נחלי מים קטו

ולהשלמת הענין אעתיק מה שכתבתי בחידושי פסחים פ"ד ע"ב

בתוס' ד"ה ולא מילה וכו', ונראה דרבא אית ליה דרב אשי דיו"ט עשה ולא תעשה ולהכי איצטריך ק"ו דאי לאו ק"ו לא הוה צריך למיסר עכ"ל. צריך להבין סמיכות דבריהם, ונראה דלשיטת רש"י י"ל שפיר דרבא לא ס"ל דיו"ט עשה ולא תעשה רק הא דאיצטריך ק"ו דרבא רוצה לומר דגם בשבת היה מותר בק"ו וע"ז שפיר איצטריך ק"ו דמסברא היה אסור דמילה אינו יכול לדחות שבת דהוי לא תעשה שיש בו כרת ובר מן דין בשבת בודאי איכא עשה ולא תעשה והיינו ביום השביעי תשבות להכי אמר רבא הק"ו כדי להתיר אפילו בשבת אבל לשיטתם הקודמת בודאי לא שייך הק"ו לענין שבת רק לענין יו"ט וביו"ט לא צריך ק"ו א"ו ס"ל דיו"ט עשה ולא תעשה ולהכי איצטריך ק"ו להתיר

אמנם דבריהם דחוקים בזה למאוד כאשר ישפוט המעיין, אמנם לשיטתי שכתבתי לעיל א"ש הכל, ואכתוב בקיצור מפני דבר שנתחדש בה. הנה כתבתי לתרץ קושיית התוס' דמקשה דרבא אדרבא דהכא משמע דרבא לא ס"ל דיו"ט עשה ולא עשה ובביצה משמע דס"ל יו"ט עשה ולא תעשה, וכתבתי סברא נכונה דרבא ס"ל כמ"ד הבערה ללאו יצאת וממילא ליכא עשה בהבערה דהא התורה באה להורות דלא יהיה דין בהבערה אלא מה שאמור בה ושם ליכא אלא לאו א"כ א"ש דרבא אדרבא דשם מיירי בחרישה גם רבא מודה דאיכא עשה ולא תעשה, וא"ש גם מה דאיצטריך ק"ו דבלאו ק"ו היה אסור משום דבמילה איכא איסור חבלה ושם שפיר י"ל דרבא ס"ל דהוי עשה ולא תעשה רק הכא איצטריך רבא משום קרא דלבדו דהכא בהבערה קיימינן דליכא אלא לאו לחודיה ומש"ה איצטריך קרא דלבדו, ורב אשי אסיק דגם בהבערה איכא עשה ולא תעשה דס"ל כמ"ד לחלק יצאה

בפ' וארא חשיב ראשי בית אבות בני ראובן בני שמעון ובני לוי, ומסיים הפסוק הוא אהרן ומשה אשר אמר ה' וגו', וכתב רש"י למה חישב הני דוקא ולא שאר השבטים כאשר חישב במקומות אחרים, הטעם שרצה לחשוב רק עד משה ואהרן שהם מבני לוי. עוד כתב רש"י בשם פסיקתא רבתי לפי שקנתרם יעקב אביהם לג' שבטים הללו בשעת מותו חזר הכתוב ויחסם כאן לבדם לומר שחשובים הם. נראה לענ"ד להסביר דברי הפסיקתא נקדים דברי גמרא (פסחים נ"ו) דאמר רשב"ל מ"ד ויקרא יעקב לבניו ויאמר האספו ואגידה לכם כו' ביקש יעקב לגלות קץ הימין ונסתלקה ממנו שכינה, אמר שמא ח"ו יש במטתי פסול כאברהם שיצא ממנו ישמעאל ואבי יצחק שיצא ממנו עשו, אמרו לו בניו שמע ישראל וגו', אמרו כשם שאין בלבך אלא אחד כך אין בלבנו אלא אחד, באותה שעה פתח יעקב אבינו ואמר בשכמל"ו. להבין צחות הלשון מה דמחלק הגמרא לשני מיני פסול כאברהם אבי אבא שיצא ממנו ישמעאל וכיצחק אבא שיצא ממנו עשו. ונראה לענ"ד ע"פ מה דאיתא בזוה"ק (בלק קצ"ב) ואכתוב בקיצור תוכן דבריו הנצרך לעניננו כי פירש הפסוק ה' בצאתך משעיר בצעדך משדה אדום ארץ רעשה וגו', וז"ל בשעתא דבעא קוב"ה למיהב אורייתא לישראל אזיל וזמין להו לבני עשו ולא קבלוה כמה דאת אמר ה' מסיני בא וזרח משעיר למו ולא בעו לקבלא ואזיל לבני ישמעאל ולא בעו לקבלא דכתיב הופיע מהר פארן כיון דלא בעו הדר להו לישראל, ומבואר שם הענין ששרו של עשו לא רצה לקבל, הראה לו הקב"ה לאו דלא תרצח והשיב אורייתא דילך היא ולא בעינא אורייתא, אתחנן קמיה ואמר מריה דעלמא אי את יהבה לי כל שולטנו דילי אתעבר דהא שולטנו דילי על קטולא איהו ושולטנו דילי על כוכבא דמאדים, אי הכי כולא איתבטל מעלמא, והשיב שרו של עשו ונתן עצה ליתן לבנוי דיעקב, והשיב השי"ת אנת בוכרא ולך אתחזי, והשיב השר הא ליה בכירותא דילי, דהא אזדבן ליה והא אודיתי, ומבואר שוב ענין שנטל נהורא דיליה ונתן לבנוי דיעקב הה"ד וזרח משעיר למו כענין ונשא השעיר עליו. שוב מבואר שם ענין בא לשרו של ישמעאל הנקרא רהב והראה לו לאו דלא תנאף ואמר וי אי ירותא דא יחסין קב"ה כל שולטנותא דילי איתעבר דהא ברכתא דמיא נטילנא ברכתא דנוני ימא דכתיב פרו ורבו וכתיב הוא יהיה פרא אדם, ואמר מריה דעלמא תרין בנין נפקנא מאברהם הא בנוי דיצחק הב לון ולהון אתחזי, והשיב לו השי"ת את בוכרא ולך אתחזי, שרא לאתחננא קמיה ואמר מר דעלמא בכירותא דילי יהי דיליה והאי נהורא דירחנא אנא טול והב ליה וכן עביד השי"ת הה"ד הופיע מהר פארן. ומבואר שם בזוה"ק באריכות