נחלי מים קב

הך פסקא, דהנה ראיתי במגלה עמוקות עה"ת דנתן טעם לשבח במה שמהרו לצאת קודם הקץ, והוא, כי הוא מחשב ג"כ שבני ישראל ישבו בארץ מצרים רט"ו שנים והיינו שמחשב הגלות מעת לידת מנשה כי שם כתיב כי נשני אלהים וגו', ואמר הטעם שהיה הזמן ת"ל שנים רק השי"ת חישב ג"כ גלות השכינה כביכול כמו שנאמר עמו אנכי בצרה וממילא רט"ו שנים דגלות ישראל ורט"ו של גלות השכינה הוי ת"ל שנים. ולע"ד נוכל לומר. עוד לפי דרכו שהיו בגלות רט"ו שנים טעם להשלמת הזמן, כי הנה ידוע מ"ש רז"ל בספ"ק דקדושין (דף ל"ט: תוס' ד"ה מחשבה) דבכותים הקב"ה מצרף מחשבה רעה למעשה, ולפ"ז י"ל שצירף השי"ת מחשבה שלהם למעשה כי טרם שעבדו אותם מסתמא חישבו ג"כ שישעבדו בהם וצירף השי"ת המחשבה למעשה, וממילא רט"ו שיעבוד ורט"ו מחשבה הוי ת"ל שנים, וזהו דקאמר המגיד שהקב"ה חישב את הקץ לעשות דהיינו שהשי"ת צירף המחשבה למעשה ובזה נשלם זמן הגלות. וזה נכון

בגמרא ברכות ט' ע"ב דבר נא באזני העם אין נא אלא לשון בקשה אמר לו הקב"ה משה בבקשה ממך לך ואמור להם לישראל בבקשה מכם שאלו ממצרים כלי כסף וכלי זהב שלא יאמר אותו צדיק ועבדום וענו אותם קיים בהם ואח"כ יצאו ברכוש גדול לא קיים בהם, אמרו לו ולווי שנצא בעצמנו, משל לאדם שהיה חבוש בבית האסורים והיו אומרים לו בני אדם למחר מוציאין אותך מבית האסורים ונותנין לך ממון הרבה, אמר להם בבקשה מכם הוציאוני היום ואיני מבקש כלום. התמיה מבוארת, דאם הקב"ה הבטיח ואח"כ יצאו ברכוש גדול צריך הקב"ה מעצמו לקיים ולמה תלה הדבר באמירת אותו צדיק, דהיינו אברהם כפירוש רש"י. וראיתי בס' מגלה עמוקות ענין נכון בזה בפ' בא, דבאמת עיקר היציאה שלהם היה על הים וביזת הים היה יותר הרבה מביזת מצרים דבקריעת ים סוף היה סגר עליהם המדבר ואז היה עיקר היציאה וביזת ים סוף היה הרבה מביזת מצרים כדפירש רש"י בשה"ש תורי זהב וכו', רק ביזת מצרים היה בכדי שלא יאמר אותו צדיק שלא קיים בהם רכוש גדול כי ממצרים היה היציאה שלהם. אמנם לענ"ד להמתיק הדברים בטוב טעם, דהנה במדרש פרשת שמות איתא ויאמר משה אל האלהים מי אנכי, אמר ר' יהושע בן לוי משל למלך שהשיא אח בתו ופסק ליתן לה מדינה ושפחה אחת מטרונית ונתן לה שפחה כושית, אמר לו חתנו לא שפחה מטרונית פסקת ליתן לי, כך אמר משה לפני הקב"ה רבון העולמים לא כך אמרת לי אנכי ארד עמך מצרים ואנכי אעלך גם עלה, ועכשיו אתה אומר לי לכה ואשלחך אל פרעה לא אנכי אמרת הוא שאמרת ואנכי אעלך גם עלה. ולא נמצא תשובת השי"ת ע"ז. ונראה דהתשובה מבואר בזוה"ק בשלח (נ"ג.) וז"ל הזוה"ק. וירא ישראל את היד הגדולה וגו', האי קרא לאו רישיה סיפיה ולאו סיפיה רישיה, בקדמיתא וירא ישראל ולבסוף וייראו העם את ה'. אלא אמר ר' יהודה ההוא סבא דנחית עם בנוי בגלותא וסביל עליה גלותא ואעיל לבנוי בגלותא הוא ממש חמא כל אינון נוקמין וכל גבוראן דעביד קוב"ה במצרים, הדא הוא דכתיב וירא ישראל, ישראל ממש. ואמר רבי יהודה סליק קוב"ה להאי סבא אמר ליה קום חמי ברך דנפקין מגו עמא תקיפא, קום חמי גבורן דעבדית בגין ברך במצרים, והיינו דאמר רבי ייסא בשעתא דנטלי ישראל לנחתא בגלותא דמצרים דחילו ואימתא תקיפא נפל עלוי, אמר ליה קוב"ה ליעקב אמאי את דחיל אל תירא מרדה מצרימה, ממה דכתיב אל תירא משמע דחילו הוה דחיל, אמר ליה כי לגוי גדול אשימך שם, אמר ליה דחילנא די ישיצון בני, א"ל אנכי ארד עמך מצרימה, אמר ליה תו דחילנא דלא אזכי לאתקברא ביני אבהתי ולא אחמי פורקנא דבני וגבורן דתעביד להו, אמר ליה ואנכי אעלך גם עלה, אעלך לאתקברא בקברי אבהתך, גם עלה למיחמי פורקנא דברך וגבורן דאעביד להו, וההוא יומא דנפקו ישראל ממצרים סליק ליה קודשא בריך הוא ליעקב, אמר ליה קום חמי בפורקנא דברך דכמה חילין וגבוראן עבדית להו ויעקב הוה תמן וחמא כולא, הדא הוא דכתיב וירא ישראל את היד הגדולה. ר' יצחק אמר מהכא ויוציאך בפניו בכחו הגדול ממצרים, מאי בפניו דא יעקב דאעיל לכולהו תמן עכ"ל. נמצא מבואר בזוה"ק דאז בקריעת י"ס נתקיים מאמר הקב"ה אנכי אעלך גם עלה דאז סליק קוב"ה ליעקב וחמא כל אינון פורקנא וגבוראן דעביד קוב"ה במצרים, ומדוקדק מאוד לפ"ז הכתוב מאמר הקב"ה בברית בין הבתרים ועבדום וענו אותם ארבע מאות שנה וגם את הגוי אשר יעבודו דן אנכי, היינו בעת שנתקיים דן אנכי דהיינו בקריעת ים