נחלת שבעה מהדורא קמא חלק ב פט

לראות הארמון על משפטו והעיר על תלה. כ"ד אוהבו לנצח ש"ב הצעיר שמואל סג"ל

שאלה עט

חזר שארי הרב הנ"ל אב"ד דמדינת באמבערג להשיב על דברי שנית

אל טוביינא דחכימא. מרגניתא דלית בה טימא. ה"ה אהו' ש"ב הרב הגדול המופלא בתורה בוצינא דנהורא. אספקלריא המאירה. החכם הכולל. אין גומרין עליו את ההלל. ר"מ ואב"ד כבוד מוהר"ר שמואל סג"ל נר"ו וכאל"ש וי"ר. ג"י הנקייה אשר יצא מידי טהור גברא רבא יום א' כ"ה אדר ראשון קבלתי לנכון. ומרוב טרדות קצתם מצד המדינה גם מצד עצמי וכו' בגלל כן לא השבתי שולחי דבר כאשר עם לבבי. והנה כהיום הזה נקרה לפני מקרה גברא הדין שנשא אשה על אשתו הראשונה שבמדינת פולין ואתו עמו א' מבני עירו שלוח מאשתו העלובה לדבר על לבו לגרשה והשליח עשה שליחותו והכריעו לכך עד שנתרצה לגרשה. והאנשים האלו היו בשבוע שעבר בק"ק פירדא והציעו דבריהם אל הב"ד שמה. והאלופים הב"ד היו מסופקים בשם המגרש וכינוייו בהיות שבעוד היותו בפולין היה נקרא בפי כל אדם שכנא. ועלה לס"ת בשם משולם וביני וביני היה במדינת טורקייא ונתכנה בשם שלום. ומרוב ענותנותם של ה"ה הב"ד בפירדא באו אלי במגילת ספר דרך שאלה להודיע להם את הדרך אשר ילכו בה. ומטעמים שעמי לא רציתי להכניס את ראשי להכריע ביניהם בעניינים כאלו עם היות הדברים האלו כפשטן ומחוורין כשמלה בפוסקים הראשונים והאחרונים בכל זה משכתי את ידי מלחוות דעתי הקלושה דרך הכרע. אמנם השבתי להם דרך פלפול ומשא ומתן לא להלכה ומכ"ש למעשה. והנה עתה באו המגרש וחד דעמיה לכאן באמבערג ובקשו את פני לסייע למצוה הזאת ולקבל שכר על הפרישה ויעצתי להם לפי דרכם שילכו אל מקום אשר הוא חונה שם איש קדוש יאמר לו רום מעלתו שהוא חכם וסופר ובקי בטיב גיטין וכל רז לא אניס ליה ובודאי מצוה הבאה לידו בל יחמיצנה ור"ה נאותו יחד לבא לחצרות קדשו דמר ובלבד שאתן את ידי עמהם בשורתיים אלו להיות פה ו שידם. בכן נדרשתי לאשר שאלוני ויקבל מכ"ת העתק מספר שמות שלי בענין שם שכנא לרווחא דמילתא

ועל דבר הראשונות אשר השמיעני מכ"ת בהשגתו על המהרי"ל בענין ברכת החולה במקום אחר. הנה מילתא דפשיטא למר שיהא העתק תשובתו מוכן בידי. בקשתי את שאהבה נפשי ולא מצאתי ואפשר שהוא כמוס באוצרי אך מאפס הזמן לחפש בחיפוש הדק היטב. אמנם ראיתי מעשה אצבעותיו ונזכרתי הלכה. ועם היותי טרוד כעת בכמה עניינים מכל מקום לאהבתי אל רום מעלתו אכלכל את השורה ואודיע למכ"ת את הנראה לריהטא ולקט שכלי ומכ"ת הטוב בעיניו יבחר ויקרב. ראשון מ"ש וז"ל מאי אמרת שמא הבריא החולה במקום שהוא שם אדרבא לשמא הבריא לשעה קלה לא חיישינן וקצת ראייה ממקוה שנמדד ונמצאת חסר כו' עכ"ל מכ"ת. אמנם בתר מעט העיון בגמרא דגיטין שממנו מקור השגתו על המהרי"ל שם ימצא היפוך סברתו בהא דרמי תרומה אתרומה ממתניתין דהרי זה גיטך שעה אחת קודם מותי דהיא אסורה לאכול בתרומה מיד דחיישינן בכל שעה שמא ימות תוך שעה זו ומסתמא ה"ה בחולה שאינו גוסס שאמר לאשתו שתהא מגורשת שעה אחת קודם שיבריא דהיא אסורה לאכול בתרומה מיד דחיישינן שמא יבריא תוך שעה. וכ"ש הוא דאם למיתה דלא שכיחא חיישינן כ"ש לשמא יבריא דקא מסייע ליה רובא דרוב חולים לחיים. ואפילו לרבא דמחלק התם בין שמא מת דלא חיישינן ולשמא ימות חיישינן מ"מ מודה דלשמא כבר הבריא נמי חיישינן. ומוכח כן מדברי רש"י שם שפירש וז"ל שמא מת לא חיישינן דאוקמינן ליה אחזקה שהניחו חי כו' עכ"ל. הרי להדיא הטעם דלא חיישינן לשמא כבר מת משום דהוא נגד החזקה וגם נגד הרוב משא"כ בשמא הבריא דקא מסייע ליה רובא דרוב חולים לחיים מודה רבא. ואף שלעיקרא דדינא יש לחלק בין תרומה דאורייתא לנדון דידן שאינו אלא משום תפלת שוא עכ"ד. גם בזה אין דבריו מוכרחים כי אפשר לומר שאין הראייה דומה לנדון דידן דאיכא למימר דשאני התם דאף אם הענין עצמו בספק ספיקא מ"מ היכא דאיכא חד גיסא להצלת הנפש אפילו חלק א' מני אלף מכחין עליו ולא אזלינן בתר רובא מה שאין כן בנדון דידן דאפשר לומר לענין תפלה אם מתפלל אדם בענין דיכול לבא לידי תפלת שוא או אין תפלתו נשמעת אפילו היכא דלא בא לכלל תפלת שוא. וזהו הענין בנדון דידן שזה המברך אינו יודע אם הוא חי או מת וא"כ יש צד אחד שיכול לבא לידי תפלת שוא ואז אפשר שאין תפלתו נשמעת כלל נמצא דאין כאן אפילו ספק פקוח נפש.