגו איש וברצונם עקרו שור, וחשב שמא ח"ו יש בהם ענין רציחה ממכירת יוסף וענין שכם, ובאמת כל אלה שבטי יה והכל היה מאת ה' כי בענין מכירת יוסף מפורש בזוה"ק באריכות שהשי"ת עשה זאת שהוא עילת כל העלות וסיבת כל הסבות, וענין הריגת שכם הכל היה מאת ה'. וזהו כוונת הש"ס בשעה שראה יעקב שנסתלקה הימנו שכינה אמר ח"ו שמא יש פסול במטתי כאברהם שיצא ממנו ישמעאל, הכוונה שהיה חושש שמא יש בזרעו איזה שורש פורה ראש ולענה מענין ניאוף כמו שחשד לראובן שהוא בחינת ישמעאל ששרשו בניאוף כנ"ל בזוה"ק, וכיצחק אבי שיצא ממנו עשו, הכוונה שמא יש ח"ו בזרעו ענין רציחה כמו שחשד לשמעון ולוי והיא בחינת עשו ששרשו ברציחה כנ"ל בזוה"ק, והיינו דחילקם לב' ענינים. אמנם השיבו שבטי יה כשם שאין בלבך וכו', כי כולם היו צדיקים גמורים כמאמר חז"ל כל האומר ראובן חטא וכו', וענין מכירת יוסף והריגת שכם הכל היה מאת ה' כמ"ש

ובזה נבוא לביאור ענין שהתחלנו, והוא דמבואר במדרש בכמה מקומות בזכות ד' דברים נגאלו ישראל ממצרים, שלא שינו את שמם, ולא שינו את לשונם, והיו גדורים מעריות שנאמר גן נעול אחותי כלה ואחת היה ופרסמה הכתוב, ולא היו מגלין מסתורין שלהם וכו' ובזוה"ק בפ' שמות מבואר עוד ענין שהיו נזהרים מקטול דמא דאע"ג דגזר אתגזר כל הבן הילוד וגו' לא אשתכח ביניהון מאן דקטל עוברא במעהא דאתתא כ"ש לבתר, ובזכותא דא נפקו ישראל מגלותא. הגם שמבואר בזוה"ק עוד ענין שהיו נזהרים מנדה ומבת אל נכר, זה נכלל בדברי המדרש שהיו גדורים מעריות כי הכל בכלל עריות. עכ"פ יצא לנו מדברי המדרש והזוה"ק שבשביל חמש זכיות נפק ישראל ממצרים, ותרתי מינייהו שהיו גדורים מעריות ומקטול דמא, לכן חישב הפסוק בעת אשר דבר ה' למשה ואהרן להוציא את בני ישראל ממצרים לשלשה שבטי יה שקנטרם אביהם וחשש עליהם שמא יש בהם ענין עבירות הללו ניאוף ורציחה כמש"ל להראות שהיו נקיים מאותן עבירות, וזהו שמסיים הפסוק על צבאותם שהיה ג"כ בכל החמש זכיות שיצאו מחמתם ממצרים כי כולם היו שבטי יה כמו שהשיבו לאביהם יעקב אע"ה שאין בלבנו אלא אחד. והוא כו"פ לענ"ד בע"ה

ובענין זה פירשנו בפ' ציצית ולא תתורו אחרי לבבכם ואחרי עיניכם וגו', והייתם קדושים לאלהיכם אני ה' אלהיכם וגו'. המשך הענין נ"ל לפי דרכנו ע"פ מה שדרשו חז"ל אחרי לבבכם זו מינות ואחרי עיניכם זו ענין ניאוף, וע"ז מסיים הכתוב והייתם קדושים לאלהיכם ופירש רש"י ז"ל בחומש קדושים תהיו הוו פרושים מן העריות שכ"מ שאתה מוצא גדר ערוה שם אתה מוצא קדושה כמאמר הפסוק אשה זונה וחללה לא יקחו קדושים יהיו לאלהיהם, ולכן אמר הכתוב והייתם קדושים לאלהיכם וע"ז מסיים אני ה' אלהיכם אשר הוצאתי אתכם מארץ מצרים, כי יציאת מצרים היה בזכות שהיו גדורים מעריות כמש"ל. לכן גם עתה הזהרו בזה ותהיו קדושים. ובדרך זה נ"ל לפרש מקראי קודש

בפרשת שמות פ' ויאמר משה אל האלהים מי אנכי כי אלך אל פרעה וכי אוציא את בני ישראל ממצרים, ויאמר כי אהיה עמך וזה לך האות כי אנכי שלחתיך בהוציאך את העם ממצרים תעבדון את האלהים על ההר הזה, פירש רש"י מי אנכי מה אני חשוב לדבר עם המלכים, וכי אוציא את בני ישראל ממצרים זו שאלה אחרת מה זכו ישראל שיעשה להם נס ואוציאם ממצרים, והשיבו השי"ת על ראשון ראשון ועל אחרון אחרון, על שאמרת מי אנכי לא שלך היא כ"א משלי כי אהיה עמך ותצליח בשליחותי ואינך ניזוק, וששאלת מה זכות יש לישראל