נחלי מים קיד

מה שמביא השל"ה בשם הרמב"ן דבזמן שבית המקדש קיים לא היו אומרים נוסח זה, ולמ"ש א"ש בטוב כיון דכל נוסח זה נתקן בכדי לקיים מצות ולא יראו פני ריקם ובזמן המקדש היו מקיימין המצוה ממש, ולזה שפיר ההמשך מאמר השתא הכא השתא עבדי וכו', דהיינו שאנחנו מבקשים מהשי"ת לגאול אותנו בקרוב ויבנה לנו בית מקדשנו ואז נקיים המצוה ממש ולא יראו פני ריקם כמצוה עלינו בתורתו ע"י ראיית פנים אל פנים בעזרה במהרה בימינו אמן: דרוש ט"ו לשבת הגדול

פסחים (ה' ע"ב) בגמ' וש"מ הבערה לחלק יצאה, ע"ש ברש"י ותוספות שנדחקו בפירוש הסוגיא, ולולא פירוש רש"י ותוס' היה נ"ל לפרש הסוגיא הכי. וקודם נבאר מה שהקשו התוס' בשבת (כ"ד ע"ב) ד"ה ולא מילה שלא בזמנה הקשו שם דרבא אדרבא דהכא משמע מרבא דיו"ט לא הוי אלא לא תעשה גרידא ובביצה (דף ח' ע"ב) משמע דרבא סובר דיו"ט הוי עשה ולא תעשה. ונ"ל לתרץ דהנה אמינא דבר ברור לענ"ד, והוא דלר"י דסבר דהבערה ללאו יצאה נראה לי דלא הוי אלא לאו גרידא ולא עשה ולא תעשה כיון דהתורה יצאה לחלק דהבערה יצאה לחלק דבהבערה ליכא אלא לאו גרידא ולא מיתת ב"ד ממילא נחלק ג"כ מעשה, דלא מצינו בהבערה עשה אלא לאו ושבת שבתון דכתיב אשאר מלאכות קאי ובפרט שבמקראי קודש פ' ויקהל כתב כך שבת שבתון לה' כל העושה בו מלאכה יומת לא תבערו אש בכל מושבותיכם ביום השבת. הרי דלר"י דללאו יצאה נחלק הך קרא דלא תבערו מהקרא הקודם דכתיב ביה מיתות ב"ד ממילא נחלק ג"כ מעשה דהא בהך קרא דכתיב ביה מיתת ב"ד כתיב ביה ג"כ עשה וכיון דקרא דלא תבערו מורה דיהיה בו דין אחר מהקרא הקודם ממילא נחלק ג"כ מהך עשה דשבת שבתון דכתיב בקרא גופיה דמיתת ב"ד, וזה לפע"ד ברור וצלול. והשתא מתורץ קושיית התוס' הנ"ל, והוא דהא דהוצרך רבא להך דרשא דהוא לבדו היינו למ"ד הבערה ללאו יצאה וממילא ליכא בהבערה עשה דשבת שבתון אלא לאו לחודיה לכן הוצרך להך לימוד דהוא לבדו, משא"כ בביצה דמיירי שם מאיסור חרישה ובחרישה בודאי איכא עשה ולא תעשה כסברת רב אשי דשבת שבתון הוי עשה, ומתורץ קושיית התוס' בטוב טעם בס"ד

והשתא אמינא לפרש הסוגיא דהכא. דהנה קושיית הש"ס שמקשה בשבת דאמאי אין שורפין קדשים ביו"ט דיבוא עשה וידחה לא תעשה כמו כן קשה הכא ברע"ק דמהיכא מוכיח דהך אך ביום הראשון קאי על ערב יו"ט דילמא קאי על יום טוב דהך עשה דתשביתו דוחה לא תעשה ולא שייך תירוצו של רבא דהוא לבדו ולא מילה שלא בזמנה ופירש רש"י דלכך אין שורפין קדשים ביו"ט דהא יכול לעשות למחר והכא לא שייך זה דהא אינו יכול לשהותו שלא יעבור עליו בבל יראה ובל ימצא, ועכצ"ל תירוץ רב אשי דיו"ט הוי עשה ולא תעשה, ואין עשה דוחה לא תעשה ועשה, ואין לומר דהכא איכא ג"כ לאו דבל יראה ובל ימצא, חדא דמבואר בכללי הש"ס דלענין מדחה לא מהני הלאו לעשה, ועוד בר מן דין דהא לענין לאו צריך להבערה אלא גם אי מטיל החמץ לים אינו עובר על בל יראה ובל ימצא והא דאין ביעור חמץ אלא שריפה היינו לקיים הך עשה דתשביתו אבל פשיטא דלענין לעבור עליו בבל יראה ובל ימצא אינו עובר כשהוטל לים א"כ שייך שפיר הך תירוצא של רב אשי דיו"ט הוי עשה ולא תעשה ואין עשה דתשביתו דוחה עשה ולא תעשה, והשתא קאמר רבא שפיר ש"מ הבערה לחלק יצאה, דאם נימא הבערה ללאו יצאה לא הוי אלא לאו גרידא וממילא דחה עשה את לא תעשה א"כ נסתר הוכחת רע"ק אלא ש"מ קסבר הבערה לחלק יצאה וממילא איכא בהבערה עשה ולא תעשה ושפיר הוכיח רע"ק. כנ"ל לפרש הסוגיא בטוב טעם לולא פירוש רש"י ותוס' ודו"ק: