נחלי מים קח

א"כ כיון שכן היתה גזרתו ית"ש מדוע נענשו המצרים, והרמב"ן ז"ל הביא סברת הרמב"ם ז"ל וכל אותן המריעים לישראל אילו לא רצו כל אחד מהם הרשות בידו, והרמב"ן דחה דבריו באומרו שאפילו היה הגזר שאחד מכל האומות יריע להם בכך וכך וקדם זה ועשה גזירתו של הקב"ה זכה בדבר מצוה ומה טעם בדבריו, כאשר יצוה המלך שיעשה מדינה פלוני מעשה מן המעשים המתרשל ומטיל הדבר על אחרים חומס וחוטא נפשו והעושה יפיק רצון ממנו, וכ"ש שהכתוב אומר וגם את הגוי אשר יעבודו כלומר שיעבדו הגוי, והם הלכו מעצמם, אבל הענין כאשר כתבתי, וכבר הזכירו רבותינו הענין הזה במדרש שמות, משל למלך שאמר לבנו יעשה עם פלוני ולא יצערנו והלך ועשה, אע"פ שעשה עמו חנם לא הניח שלא היה מצערו, כשנתרצה המלך לבנו גזר על מצעריו הריגה. כך גזר הקב"ה שיהיו ישראל משועבדים במצרים עמדו עליהם ושיעבדו בהם בחוזק, אמר הקב"ה היה לכם ננהוג בם כעבדים ויעשו צרכיכם אני קצפתי מעט והמה עזרו לרעה ע"כ. ודבר ברור הוא כי השלכת בניהם ליאור אינה בכלל ועבדום וענו אותם אבל היא עקרתם לגמרי, וכן מה שאמר תחלה הבה נתחכמה לו פן ירבה אינו בכלל עבדות מלבד מה שהוסיפו בעינוי עצמו וימררו את חייהם בעבודה קשה והוא מ"ש הכתוב וירא את ענינו ואת עמלנו ואת לחצנו, ושם בתחלת דבריו כתב לפרש בזה מקראי קידש דהיינו דהשמיענו וגם את הגוי אשר יעבודו דן אנכי, כלומר אע"פ שגזירתי היתה כך מ"מ המה עזרו לרעה יותר מהגזירה, והיינו דקאמר דן אנכי כלומר שהוא יתברך יחשב במשפט מה שנגזר עליהם עבדות ומה שהוסיפו עליהם יותר עבדות ועינוי קשה יבוא במשפט עמהם. והראב"ד ז"ל בהשגותיו בספר המדע כתב ג"כ שני תירוצים על קושיית הרמב"ם, ובתירוץ השני כתב כדברי הרמב"ן ז"ל ובתירוץ הראשון כתב בענין אחר וז"ל וענין המצרים אינו שאלה משני טעמים, האחד כי הדבר ידוע שאין הבורא נפרע מאדם רע אלא ברע ממנו, ואחר שיפרע מזה יחזור ויפרע מן הרע ממנו מרשעו, וכן הוא אומר הוי אשור שבט אפי, כהתומך שודד חושד, פירוש מפני רשעך וגודל לבבך והתפארך עלי, והמצרים ג"כ רשעים היו וראויים למכות אלו, ואילו שמעו למשה תחלה ושלחו את ישראל לא היו לוקים ולא טבעו בים, אבל זדונם ובזותם את הבורא לפני שלוחו הוא גרם להם. והנה בודאי שני התירוצים אמת ויציב, כי התירוץ השני והוא תירוץ הרמב"ן בודאי אמת ויציב, דהך גזרה הבה נתחכמה וכן השלכת בניהם ליאור בודאי אינו בכלל הגזרה. והתירוץ הראשון של הראב"ד ג"כ אמת ויציב, ואמתיק עוד דבריו יותר בכדי שיהיה מספיק מזה על קושיית המדרש שהתחלנו. ואביא לשון רש"י בחומש פ' יתרו וז"ל בפרק אתם ראיתם (והוא ממכילתא), לא מסורת היא בידכם לא בדברים אני משגר אליכם לא בעדים אני מעיד עליכם, אלא אתם ראיתם אשר עשיתי במצרים על כמה עבירות היו חייבים לי קודם שנזדווגו לכם ולא נפרעתי מהם אלא על ידכם, עכ"ל. ולענ"ד כי בזה יספיק תירוץ נכון לקושיית המדרש בענין כי אני הכבדתי שאינו עול בחוקו ית"ש חלילה, והענין הוא כך, דבודאי מצרים הללו היו ראויים לעונש עשר מכות ולקבל יסורים כך וכך מלבד מה שהוסיפו לחטוא בישראל יותר מהגזירה מכבר היו מחוייבים מה שהרשיעו מכבר כדברי הראב"ד ז"ל וכפירוש רש"י ז"ל, א"כ יש לומר דעד חמש הראשונות שהכביד פרעה את לבבו מעצמו מחמת גודל רשעו התחייב במכות האלו מן הדין שחטא נגד ישראל שהוסיפו על הגזרה וגם התריס נגד שלוחו של מקום ולא רצה לשלח את ישראל. אמנם בחמש מכות האחרונות אף שהקב"ה הכביד לבבו, ולא היה חייב במכות הללו מצד ישראל, מ"מ היו חייבים במכות ויסורים מצד שנתחייבו מכבר, רק בזה רצה הקב"ה להראות חבת עמו ישראל שכל העשר מכות שנשלחו על פרעה היה דוגמא ממש מצד שחטאו נגד ישראל, וכמו שמבואר במדרש רבה פרטית כל מכה ומכה שהיה בדוגמת העבודה שהעבידו בישראל, א"כ כיון דחמש מכות האחרונות לא היו מצד חטאם בישראל רק מצד שנתחייבו מכבר לא היה מהצורך שיהיו המכות בדוגמת העבדות רק השי"ת עשה זה בשביל חבת ישראל כי לו נתכנו עלילות ולשקול במשקל כמה יסורים צריכים נקבל בשביל חטאם מכבר זולת ישראל ושקל הקב"ה היסורים הללו בחמש מכות האחרונות שיהיו נגד היסורים שמחוייבים בהם מכבר, מעתה אין עול בחוקו ית"ש, כיון שבאמת הם חייבים לקבל יסורים דוגמת חמש מכות האחרונות ונהי שאינו ראוי להיות באופן זה, למען חבת ישראל עשה ה'. וזה כוונת רש"י ג"כ אתם ראיתם אשר