נחלת שבעה מהדורא קמא חלק ב ט

דוד מחמת לקנות עורות יהיה כל ישוב לעצמו ולא יקנה א' עורות ביישוב חבירו ולא ימכור בשר ביישוב חבירו. ומחמת כרכרות לפרנקין לא נשגיח בו כי הפרנקין באים אלי ואם ירצו לילך לאחר ליתן לו סרסרות להראות להם הרשות בידם. וכבר אנו נותנים לו השליש מן הסרסרות שאנו מרויחין בישוב שלו לפנים משורת הדין. והרוב מיושבי מערצבך רוצים בשיתוף בכלל אהרי שכולם נחשבים כקהל א' לענין ב"ה ובלעטין לאורחים. גם צועקים הקהל שצריכין להוצאה מרובה מחמת שהן קהל וצרכיהן מרובין הן להוצאות בית הכנסת ואורחים ושכר מלמדים. ואם בכל סביבותיהם בכל ככר יתיישב יהודי א' א"כ אין יוצא ובא ממערצבך לשום כפר שיהודי א' דר בם ויהיו יושבי מערצבך סגורים מכל צד. גם טענו יושבי מערצבך במיימלש דארף עצמו הרוב מן הכפר הם תחת ממשלת השר שלנו ורוב הכפר הוא שלו. רק שאותו בית שכמר ליב דר בו הוא של שר אחר ואותו שר אין לו רק המיעוט במיימלש דארף. וכל משא ומתן שלנו הוא תחת עבדי אדונינו. ואם אנו נסחור במיימלש דארף עם הכפרים הנכנעים תחת יד המושל של ליב אז הרשות בידו למחות. השיב מר ליב אני הייתי ראשון במיימלש דארף קודם שבא מערצבך לכלל קהלה. עוד טען ליב אחרי שאני הולך בבית הכנסת למערצבך וצריך אני לסייע לכל דבר שבקדושה. גם ל הקהל נותנים מס מב"ה ג' ר"ט ופורעים אותו מקופה של צדקה וחלקי בתוכם. ואני מוכרח ליתן מס בפני עצמי ר"ט וחצי מידי שנה בשנה יסייעו ג"כ הקהל במס שלי. השיבו הקהל שהוא גרם היזק לעצמו שהתרגז את השר וע"י כן מיחה ביושבי תחת שררות אחרות להניח לבא לב"ה שלו אם אין לו הנאה מהם מלבד אורחים

תשובה הנה כבר הארכתי בפסק של קלייס דארף דאף ע"פ דקי"ל כרב הונא בריה דרב יהושע בר מתא אבר מתא אחריתא מצי מעכב. מ"ח חילוק יש אם הוא עסקי אחריני א"י לעכב. דהנהו ורנקין שקונים שוורים פטומים במ"ד הוא עסקא אחריתי ואין זה עסק בני היישוב ול"מ מעכב כאשר הארכתי בפסק הנ"ל. אמנם אם יכול ליב מ"ד למחות ביושבי מערצבך וק"ב לעשות סרסרות לפרנקין. דזהו גם משא וחתן שלו ואין זה עיסקא אחריתא. כי אמר גם אני יודע איזה כפרי שיש לו שור פטם לחכור ביישוב שלי וא"כ אני אקבל סרסרות מן הורנקין ולא אתם. צריך אני לדקדק בגמרא פרק לא יחפור בר מתא אבר מתא אחריתא יכול לעכב ואי שייך בכרגא דהכא ל"מ מעכב. ופירש"י שנותנים כסף גולגלתא למושל העיר הזאת. וכתב הב"י וממה שפי' רש"י נראה שאפילו שילם מכס לשר העיר הזאת כיון שאינו משלם גולגלתו למושל העיר הזאת מצי מעכב עכ"ל. ופי' ר"ת ידוע כדאיתא בב"י ובמרדכי פ' לא יחפור. ומפני שסוגיין דעלמא כפרש"י לא אאריך בפי' ר"ת. והנה יש לדקדק לפרש"י דמשמע אם משלם כסף גולגלתו למושל העיר הזאת ל"מ מעכב. ובעינינו ראינו שאין אנו נוהגין כן בכל מלכיות אלו דאף אם שייכי בכרגא דמתא שדוכוס א' יש כמה קהלות תחת ממשלתו וכולם נותנים כסף גולגלתא אפ"ה אסורים לבא זה בזה ואסורים לסחור זה בקהלתו של זה. דוחק לומר שנוהגים כן מפי המנהג והתקנה לא חדינא כי התקנה והמנהג לא ישתוה בכל המלכיות. אלא ודאי ע"פ הדין הוא ותורה א' ומשפט א' הוא לנו. וא"כ איך אנו עושיו בכל הארצות והמדינות שידענו נגד הדין לאסור לסחור קהלה אחת לתוך של חבירו מאחר שכולם נותנים כסף גולגלתם לדוכוס א'. וע"כ נ"ל שהם מפרשים דעתו של רש"י הכי. דקשיא להו בדברי רש"י וכי כמה מאות קהלות שדרים תחת ממשלת מלך א' וכולם נותנים כסף גולגלתם למלך יהיו א"כ מותרין לבא זה בזה. וע"כ מפרשים דעתו של רש"י ששייכים בכרגא הכי. שהמלך גזר שיתנו הקהל סך קצוב כך וכך באופן שיגיע על כל גלגולת סך כך וכך. אבל אין המלך מניח דוקא על כל גלגולת הסך הקצוב לכל א' הן עני הן עשיר. רק המלך תובע מכלל הקהל סך כך וכך דהיינו אסך כך וכך בעלי בתים יתנו סך כך וכך. שאין המלך מקפיד רק על סך ב"ב אבל אינו משגיח שיתן כל יחיד בשוה עני ועשיר. ואח"כ מגבין שתי הקהלות בין שתיהן הסך ביחד. אז יגבו הקהל מן העשיר לפי עשרו ומן העני לפי עניו. וה"ה בקהלה אחת ע"ד זה שאין המלך נותן עין רק על סך המעות ולא על המספר ב"ב. או שיאמר ממאה ב"ב יתנו לו סך כך וכך שאין המלך מקפיד מה יתן כל א' רק שהסך יוגבה מבין כולם. אז הרת ביד הקהל ודינא הוא להוסיף על העשירים ולהקל על העניים. וכדאיתא בתשובת מהר"מ גלאנטי סי' נ"ג מלך שגזר וכתב בפנקסו שכל יהודי יתן מס כך וכך. אע"פ שהשוה מדותיו עני ועשיר יש להקהל להוסיף ולגרוע להרבות על העשירים ולהקל על העניים עכ"ל וכ"ש אם שני הקהלות חוברו לה יחדיו ע"י השר או ע"י עצמן שהמלך מטיל מס על שני הקהלות אלף זהובים והם מחלקים ביניהם לפי הממון. אע"פ שקהל אחד נותן יותר חן הקהל השני מפני שהן עשירים יותר. מ"מ אותו שני הקהלות הוי כאלו דרים במקום אחד בקהל אחת. מפני שכל המם גובין ביניהם כאחת ואז פשיטא דכקהל אחת חשיבא ולא מצי מעכב בר מתא