נחלי מים קז

ממילא רע"ק נמי מיירי בטבול יום דרבנן דאל"כ מאי הוסיף כקושיית הירושלמי, אמנם עיקר הוכחה מר"ח סגן הכהנים להכי נקט הש"ס מר"ח סגה"כ

אך זה שכתבתי ליישב פירוש רש"י צ"ע, דהא באוקימתא דרבי ירמיה מפרש למ"ד אוכל מטמא אוכל אלמא דלא ס"ל לרש"י זאת להכרח, דר"מ יהיה לו הכרח דר"ח סגן הכהנים מיירי בטומאה דרבנן אלא דקבלה היה בידו, ועיין במהרש"א היטב מה שמבאר בדברי רש"י וצ"ע. ולכל הישובים שכתבנו בישוב קושיית מהרש"א מתורץ היטב מה שדקדקו המפרשים ז"ל דלתירוץ הש"ס קשה דמשני מדברי ר"ח סגן הכהנים א"כ מאי קאמר מדבריהם מדבריו מיבעי ליה כמו דפריך הש"ס לקמן, ולמ"ש א"ש דבאמת כיון דמוכח דר"ח סגן הכהנים מיירי בטומאה דרבנן ממילא מוכח דרע"ק נמי מיירי בטבול יום דרבנן אלא דהש"ס לא מצי למימר מרע"ק דקשה מנ"ל ברע"ק כן, אלא כיון דהיה לר"מ הכרח דר"ח סגן הכהנים מיירי בטומאה דרבנן ממילא רע"ק נמי מיירי כן דאל"כ קשה מאי הוסיף, וכיון דעיקר הוכחה מר"ח סגן הכהנים נקט הש"ס מר"ח סגן הכהנים, אמנם באמת מוכח גם מדברי רע"ק, וא"ש הא דקאמר מדבריהם דבאמת מרע"ק מוכח ודו"ק

ודע שמדברי הירושלמי הנ"ל דמשני בטבול יום דרבנן אין סתירה להוכחת רבא מרע"ק דמשקין לטמא אחרים דאורייתא דלכאורה נסתר הוכחתו שאמר אי לאיפסולי גופיה הא פסול וקאי דמהני שפיר לאיפסולי גופיה דהא אינו פסול אלא מדרבנן ומהני לאיפסולי דאורייתא. אך זה אינו דמ"מ קשה מאי איריא דנקט אב הטומאה אפילו בראשון ושני נמי דהא לאיפסולי גופיה פסול מדאורייתא אפילו שנגע בראשון ושני ואי לטמויי אחרים אפילו בראשון ושני נמי מדרבנן ראשון הוי דכל הפוסל את התרומה מטמא משקין להיות תחלה, א"ו סובר רע"ק טומאת משקין לטמא אחרים מדאורייתא ואהני שפיר להיות ראשון מדאורייתא. וזה פשוט מאוד ולא הוצרכתי לכותבו אלא שראיתי שהרב בעל אור חדש שגג בזה, עיין בדבריו בתוס' ט"ו ע"ב ד"ה ר"י לטעמיה. ודו"ק היטב בכל מה שכתבתי, וה' יראנו נפלאות מתורתו הקדושה

במדרש פ' בא ד"א כי אני הכבדתי את לבו אר"י מכאן פתחון פה למינים לומר שלא היתה ממנו שיעשה חשובה שנאמר כי אני הכבדתי את לבו, א"ל רשב"ל יסתם פיהם של מינים אלא אם ללצים הוא יליץ שהקב"ה מתרה בו באדם בפעם ראשונה שניה ושלישית ואינו חוזר והוא נועל לבו מן התשובה כדי לפרוע ממנו מה שחטא אף כך פרעה הרשע כיון ששיגר בו הקב"ה ה' פעמים ולא השגיח על דבריו א"ל הקב"ה אתה הקשית את ערפך והכבדת את לבך הריני מוסיף לך טומאה על טומאתך. ומה שדקדק המדרש חמש פעמים הוא מבואר ע"פ המדרש לעיל סוף פ' י"א ויחזק ה' את לב פרעה, כיון שראה הקב"ה שלא חזר בו מחמש מכות ראשונות מכאן ואילך אמר הקב"ה אפילו אם ירצה לשוב אני מחזיק את לבו כדי שאפרע כל הדין ממנו. וע"פ זה יובנו היטב מקראי קודש בפ' וארא, גבי מכת דבר כתיב וישלח פרעה והנה לא מת ממקנה ישראל עד אחד ויכבד לב פרעה ולא שלח את העם, ואינו מובן כלל דמה נתינת טעם הוא זה כלפי לייא ונראה כוונתו דזה כתב במכת דבר דהוא מכה חמישית ועדיין מעצמו הכביד את לבו ולא הוצרך הקב"ה להכביד לב פרעה רק אח"כ כאשר הוכה במכת שחין שהיא מכה ששית הוצרך להכביד את לבו ולזה נתנה התורה טעם להודיע לנו גודל רשעתו כי כאשר שלח ונתודע לו שלא מת ממקנה ישראל עד אחד והיה מהראוי להיות לבו נשבר לה' ולשוב בתשובה ואף על פי כן הכביד מעצמו את לבו ולא הוצרך הקב"ה להכביד לבו, לזה ראוי אח"כ שהקב"ה יכביד לבבו ונועל ממנו דרכי התשובה כמאמר רשב"ל במדרש הנ"ל שלא יהיה פ"פ למינים. וזה נכון בס"ד

אמנם לענ"ד הראני ה' דרך נכונה בישוב קושיית המדרש הנ"ל הגם כי דבריהם כגחלי אש אמנם התורה כפטיש יפוצץ סלע ומתחלק לכמה טעמים, גם נפרש מקראי קודש בתחלת פ' בא, ויאמר ה' אל משה בא אל פרעה כי אני הכבדתי את לבו וגו' למען שיתי אותותי אלה בקרבו וגו', הך מלת אלה אין לו הבנה. נקדים מה שחקר רבותינו הקדושים הרמב"ם והראב"ד בספר המדע, והרמב"ן ז"ל בפ' לך לך, מדוע נענשו המצרים על שהעבידו בבני ישראל הלא כן היתה גזרתו ית"ש כאשר אמר לא"א בברית בין הבתרים, ידוע תדע כי גר יהיה זרעך וגו' ועבדום וענו אותם וגו'