נחלת שבעה מהדורא קמא חלק ב צ

ויש ראייה גדולה לסברא זאת ממתני' בפרק הרואה דאיתא התם הצועק על מה שעבר הרי זו תפלת שוא השומע קול צווחה וכו' היתה אשתו מעוברת וכו'. ויש להקשות מאי אשמועינן בזה דהשומע קול צווחה ומנ"מ בשלמא הא דמעוברת אשמעינן דלאחר מ' יום אחר יצירה ל"מ תפלה כדמשני בגמ' לאפוקי בשומע קול צווחה מאי קמ"ל פשיטא דיש לנו לומר דמי שצווח על ביתו שנפל ועל ספינתו שטבעה הרי זו תפלת שוא ובודאי לא מהני תפלה. ועוד איכא למידק אמאי הוי תפלת שוא בשומע קול צווחה הא אפשר דמהני תפלה אף בענין זה. באולי שהצווחה בבית אחר ויש לחוש שאותה סיבה היא סיבה מהלכת לביתו וא"כ אינה תפלת שוא כי הוא מתפלל על העתיד שלא תגיע הצרה גם לביתו. וצ"ל דמאחר דאם הקול צווחה כבר הוא בביתו ואז הוי תפלת שוא מאחר שכבר עבר בביתו לכן אף שיש צד אחד שלא יבא לידי תפלת שוא מ"מ הוי צועק על מה שעבר ואין תפלתו נשמעת כי האדם צריך להתפלל בשפה ברורה ולא בלשון המשתמע לתרי אפי. ועוד הרבה ראיות לזה מה שאין הזמן מסכים עמי להאריך מטעמים הנ"ל. גם כי ירט בעל הדרך לנגדי. אך שלא להוציא למכ"ת חלק כתבתי מה שעלה על רוחי להעמיד דעת המהרי"ל לריהטא דקט שכלי ואפשר שאתי תלין משוגתי. ואחת שאלתי במר באם יכתוב לי עוד מזה הנדון סתירה לדברי יעתיק לשון כתבא דנא כי לא נשאר בידי שום העתק דברי אלה מרוב הנחיצה. ואבא בשים שלום ואהבת עולם כע"ת ש"ב ואוהבו חגי חנוך סג"ל מפראג. יום ד' ה' ניסן תל"ז לפ"ק

שאלה פ

זה שהשבתי על דברי ש"ב הרב הנ"ל

אל משכיל שר ידידות. מדובר בו נכבדות. מופלג בחכמה ובחסידות. במעלות ובמדות לו עשר ידות. ה"ה אהו' ש"ב הרב הגדול. מעוז ומגדול. כחו יגדל. כבוד אב"ד ור"ח ור"ג נ"י מוהר"ר חנוך סג"ל נר"ו. אותיותיו מעולפים ספירים מאירים נהירים וצהירים. האירו אל פני וששתי ושמחתי לקראתם. ובדבר הגט הקדמתי נעשה לנשמע. אמנם בשם שכנא באלף או בהא הרבה יש לי להשיב על דברי הגאון בעל דמשק אליעזר ז"ל ובמהדורא בתרא לנ"ש שלי בסדר גיטין זכור אזכרנו בס"ד. ועל ברכת החולים לולא שכתב רום כת"ר שאם אכתוב למר עוד מזה הנדון סתירה לדבריו שאעתיק למכ"ת לשון כתבו דמר דנתי מלשונו זה שמכ"ת מרוב ענותנותו הרשני להשיב באם יש בידי להשיב. על כן לא אוכל לדבר בלב ולב ולא אכחד תחת לשוני מה שנראה לקט שכלי להשיב על כת"ר. כתב מכ"ת וז"ל אמנם בתר מעט עיון בגיטין שממנו מקור השגתו על המהרי"ל שם ימצא היפוך סברתו בהא דרמי תרומה אתרומה ממתני' דהרי זה גיטך שעה אחת קודם מותי אסורה לאכול בתרומה מיד דחיישינן בכל שעה שמא ימות בתוך שעה זו. ומסתמא ה"ה בחולה שאינו גוסס שאמר לאשתו שתהא מגורשת שעה אחת קודם שיבריא דהיא אמורה לאכול בתרומה מיד וכו' עכ"ל מכ"ת. תמיה לי עליה דמר להניח סברא שהיא בתחלת המחשבה דבר שאינו רק דרוש וקבל שכר כמו הנך אבעיות דר' ירמיה. דמנלן סברא זו דבשלמא אם מגרשה שעה אחת קודם מותו דכל עיקר כוונתו שלא תזקק ליבום ומשום שאין גט לאחר מיתה אומר הרי זה גיטך שעה אחת קודם מותי לכן בכל שעה היא בספק ואסורה לאכול בתרומה מיד שמא זו היא השעה שימות בה משא"כ ה"ז גיטך שעה אחת קודם שיבריא הוא נמנע דלמה יאמר כן דאם יבריא אינה צריכה לגט. ואף אם נניח שאולי יקרה שאחד יגרש כך שעה אחת קודם שיבריא מ"מ אין זה היפוך סברתי אדרבה לעולם לא חיישינן לשמא יבריא לשעה קלה מכל וכל כי החוש אין להכחיש רק חיישינן שמא שעה זה יתחיל להבריא אח"כ יבריא מעט מעט וא"כ אסורה לאכול בתרומה מיד שמא שעה זו יתחיל להבריא מעט לא שחיישינן שמא בשעה זו יבריא מכל וכל. וא"כ ה"נ לנדון דידן לא חיישינן שיבריא בפעם אחת רק מעט מעט. וא"כ עדיין צריך לרחמים כי לפעמים חולה אחד מתחיל להבריא מעט ואחר כך ב"מ מתנוונה והולך. ומ"ש מכ"ת וז"ל ומוכח כן מדברי רש"י שפירש וז"ל שמא מת לא חיישינן דאוקמינן ליה אחזקה שהניחו חי כו' עכ"ל הרי להדיא דלא חיישינן לשמא כבר מת משום שהוא נגד החזקה ונגד הרוב וכו' עכ"ל מכ"ת. א"כ מטוניה דמר הרי דלא חיישינן לשמא מיד מת וקשיא על המהרי"ל. ומה שרצה רום מעלתו לסתור דברי בלשון ואפשר ואם מתפלל אדם בענין דיכול אדם לבא לידי תפלת שוא אז אין תפלתו נשמעת וכו' ורצה מכ"ת להסתייע ממתני' דפ' הרואה. וכתב מכ"ת ועוד איכא למידק אמאי הוי תפלת שוא הא אפשר