נחלי מים קה

שייך תירוץ של הירושלמי דבודאי ב"ש פליגי ע"ז וגם מה דמתרץ הירושלמי אליבא דרע"ק ג"כ לא שייך דהא ר"מ ג"כ באוכלין מיירי א"כ לא נעשה אלא שני ושפיר נוכל ללמוד מדברי ב"ה ומאי קאמר מדבריהם הלא מב"ה ג"כ מוכח זה הדין ודו"ק היטב

אמנם איכא לתמוה להירוש' הנ"ל נסתר קושיית הגמ' דמקשה על ר"י דאוקים בנר של מתכת ומקשה הגמ' לוקמיה בנר של חרס ורע"ק מוסיף פסול וטמא ולדברי הירושלמי הנ"ל קשה דשפיר הוצרך ר"י לאוקמי בנר של מתכות דאילו בנר של חרס ועיקר הוספת רע"ק פסול וטמא קשה מאי קמ"ל רע"ק דהא שמעינן מב"ה דטמא ונותר שורפין כאחת הרי מוכח דמותר לעשות מפסול טמא, בשלמא השתא הוסיף רע"ק דמותר לעשות ראשון דמב"ה לא מוכח אלא דמותר לעשות שני, דהא הטמא אינו אלא ראשון דאוכלין אינן נעשין אב הטומאה, אבל אם נימא דהוספת רע"ק דמותר לעשות מפסול טמא ולא מיירי בנר של מתכת א"כ הפסול אינו נעשה אלא שני וזה מוכח מדברי ב"ה ומאי הוסיף רע"ק, ודוחק לומר די"ל דב"ה מיירי בטמא שני דאינו נעשה הפסול אלא שלישי, זה בודאי דוחק לומר דהא ב"ה קאמר הנותר והטמא משמע בכל ענין טמא אפילו ראשון א"כ שפיר הוצרך ר"י לאוקמה בנר של מתכת כי היכי דלא יקשה על רע"ק מאי קמ"ל דהא מב"ה שמעינן

ונלע"ד ליישב שיטת תלמודא דידן ושיטת ירושלמי על נכון בעהי"ת, דהנה בתוס' ט"ו ע"ב ד"ה נימא ע"ש בדבריהם העולה שם דלמאן דמוקי המשנה בולד טומאה דאורייתא שוב לא ילפינן כלל אפילו איסור דאורייתא מפסול דאורייתא ע"ש דמזה הוכיח הגמרא דמאן דאמר בשבע ד"ה שורפין ע"כ מוקי המשנה בולד הטומאה דרבנן ע"ש היטב, והשתא מיושב שפיר דהא כתבו התוס' בד"ה מאי קמ"ל דהסוגיא אזלא למ"ד אוכל מטמא אוכל בקדשים ובארנו בחידושינו דלפ"ז אזלה הסוגיא למאן דמוקי בולד הטומאה דאורייתא, וכיון שכן מקשה הגמרא שפיר על ר"י לוקמה בנר של חרס, ואין לומר מאי קמ"ל רע"ק דמב"ה מוכח זאת, די"ל דקמ"ל רע"ק דגם ב"ש מודים בזה כמו דמשני תלמוד ירושלמי על ר"ח סגן הכהנים שהבאנו לעיל, והיינו דב"ש מודים בפסול וטמא דשורפין כאחת והא דפליגי ב"ש על ב"ה היינו בנותר דהוי איסור אבל בפסול וטמא גם ב"ש מודים דשורפין כאחת דהא השתא קיימינן דלא ילפינן איסור מפסול ופסול עדיף מאיסור י"ל שפיר דגם ב"ש מודים בזה, מטעם דפסול עדיף כמו דמשני תלמוד ירושלמי אליבא דר"ח סגן הכהנים, וקושיית הש"ס עולה יפה, אבל תלמוד ירושלמי דלא ניחא להו בהאי תירוצא שכתבנו אזיל הירושלמי לשיטתו דמבואר שם בירושלמי דר"י מוקי בולד הטומאה דאורייתא וגם מבואר בירושלמי דר"י גופיה סבר בשבע ד"ה שורפין הרי מוכח בהדיא דירושלמי סובר דגם למאן דמוקי בולד הטומאה דאורייתא סובר דילפינן איסור מפסול דהא מ"ט סובר ר"י דבשבע שורפין היינו משום דיליף מרע"ק דסובר דפסול וטמא שורפין כאחת ומדמה איסור לפסול, הרי מוכח בהדיא דגם למאן דמוקי בולד הטומאה דאורייתא יליף איסור מפסול, ולפ"ז מקשה הירושלמי שפיר על רע"ק דמאי קמ"ל דמב"ה מוכח זאת. ואין לומר דקמ"ל רע"ק דגם ב"ש מודים בזה, דז"א דבודאי אין ב"ש מודים דהא איסור ופסול שוים, וכמו דסברי ב"ש דאיסור וטמא אין שורפין כאחת כן פסול וטמא, דפסול אינו עדיף מאיסור, אבל תלמודא דידן לשיטתו דמבואר בגמרא דר"י דקאמר בשבע ד"ה שורפין מוקי המשנה בולד הטומאה, דרבנן אבל אם נימא בולד הטומאה דאורייתא שוב לא ילפינן איסור מפסול ופסול עדיף מאיסור, ולכן פריך שפיר על ר"י דלוקים בנר של חרס דלעיל הסוגיא סברה בולד הטומאה דאורייתא, א"כ י"ל דפסול עדיף מאיסור ושפיר י"ל דרע"ק מוסיף דמפסול מותר לעשות טמא, ואין לומר מאי קמ"ל דהא מב"ה שמעינן, די"ל דקמ"ל דגם ב"ש מודים, ועולה הכל בקנה אחד כפתור ופרח, ודו"ק היטב כי הדברים ברורים כשמש בס"ד

ועתה נבוא לבאר דברי הירושלמי שהביאו התוס' בשמעתין דפריך למ"ד בולד הטומאה דרבנן, לא בעי רע"ק אלא לפחות תפתר בטבול יום דבית הפרס שהוא מדבריהם. והקשה מהרש"א ז"ל דלפ"ז למה קאמר בגמרא דילן ומאי מדבריהם מדברי ר"ח סגן הכהנים הלא י"ל גם מרע"ק דהא רע"ק מיירי בטומאה דרבנן. נראה לענ"ד ליישב בכמה אופנים נכונים וברורים: דרך הראשון י"ל, דהנה צריך להבין על הא דמשני הש"ס נימא קסבר ר"מ בולד הטומאה דרבנן הא גופא קשיא מנ"ל לר"מ