נחלי מים קט

עשיתי למצרים על כמה עבירות היו חייבים לי מקודם שנזדווגו לכם ולא נפרעתי אלא על ידכם, ר"ל אף היסורים שהתחייבו מכבר זולת החטא שחטאו מצד ישראל נפרע מהם ג"כ ע"י ישראל, והיו העונשין והמכות בדוגמא שחטאו מצד ישראל ועבדו בהם. מעתה נבוא לפרשה שהתחלנו, בא אל פרעה כי אני הכבדתי את לבו, למען שיתי אותותי אלה בקרבו, דקדק השי"ת מלת אלה, שלא יקשה למשה קושיית המדרש למה באמת נתחייב פרעה במכות הללו אחרי אשר השי"ת הכביד את לבבו, ולזה קאמר אותותי אלה, ר"ל כי באמת נתחייבו ביסורים מחמת מה שחטאו מכבר וראויים המה לקבל היסורים כמשקל מכות האחרונות, רק בזה אני רוצה להראות אותותי אלה דייקא ולחייבם במכות האלה שיהיו דוגמת השיעבוד ששיעבדו בישראל כמבואר במדרש להראות חבתו אצל ישראל כאילו נענשו בשביל ישראל, אמנם היסורין הללו היו חייבים בהם מכבר במה שחטאו קודם והיו צריכין להענש במשקל יסורים של חמש מכות האחרונות, א"כ אין זה קושיא למה הכביד השי"ת את לבו להביא עליו חמש מכות האחרונות, כיון דבאמת נתחייבו לקבל יסורים בדוגמת החמש מכות רק זה רצונו ית"ש שהפרעון יהיה באותות האלה להראות חבתו אל ישראל, וגם לספר באזני בנך ובן בנך וכו', והבן היטב כי לענ"ד הדברים נכונים. וע"פ הדברים האלה נראה שכיון בעל ההגדה בסדר ההגדה, וירעו אותנו המצרים ויענונו ויתנו עלינו עבודה קשה, וירעו אותנו וגו' כמה שנאמר הבה נתחכמה לו פן ירבה וגו', ויענונו כמה שנאמר וישימו עליו שרי מסים וגו', ויתנו עלינו עבודה קשה כמה שנאמר ויעבידו מצרים את בני ישראל בפרך: ולכאורה הך קרא שמביא על וירעו אותנו פסוק הבה נתחכמה וכו' אינו מובן כלל, דמשם לא נלמד הרעה כלל, רק מה שרצו להתחכם על ישראל ולעשות להם רעה, והיה לבעל ההגדה לדרוש ג"כ הך דרשה דוירעו אותנו מהך קרא וישימו עליו שרי מסים או מהך קרא ויעבידו את בני ישראל בפרך דמשם מבואר בהדיא שהרעו לישראל. אך נראה דכוונת בעל ההגדה כיון דבאמת נתחייבו ישראל בגזרת העינוי כמו שאמר השי"ת לא"א בברית בין הבתרים ועבדום וענו אותם א"כ אין לנו לספר לפני השי"ת ולהתרעם על מצרים, כיון דכך היתה גזירתו מלפניו, אך באמת המצרים הוסיפו על העינוי יותר ויותר ממה שהיה הגזרה וכמו שפירש הרמב"ן שהבאתי לעיל דפירש הך וגם את הגוי אשר יעבודו דן אנכי הכוונה כי הוא יתברך שמו ישקול בפלס עד כמה היה הגזרה וכמה הוסיפו המצרים מדעתם, אך זה אינו מפורש כ"כ עד כמה הוסיפו על העינוי דאפשר דכך היתה גזרתו ית"ש להשתעבד בהם כ"כ, אמנם מהך קרא דהבה נתחכמה לו וגו' זה בודאי אי אפשר שיהיה בכלל הגזרה וכמו שכתב הרמב"ן ז"ל, ולזה שפיר אמר בעל ההגדה וירעו אותנו המצרים דהיינו דמצרים הרעו מעצמם לא מחמת הגזרה ומביא ראיה מקרא דהבה נתחכמה דזה בודאי אי אפשר להיות בכלל הגזרה, א"כ מה שהמצרים הרעו אותנו הוסיפו על הגזרה, א"כ ממילא ג"כ ויענונו ויתנו עלינו עבודה קשה ג"כ אינו בכלל הגזרה שלא היתה הגזרה כ"כ והם בעצמם מדעתם הוסיפו, וזה שאנחנו מספרים לפני השי"ת הרעות שעשו המצרים אתנו מעצמם. והבן היטב

עבדים היינו לפרעה וכו', מצוה עלינו לספר ביצ"מ. לבאר קצת הענין, אקדים גמרא סנהדרין (צ"ח ע"א) למרבה המשרה וגו' אמר ר' תנחום דרש בר קפרא בציפורי מפני מה כל מ"ם שבאמצע תיבה פתוח וזה סתום, ביקש הקב"ה לעשות חזקיה משיח וסנחריב גוג ומגוג אמרה מדה"ד לפני הקב"ה רבש"ע ומה דוד מלך ישראל שאמר כמה שירות ותשבחות לפניך לא עשית אותו משיח, חזקיה שעשית לו כל הנסים האלה ולא אמר שירה לפניך תעשהו משיח מיד פתחה הארץ ואמרה לפניו רבש"ע אני אומרת לפניך שירה תחת צדיק זה ועשהו משיח, פתחה ואמרה שירה לפניו שנאמר מכנף הארץ זמירות שמענו צבי לצדיק, אמר שר העולם לפניו רבש"ע צביונו עשה לצדיק זה, יצאה בת קול ואמרה רזי לי רזי לי ע"ש. ובמדרש שה"ש על פסוק אתי מלבנון כלה רבי ברכיה בשם ר' אליעזר אמר ראויים היו ישראל לומר שירה על מפלתן של סיחון ועוג, ראוי היה חזקיה לומר שירה על מפלת סנחריב דכתיב ולא כגמול עליו השיב לו חזקיה למה כי גבה לבו, את חמי חזקיה מלך וצדיק ואת אמרת כי גבה לבו, אלא גאה לבו מלומר שירה, אתי ישעיה לגביהון דחזקיה וסיעתיה אמר לון זמרו לה' אמרו ליה למה כי גאות עשה, אמרין ליה כבר מודעת זאת בכל הארץ, אמר רבי אבא בר