נחלי מים קד

דרוש י"ד לשבת הגדול שיטת ר"ח סגן הכהנים

פסחים (י"ד ע"ב). יש לעיין הרבה בסוגיא זו, ומקודם אבאר קושיית התוס' ד"ה הכא טהור וטמא, הקשה ר"י דלוקמה בשבע דאסור מדאורייתא והיינו מדבריהם כי היכי דשלישי דאורייתא מותר לעשות שני ה"נ איסור דאורייתא וכו', ע"ש במהרש"א. ונ"ל לתרץ בעזהשי"ת ע"פ תלמוד ירושלמי בפרקין בה"ו דמקשי שם הירושלמי למאן דמוקי בולד הטומאה דאורייתא א"כ מאי אשמעינן ר"ח סגן הכהנים דהא מוכח מב"ה ששורפין איסור תורה עם טומאה מן התורה דהא אמרי ב"ה הפיגול והנותר והטמא שורפין כאחת, בשלמא למאן דמוקי בולד הטומאה דרבנן ניחא דקמ"ל דאפילו מטומאה דרבנן מותר לעשות טומאה דאורייתא אבל למאן דמוקי בולד הטומאה דאורייתא אם איסור תורה עם טומאת תורה שורפין כ"ש טומאת תורה עם טומאת תורה, ומשני ר"ח סגן הכהנים שניה משום ב"ש וב"ה, וביאר שם המפרש דשניה דגם ב"ש מודים בזה משום דטומאה היא, וע"כ לא פליגי ב"ש אלא באיסור אבל בטומאה מודה, ועוד בהל' ז' מקשה הירושלמי על רע"ק דמאי קמ"ל דהא מב"ה מוכח זאת ולא שייך בתירוץ הנ"ל מה שתירץ אליבא דר"ח סגן הכהנים דהא ב"ה מפסול מיירי ובודאי חולק על זה רק אליבא דב"ה א"כ מאי קמ"ל רע"ק, ומתרץ דקמ"ל דמותר לעשות ראשון דהא מב"ה לא מוכח אלא דמותר לעשות שני דהא אוכלין אינן נעשים אב הטומאה, א"כ דקאמרי ב"ה וטמא היינו ראשון ונעשה בשר השני שני אבל רע"ק קמ"ל דמותר לעשות ראשון. וזה תוכן דברי הירושלמי אף שלשון הירושלמי שם אינו מובן ואפשר שיש שם ט"ס, גם בא"ח תמה על לשון הירושלמי, מ"מ תוכן דברי הירושלמי הוא כדפרישית. והנה הרבה מחברים הבינו דהירושלמי פליג אתלמודא דידן דהא לשיטת הש"ס דילן בלא"ה לק"מ קושיית הירושלמי אהא דמקשה אליבא דרע"ק דהא י"ל דשם איכא טומאה דרבנן כמו דדחי ש"ס דילן (ט"ו ע"ב) עיין בא"ח ופ"י

ונראה לי להשוות תלמודא דילן עם תלמוד ירושלמי בעזה"י. דבודאי תלמודא דילן דוחה שפיר קאי על ר"י דבעי למימר דבשבע ד"ה שורפין דגם ר"י יליף איסור מטומאה, וע"ז רצה הגמרא להביא ראיה ממתניתין דפיגול ונותר וטמא שורפין כאחת וע"ז דחה הגמרא לעולם דר"י סבר דגם בז' אין שורפין דר"י לא יליף איסור מטומאה והא דשם שורפין משום דאיכא שם טומאה אבל איסור לא ילפינן מטומאה, אבל הירושלמי קאי לר"מ דיליף איסור מטומאה ובאיסור דרבנן וטומאה דרבנן שוים וע"ז מקשה הירושלמי לשיטת ר"מ קשה מאי קמ"ל רע"ק דהא שמעינן ממתניתין דנותר וטמא שורפין כאחת וליכא לדחויי דשם איכא טומאה דרבנן דז"א דהא ר"מ יליף איסור דרבנן מטומאה דרבנן א"כ בודאי אין שום סברא לחלק איסור דרבנן מטומאה דרבנן א"כ קשה מאי קמ"ל רע"ק דנהי דשם איכא טומאה דרבנן מ"מ הכא איכא איסור דאורייתא ושפיר ניליף מהתם אף דשם איכא טומאה דרבנן ואיסור דאורייתא מ"מ לר"מ טומאה דרבנן אינו מעלה כלל. ועוד נראה לי לדחות ראיות תלמודא דילן אליבא דירושלמי ותלמודא דילן וירושלמי שניהם כאחד שוים, דתלמודא דילן שם קאי דר"י סבר בולד הטומאה דרבנן אלמא דסברא הוא דאפילו בטומאה דרבנן דמדאורייתא טהור הוא מ"מ יכול לירד עליו טומאה דאורייתא דעכ"פ שם טומאה איכא שפיר יש לדחות דשם בנותר איכא טומאה דרבנן וכיון דאיכא טומאה דרבנן שפיר נוכל להוסיף עליו טומאה דאורייתא כיון דעכ"פ שם טומאה עליו, אבל בירושלמי פריך שם למ"ד ולד הטומאה דאורייתא ע"ש בירושלמי והוא דמאן דסבר בולד הטומאה דאורייתא סובר דאין סברא כלל להוסיף על טומאה דרבנן טומאה דאורייתא אם נימא אוכל מטמא אוכל שפיר מקשה הירושלמי דלדידיה קשה מאי הוסיף רע"ק, וליכא לדחויי דשם איכא טומאה דרבנן דהא למאן דמוקי בולד הטומאה דאורייתא אין סברא כלל להוסיף מטומאה דרבנן טומאה דאורייתא, א"ו משום הכי שורפין משום איסור דאורייתא לכן מקשה הירושלמי שפיר מאי קמ"ל רע"ק דשמעינן מנותר וטמא. ודברים ברורים למבין בעזהי"ת, וכיון שזכינו לזה מתורץ קושיית התוס' בטוב טעם, דליכא למימר דר"י מיירי בז' דא"כ יקשה קושיית הירושלמי מאי קמ"ל ר"מ דהא נוכל ללמוד מדברי ב"ה דנותר וטמא שורפין כאחת ומאי קאמר מדבריהם דר"ח סגן הכהנים ורע"ק הלא מב"ה דקודם מוכח ג"כ זאת והכא לא