נחלי מים קא

ההגדה, דהנה בתשובה לבן הרשע מבואר בפ' בא, והיה כי יאמרו אליכם בניכם מה העבודה הזאת לכם ואמרתם זבח פסח הוא לה' אשר פסח על בתי בני ישראל בנגפו את מצרים ואת בתינו הציל, רק בפ' קדש כתיב והגדת לבנך ביום ההוא לאמר בעבור זה עשה ה' לי בצאתי ממצרים, וקאי על שאלת שאינו יודע לשאול והכתוב מלמדנו שתפתח לו אתה בדברי אגדה המושכים את הלב, וכמו שפירש רש"י בחומש, רק בתשובה זו נרמז ג"כ לרשע וכמו שפירש רש"י לי ולא לו שאלו היה שם לא היה נגאל. ובתשובת התם כתיב והיה כי ישאלך בנך מחר לאמר מה זאת ואמרת אליו בחוזק יד הוציאנו ה' ממצרים, ובתשובה לחכם מפורש בפ' ואתחנן כי ישאלך בנך מחר לומר מה העדות והחוקים והמשפטים אשר צוה ה' אלהינו אתכם ואמרת לבנך עבדים היינו לפרעה במצרים ויוציאנו ה' ממצרים ביד חזקה ויתן ה' אותות ומופתים גדולים ורעים במצרים בפרעה ובכל ביתו לעינינו ואותנו הוציא משם למען הביא אותנו לתת לנו את הארץ אשר נשבע לאבותינו ויצונו ה' לעשות את כל החוקים האלה ליראה את ה' אלהינו לטוב לנו כל הימים לחיותנו כהיום הזה וצדקה תהיה לנו וגו'. ונראה לפרש שמרומז בתורה היטב כפי תשובת המגיד. דהנה כבר כתבנו דבחינת הצלה ויציאה היה מצד זכות אבות, ובחינת גאולה ולקיחה לא היה ראוי להיות מצד זכות אבות ומשום זה הכביד עליהם העבודה קשה ובכל זה יתחזקו באמונה וימסרו על קדושת השם וכמבואר במדרש הנ"ל ובזה זכו ג"כ למעלה היותר גדולה דהיינו בחינת גאולה ולקיחה ועי"ז זכו בעצמם לראות הנסים של השי"ת עין בעין שע"י זכות אבות לא היו יכולים לראות במפלת שונאיהם כמו שבארנו לעיל בארוכה ובודאי היה באותו הדור כמה אנשים מהם צדיקים גמורים ובינונים ורשעים גמורים הגם שמתו בימי אפילה עדיין נשאר כמה רשעים שיצאו ממצרים, ופסל מיכה מוכיח שהמרו על ים בים סוף, אך בכללות ישראל מכפרים אלו על אלו ובצירוף זכות הצדיקים והבינונים זכו הרשעים לכל המעלות. והנה בתשובה לבן הרשע כתיב ואת בתינו הציל היינו בחינת הצלה כי הרשע מצד עצמו לא היה ראוי לגאולה זולת זכות אבות הגינה בעדו, ומצד זכות אבות אינו ראוי כ"א לבחינת הצלה, וזה שדקדק הכתוב ואת בתינו הציל. ובתשובת בן שאינו יודע לשאול אתה תפתח לו בדברי הגדה ופתח לו במעלה החשובה דהיינו בחינת גאולה כדי שעי"ז ימשך לבו לקרבו לעבודתו ית"ש כדי שיזכה אח"כ לבחינת לקיחה. וזה ידוע דבחינת גאולה היתה אחר בחינת יציאה וכמפורש בזוה"ק שהבאתי לעיל. וזהו דכתיב תשובתו בעבור זה עשה ה' לי בצאתי ממצרים דהיינו אחר בחינת יציאה היה בחינת גאולה, וזה שדקדק בתשובתו בעבור זה עשה ה' ליי, דהיינו שזכו מצד עצמם ולא מצד זכות אבות וכמו שבארנו דבחינת גאולה היה מצד עצמם, אחר ששיעבדו עליהם ביותר והמה בכל זה מסרו נפשם על קדושת שמו יתברך. וממילא מרומז בזה תשובה לבן הרשע לי ולא לו, אלו היה שם לא היה נגאל, דהיינו הרשע בודאי לא היה זוכה לבחינת גאולה ואפילו לבחינת יציאה אינו כדאי, אלא נקט גאולה, כיון דבתשובת שאינו יודע לשאול מיירי לרמז לו בחינת גאולה וכמו שבארנו, ובתשובת התם אמר ואמרת אליו בחוזק יד הוציאנו ה' ממצרים והיינו שזה תשובה לפי בחינת התם כיון שאינו חכם כ"כ השיבו על היציאה שהיא מעלה בינונית שגם התם מרגיש בזה וכדברי הזוהר הק' דבההוא זימנא לית שבחא לישראל אלא יציאה. בשלמא לשאינו יודע לשאול צריך לפתוח לו במעלה העליונה דהיינו בחינת גאולה להמשיך לבו לעבודתו ית"ש, משא"כ התם ששואל אלא שאינו חכם כ"כ, השיבו בבחינה שיודע להבין, ותשובה לבן החכם מפורש בתורה היטב להשיבו בחינת לקיחה דהיינו שזכינו להיות לעם קדוש ולהיות לו לממלכת כהנים וזכינו לראות בעינינו הנסים והנפלאות והיא המעלה היותר חשובה מכל המעלות, וזהו דקאמר ויתן ה' אותות ומופתים במצרים לעינינו, דהיינו בשביל מעלת לקיחה זכינו לראות הנפלאות לעינינו וכדבארנו, וזהו דמסיק ויצונו ה' אלהינו לעשות את כל החוקים האלה ליראה את ה' אלהינו, דהיינו שזכינו לכל הכבוד להיות לו לעם קדוש כאשר נשמור מצותיו, וזהו דמרמז ג"כ המגיד אין מפטירין אחר הפסח אפיקומן דהיינו שיהיה נאכל לשובע ופירש רשב"ם בערבי פסחים הטעם דכתיב למשחה לגדולה כדרך שהמלכים אוכלים, והכוונה שזכינו להיות גוי קדוש ממלכת כהנים שנהיה אוכלים כדרך שהמלכים אוכלים והיינו בחינת לקיחה. והבן היטב כי זה הוא ענין עמוק למבין בע"ה ית"ש

ברוך שומר הבטחתו וכו'. יראה לפענ"ד לפרש