נחלי מים קיג

יהודה, וזהו שמסיים באחרונה מצוה עלינו לספר ביציאת מצרים. והבן

בנוסח הא לחמא וכו' האריכו המפרשים על מה נתיסדה והדברים בעצמן אין להם הבנה, דלענין מאי קאמר כל דכפין וכו' כל דצריך, הא מסתמא מזמנין אורחים קודם יו"ט, וכבר האריך השל"ה הק' ושאר מפרשים, גם אני כתבתי דרכים בזה, וכעת נ"ל שנתיסדה פסקא זו ע"פ ד' זוה"ק בראשית בהקדמה (דף י' ע"ב) וז"ל פתח ר"ש ואמר כל מאן דחדי באינון מועדיא ולא יהיב חולקא לקוב"ה ההוא רע עין שטן שונא אתי וקא מקטרג ליה וסליק ליה מעלמא, וכמה עקו על עקו מסבב ליה, חולקא דקוב"ה למחדי למסכני כפום מה דיכיל למעבד, בגין דקוב"ה ביומיא אילין אתי למחמי לאינון מאנין תבירין דיליה ועאל עלייהו וחמי דלא אית להו למחדי ובכי עלייהו סליק לעילא לחרבא עלמא אתאן בני מתיבתא קמיה ואמרי רבון עלמא רחום וחנון אתקרית יתגלגלון רחמך על בנך, אמר לון וכי עלמא לא עבדית ליה אלא על חסד דכתיב אמרתי עולם חסד יבנה ועלמא על דא קיימא, אמרי קמיה מלאכי עילאי רבון עלמא הא פלניא דאכיל ורוי ויכיל למעבד טיבו עם מסכני ולא יהיב לון מידי, אתי ההוא מקטרגא ותבע רשו ורדף אבתריה דההוא בר נש. מאן לן בעלמא גדול מאברהם אבינו דעביד טיבו לכל בריין ביומא דעביד משתייא מה כתיב ויגדל הילד ויגמל ויעש אברהם משתה גדול ביום הגמל את יצחק, עביד אברהם משתייא וקרא לכל רברבי דרא לההיא סעודתא ותנינן בכל סעודתא דחדוה ההוא מקטרגא אזיל וחמי אי ההוא בר נש אקדים טיבו למסכני ומסכני בביתא ההוא מקטרגא אתפרש מההוא ביתא ולא עאל תמן ואי לאו עאל תמן וחמי ערבוביא דחדוא בלא מסכני ובלא טיבו דאקדים למסכני סליק לעילא ומקטרג עליה, אברהם כיון דזמין לרברבי דרא נחית מקטרגא וקם על פתחא כגוונא דמסכנא ולא הוה מאן דאשגח ביה, אברהם הוה משמש לאינון מלכין ורברבין, שרה אוניקת בנן לכולהו דלא הוו מהימנין כד איהי אולידת אלא אמרו אסופי הוא ומן שוקא אייתיאו ליה בג"כ אתיין בנייהו בהדייהו ונטלת לון שרה ואוניקת לון קמייהו הה"ד מי מלל לאברהם היניקה בנים שרה בנים ודאי, וההוא מקטרגא על פתחא, אמרה צחוק עשה לי אלהים, מיד סליק ההוא מקטרגא קמי קוב"ה ואמר ליה רבון עלמא את אמרת אברהם אוהבי עבד סעודתא ולא יהיב לי מידי ולאו למסכני ולא קריב קדמך אפילו יונה חד, ותו אמרת שרה דחייכת בה, אמר ליה קוב"ה מאן בעלמא כאברהם ולא זז מתמן עד דבלבל כל ההיא חדוה ופקיד קוב"ה למקרב ליצחק קרבנא ואתגזר על שרה דתמות על צערה דברה כל ההוא צערא גרים דלא יהיב מידי למסכני עכ"ל

ונראה לי דנתקן לאומרו בלילה זה לפי שבלילה זה המצוה להרבות בסימני חירות וכמו שאמרו חז"ל אפילו עני שבישראל לא יאכל עד שיסב, וכל מה שיכול האדם להראות סימני חירות בלילה זה הכל מצוה מן המובחר, וכיון דבסעודתא דחדוא מקטרגא אתא לקטרג אם לא זימנו אורחים ולמיהב למסכני שיהיה להם במה לשמוח בחג זה, לזה נתקן הנוסח זה ואומרים כל דכפין כל דצריך, היינו שקיימנו מצות צדקה כפי ערכנו, בכדי שלא יהא פתחון פה למקטרג לקטרג, וע"ז מסיימים השתא הכא השתא עבדי כו' ר"ל כיון דקיימנו מצות צדקה מצפים אנחנו על גאולה העתידה שתהיה ב"ב דצדקה מקרבת את הגאולה וכמאמר חז"ל גדולה צדקה שמקרבת את הגאולה שנאמר שמרו משפט ועשו צדקה כי קרובה ישועתי לבא וצדקתו להגלות

עוד אפשר לכוין בפסקא הלז ע"פ המדרש פרשת משפטים פ' ל"א ר' אבוה אומר כתיב שלש רגלים תחוג לי בשנה, הקב"ה קבע שלשה רגלים בתורה בזכות האבות שאינן באים לפני הקב"ה ריקנים, ואף בדורות הללו אע"פ שהם מצירים אין התורה זזה מהם שנאמר לא ימושו מפיך ומפי זרעך ומפי זרע זרעך, משל לאחד שהיה לו עסק לפני המלך והיה לו סנגורין מפייסין עליו, כך אדם עושה מצות והוא בן תורה וגומל חסדים והשטן עומד ומקטרגו וסניגורין עומדים כנגדו ומלמדין זכות שנא' מתן אדם ירחיב לו, מה שהוא עושה עם עניים מסייעים אותו, לכך נאמר אשרי משכיל אל דל. וביארו המדרש דאף עתה בזמן הגלות מקיימין מצות לא יראו פני ריקם במה שמזמינים עניים לאכול ונותנים להם כ"א כפי יכולתו, ובזה מקיימין גם עתה בזמן הגלות מצות לא יראו פני ריקם, לכן נתיסד נוסח זה כל דכפין וכו' היינו שבזה אנחנו מקיימים מצות ולא יראו פני ריקם דהוא מצות הרגל, ומיושב היטב