נחלי מים קו

לומר בדברי ר"ח סגן הכהנים, דילמא מיירי בולד הטומאה דאורייתא, ודוחק לומר דקבלה היה בידו. וי"ל דר"מ הוכרח דר"ח סגן הכהנים מיירי בול הטומאה דרבנן דאם לא כן מאי קמ"ל ר"ח סגן הכהנים דהא שמעינן מב"ה דטמא ונותר שורפים כאחת כקושיית הירושלמי, וזה לא מסתבר לר"מ לומר דר"ח סגן הכהנים אשמעינן דגם ב"ש מודים בזה דאטו ב"ש אתי לאשמועינן, לכן הוכרח ר"מ דר"ח סגן הכהנים מיירי בולד הטומאה דרבנן ושפיר קמ"ל אפילו מטומאה דרבנן עושים טומאה דאורייתא, וכן מבואר בירושלמי דלמאן דמוקי בטומאה דרבנן אתיא שפיר כפשוטו עיין בירושלמי, ולפ"ז לק"מ קושיית המהרש"א הנ"ל דבודאי לא מצי הש"ס לומר דרע"ק הוכיח זאת דהיא גופה קשיא מנ"ל ברע"ק דילמא מיירי בטבול יום דאורייתא ועל רע"ק בלא"ה לק"מ קושיית הירושלמי דקמ"ל דעושים ראשון דזה לא מוכח מב"ה כמש"ל רק ממילא כיון דמוכרח דר"ח סגן הכהנים מיירי בטומאה דרבנן א"כ ממילא רע"ק נמי בטבול יום דרבנן דאי לא"ה לא בא אלא לפחות כקושיית הירושלמי, ושפיר נקט הש"ס מר"ח סגן הכהנים דעיקר הוכחה מר"ח סגן הכהנים דמיירי בטומאה דרבנן, ודו"ק כי זה נכון וברור, ומצאתי בקרבן העדה מתרץ קושיית מהרש"א כן ושמחתי אלא שהוא ז"ל קיצר מאוד בדבריו: דרך השני י"ל בקושיית מהרש"א ג"כ בסגנון הנ"ל, דהנה התוס' הקשו ד"ה התם פסול וטמא מאי הקשה הגמרא למ"ד אין אוכל מטמא אוכל יליף שפיר כמו שמותר לעשות מפסול דאורייתא ראשון דאורייתא ה"נ מותר לעשות מאיסורא דרבנן שני דרבנן, ובאמת י"ל דקושיית הש"ס למ"ד אוכל מטמא אוכל ופריך הגמרא שפיר דלא יליף איסורא דרבנן מפסול דאורייתא, וכן כתבו התוס' לעיל ע"א ד"ה מאי קמ"ל דקושיית הש"ס לאו לכל האמוראים, מעתה מבואר כיון דקושיית הש"ס הוא למ"ד אוכל מטמא אוכל שפיר משני הגמרא דר"מ מוקי בולד הטומאה דרבנן ולא קשה מה שהקשיתי מנ"ל לר' מאיר כן בר"ח סגן הכהנים די"ל דהיה לר"מ הכרח דר"ח סגן הכהנים מיירי בולד הטומאה דרבנן דהיה דוחק לר"מ לומר תירוץ הש"ס לעיל בולד ולד כתירוץ ר' יהודה, לכן היה מוכרח לומר בולד הטומאה דרבנן, א"כ בלא"ה לא קשה קושיית הש"ס דר"ח אשמעינן דמותר לעשות משני דרבנן שני דאורייתא, ומדוקדק היטב לפ"ז לישנא דתלמודא נימא קסבר ר"מ בולד הטומאה דרבנן אבל הטומאה דאורייתא וע"ש בתוס' שנדחקו בזה, ולמ"ש מבואר היטב כי זה עיקר התירוץ דמיירי בולד הטומאה דרבנן אבל הטומאה דאורייתא כי מזה היה לר"מ הכרח דמיירי בולד הטומאה דרבנן דקשה קושיית הש"ס שני ושני הוא ומזה היה לר"י הכרח דמיירי בולד הטומאה דרבנן אבל הטומאה דאורייתא א"כ אשמעינן ד"ח דמשני דרבנן מותר לעשות שני דאורייתא. מעתה מיושב קושיית מהרש"א הנ"ל, דבאמת נהי דמוכח דרע"ק מיירי בטבול יום דרבנן מחמת קושיית הירושלמי דרע"ק לא בא אלא לפחות מ"מ לא היה יכול לומר הש"ס מרע"ק, דמנ"ל ברע"ק, דהא ברע"ק בלא"ה לק"מ קושיית הש"ס דאשמעינן דמותר לעשות משלישי שני או ראשון אלא משום דמוכח בר"ח סגן הכהנים דמיירי בולד הטומאה דרבנן א"כ ממילא רע"ק נמי בטבול יום דרבנן א"כ עיקר הוכחה מר"ח סגן הכהנים להכי נקט הש"ס מר"ח סגן הכהנים ודו"ק היטב: בדרך שלישי י"ל קושיית מהרש"א ג"כ בסגנון הנ"ל, ונבאר פירש"י מה שתמהו עליו כל המחברים. דרש"י פירש בתרצן למ"ד אין אוכל מטמא אוכל ותמהו למה פירש כן הלא למ"ד אוכל מטמא אוכל ג"כ ניחא הילפותא, ונראה דרש"י הרגיש ליישב הקושיא שהקשיתי דהיא גופה קשיא מנ"ל לר"מ בר"ח סגה"כ דמיירי בטומאה דרבנן דילמא מיירי בטומאה דאורייתא, לכן מפרש דהסוגיא קאי למ"ד אין אוכל מטמא אוכל, א"כ היה לר"מ הכרח דבטומאה דרבנן מיירי דליכא לאשכוחי בטומאה דאורייתא דהא ממאן יטמא הבשר, דאי מאוכל אין אוכל מטמא אוכל ואי ממשקה הא ר"מ סבר טומאת משקים לטמא אחרים דרבנן וכלי לא משכחת מדאורייתא שיהיה הכלי שני דהא אין כלי נטמא אלא מאב הטומאה דאורייתא וגם בעצים ולבונה י"ל דסבר דאין מונין בו ראשון ושני דלא כר"ל דאבעיא ליה, וכה"ג כתבו התוס' להיפך, ועיין רש"י י"ט ד"ה א"ל ובתוס' שם ד"ה לא ע"ש היטב, לכן מפר רש"י דהסוגיא קאי למ"ד אין אוכל מטמא אוכל. וכיון שכן מיושב קושיית מהרש"א נהי דרע"ק ג"כ מיירי בטבול יום מדרבנן מ"מ לא היה יכול לומר הש"ס הוכחה מרע"ק דהיא גופה קשיא מנ"ל ברע"ק דמיירי בטבול יום דרבנן אלא משום שהיה לר"מ הכרח בר"ח סגן הכהנים דמיירי בטומאה דרבנן