נחלת שבעה מהדורא קמא חלק ב צג

על נדר האיסור כך נשאלין על נדרי הקדש לב"ה דאמרי במסכת נזיר אין הקדש טעות הקדש ומתירין אותו בין נדרי קדשי בדק הבית ובין נדרי קדשי מזבח (והכי קי"ל כב"ה דיש שאלה להקדש) וא"כ מכ"ש הקדש בזמן הזה שהוא צדקה לעניים. ואף אם נאמר דצדקה לעניים חמור טפי דתולה בדעת אחרים. מ"מ כבר כתבתי שיכול להתיר אפילו שלא בפניהם אפילו לכתחלה היכא שלא קיבל מהם טובה. וא"כ מכ"ש כאן שיש כמה צדדים להתיר דאפילו בע"ה לא מחמרינן וכ"ש בת"ח וכ"ש שהתירו חכם מופלג בחכמה ובזקנה. הנלע"ד כתבתי עם היות שהדברים פשוטים. נאם הצעיר שמואל הלוי

וכתב בסמ"ע סימן רמ"ג בהג"ה בשם המרדכי ספ"ק דב"ב הא דבעני נעשה נדר היינו דוקא כשהיה בידו כשנדר אבל אם לא היה בידו כשנדר לא חל עליו הנדר עכ"ל. וכל מה שכתב הסמ"ע בספרו בדרך הגה"ה כתב לפסק הלכה כמבואר בהקדמתו. וכן הביאו רמ"א בהג"ה בח"מ סימן רי"ב לפסק הלכה אכן מ"ש הסמ"ע בשם המרדכי ליתא שם רק בהגהות מרדכי

שאלה פב

אליו פי קראתי ורומו תחת לשוני עט סופר. שבחו אין לספר. מי ימלל גבורותיו נותן אמרי שפר. נחמדים מזהב ומכתם אופיר. ה"ה אוהבי כנפשי הרב המופלא אב"ד ר"מ וח"צ כמוהר"ר שמואל סג"ל יצ"ו

גי"ה חן כ"ה כסליו עבר הגיעני. אמנם לא מיד השליח עצמו. ע"כ תשובתי נשארה ואחרו פעמי וכו'. וע"ד הריב שבין פלוני ופלוני על אודות בתו שמתה תוך שנה ראשונה וילדה ולד ולא חי שלשים יום. ומעכ"ת כתב מזה בספרו ע"ש המבי"ט והייתי מחבב דברי מר והיה לי ויכוח רב אודותיו ונא אם יש לו תשובת מבי"ט נא יעתיק לי כל התשובה וכו' ואם יגזור ה' שלטובה יבא מכ"ת אצלי פא"פ אדבר בו מה שחדשתי בנדון הנ"ל אף שלא הודו לי כולם מ"מ הדיין אמת הוא יודע וגם מי שיש לו לב מבין שומע משפט בלתי נטיית צד והנאת עצמו או מקבל פרס ודאי יודה לדברי כאשר גם הסכימו עמדי ת"ל בעיקר הנידון הב"ד דק"ק פראג והגאון מהרר"ג ממיץ והגאון האב"ד מפראג. אך לבסוף חזר קצת מדבריו מטעם אחר לא ידעתי מה אדון ביה ואם הדברים שיצאו ממנו. כי יש לי ת"ל ראיות כראי מוצק לסתור דבריו האחרונים וכו'

ויען כי כל דברי האגרת של הרב הנ"ל השבתי על כל פרט ופרט במקומו. רק על שמועה זו כתב באגב ובא ע"י שאלה לכן לא השבתי גם אני עליו רק באגב יען כי לא היה מעיקר השאלה. וזה שהשבתי בקצרה אודות הריב שבין פלוני ופלוני לא שמעתי בלתי היום וגם הוא לא דרש מאתי. ואולי ראה דברי שבספרי נ"ש שהם לנגדו לכן היה כמחריש והעלים ממני. ומ"ש מכ"ת שהיה מחבב דברי שבספרי נ"ש יישר כחו. אע"פ שאין לי להתפאר בטלית שאינה שלי כי לא כתבתי רק משום תשובת הרב מבי"ט. וכ"כ גם מהרש"ך חלק ג' סי' ע"א ומהר"י בן לב חלק א' דף צ"ט. וצ"ע בתשובת מהר"ם גלאנטי סי' ק"ב דמשמע מדבריו אם כתוב בתנאים זרע של קיימא שצריך להיות שלשים יום. אמנם נ"ל שהוא דבר פשוט מהא מתני' דפ' יוצא דופן תינוק בן יום א' מטמא בזיבה וכו' וזוקק ליבום ופוטר מן היבום. הרי דתינוק בן יום א' הוי ולד קיימא לענין שזוקק ליבום ופוטר מן היבום. וא"כ ה"ה ומכ"ש לענין ירושת הבעל ולאשתו יהיה דאורייתא או דרבנן רק מפני התקנה צריך להחזיר הנדן כולו משום ותם לריק וגו' בשנה ראשונה אם מתה בלא זרע קיימא והרי כאן הניחה אחריה זרע רק שלא חי שלשים יום ואם בן יום א' זוקק לייבום ופוטר מן הייבום כ"ש שלענין ירושת ממון הוי ולד קיימא. והא דאמר רשב"ג בפר"א דמילה כל ששהה שלשים יום באדם אינו נפל. ומקשה בגמ' הא לא שהה ספיקא הוי היינו לענין אבילות דספק אבל להקל כדאיתא שם דף קל"ו רב אשי איקלע לבי רב כהנא איתרע ביה מילתא בגו תלתין יומין חזייה דיתיב ומתאבל עליה א"ל לא סבר לה מר להא דאמר שמואל הלכה כרשב"ג א"ל קים לי בגויה שכלו לו חדשיו ע"כ. הרי דלענין אבילות דוקא צריך שקים לי' בגויה שכלו לו חדשיו. וכתבו התוס' שם דרשב"ג אסתם ולדות קאי אע"ג דלא קים לן בגויה שכלו לו חדשיו קאמר רשב"ג כל ששהה ל' יום אינו נפל הא סתם ספיקא הוי מדתני כל ששהה וכו' ובגמ' פ' יוצא דופן מקשה בגמ' והרי הוא לאביו ולאמו ולכל קרוביו כחתן שלם למאי הלכתא אחר רב פפא לענין אבילות כמאן דלא כרשב"ג דאמר כל ששהה וכו' הב"ע דקים ליה בגויה שכלו לו חדשיו. ופירש"י כמאן כרשב"ג אכולה מתני' קאי וא"כ אי קאי אכולה מתני' ש"מ דלאו לענין אבילות לבד קאמר רשב"ג שצריך דוקא להיות חי ל'