נחלי מים קג

סוף שהיה הישועה ע"י הקב"ה בעצמו, כמאמר הכתוב ויושע ה' ביום ההוא כי אז ראו הישועה שהיתה ע"י הקב"ה בעצמו, ומה נמלצו לחכי מה שפירש רבינו אליהו החסיד ז"ל ויאמינו בה' ובמשה עבדו, דהיינו שהיתה האמונה כיון שראו התגלות השכינה כביכול והיתה הישועה ע"י הקב"ה בעצמו אז הבינו כי כל האותות והמופתים אשר עשה משה במצרים היה הקב"ה לבדו העושה ולא משה בכחו ח"ו, וזה שאמר הכתוב ויאמינו בה' ובמשה עבדו דהיינו דמשה היה רק עבדו ולא פעל ח"ו מעצמו בכחו רק הכל בשליחות השי"ת, והיינו דהבטיח השי"ת לא"א בברית בין הבתרים וגם את הגוי אשר יעבדו דן אנכי, דאז נתקיים מלת אנכי, כי בעת יציאת ממצרים היו כל הנפלאות ע"י שליחות משה בצוויו של מקום, ובעת קריעת ים סוף היה ע"י הקב"ה בעצמו, ואז נתקיים ג"כ ואחרי כן יצאו ברכוש גדול, דבאמת היה ביזת ים סוף הרבה יותר מביזת מצרים, נמצא דהשי"ת באמת שמר הבטחתו דהיינו בעת שנתקיים דן אנכי דהיינו בעת קריעת ים סוף אז נתקיים ואח"כ יצאו ברכוש גדול, רק שמא יהרהר אברהם אבינו ולא ירגיש הדקדוק דן אנכי ועי"ז יהרהר שבעת יציאתם ממצרים לא היה בידם רכוש, ולכן ביקש לשאול כלי כסף וכלי זהב ושמלות. וזה דקדק הש"ס שלא יאמר אותו צדיק ועבדום וענו אותם קיים בהם ואח"כ יצאו ברכוש גדול לא קיים בהם, ומדלג מלות וגם את הגוי אשר יעבודו דן אנכי, כי פן לא ירגיש אברהם אבינו בזה, ובאמת עיקר הבטחה היה ואח"כ יצאו ברכוש גדול בעת שנתקיים מלת דן אנכי. והבן היטב

ונראה לכוין זה במאמר ההגדה ברוך שומר הבטחתו לישראל ברוך הוא שהקב"ה חישב את הקץ לעשות כמו שאמר לא"א בברית בין הבתרים, שנאמר ידוע תדע וכו' וגם את הגוי אשר יעבודו דן אנכי ואח"כ יצאו ברכוש גדול. ונראה דנתכוין למאמר הנ"ל ברוך שומר הבטחתו היינו מה שהבטיח ליעקב אנכי אעלך גם עלה, דעיקר היא אנכי נתקיים בעת קריעת ים סוף וכמו שבארנו לעיל דביציאת מצרים היה ע"י שליחות משה ובעת קריעת ים סוף היתה הישועה ע"י הקב"ה בעצמו ובכבודו, ואז נתקיים הבטחת השי"ת אנכי אעלך ממצרים וגם עלה דאז אסיק ליה ליעקב למחמי בפורקנא ובגבורן דעביד במצרים, וזה דמרמז במה שאמר בברית בין הבתרים וגם את הגוי אשר יעבודו דן אנכי וכמו שבארנו לעיל ואח"כ יצאו ברכוש גדול

הא לחמא עניא. נ"ל לפרש האי פסקא, דידוע דבזכות אמונה נגאלו, ועוד אמרו חז"ל בפ"ק דב"ב גדולה צדקה שמקרבת הגאולה שנאמר שמרו משפט ועשו צדקה כי קרובה ישועתי לבוא וצדקתי להגלות. ונ"ל טעם נכון שקבעו קדמונינו לגבות מעות חטים קודם הפסח ולחלק לעניים והוא מנהג מימים קדמונים, ונ"ל טעם נכון בזה דאיתא במס' ר"ה בניסן נגאלו ובניסן עתידים להגאל, א"כ כיון שבאו ימי ניסן שהם זמן הגאולה אנו צריכין לעורר למעלה למהר גאולתנו ופדות נפשנו וגדולה צדקה שמקרבת הגאולה ולכן קבעו קדמונינו לחלק חטים בימים אלו לעורר הגאולה. ויש לכוין בהאי פסקא הא לחמא דהיינו שאנחנו עושים סימני חירות זכר לימים הראשונים שהיה גאולת מצרים וכמו כן אנחנו בטוחים בהשי"ת שיגאל אותנו מגלות זה. וזהו אמונה אשר כדאי לעורר הגאולה כמו שהיתה גאולת מצרים ע"י אמונה. ואמר כל דכפין וכו', כל דצריך, היינו בחינת צדקה שאנחנו עושים בימים אלו, שעי"ז יתעורר הגאולה. כמו דאמר הש"ס גדולה צדקה שמקרבת הגאולה וע"ז מסיים השתא הכא לשנה הבאה בארעא דישראל השתא עבדי לשנה הבאה בני חורין דהיינו שע"י אמונתנו ונתינת צדקה נזכה לגאולה שלימה ב"ב אמן: