נחלת שבעה מהדורא קמא חלק ב ח

הרב לדברי ר"י הלוי בדרך אחר ונכנס לדוחק גדול. וכאן בהג"ה הניח הרב דברי ר"י הלוי כפשוטה כמו שכתבו הרא"ש והטור ולא השגיח במה שכתב המרדכי והרמב"ן ונ"י דאין דבריו נראין ובאמת נראה דהטור סבירא ליה כמשמעות פשטן של דברי ר"י הלוי. דכתב הטור מלתא בטעמא דלא תקנו חכמים תקנה למוכרים להפסיד ללוקחים. ואולי חזר בו הר"ב ממ"ש בתשובה ופסק כמו שקבע בהג"ה ש"ע. ואף שמשמע ממקצת תשובות שחברן אח"כ שמפרש בתשובותיו דבריו שבש"ע. מ"מ אפשר שרוב תשובותיו כתבן קודם שחיבר הגהותיו. וא"כ הרי שבהגהותיו הניח דברי ר"י הלוי על פשטן ופסק כדבריו. ואין לחלק דדוקא אם יש לבני היישוב ריוח גדול הותר לו לסחור עם הנכרי שאינו מבני היישוב אבל לא בשביל ריוח קטן ו' פ"ץ מכל צמד בקר. באמת זהו דעת נ"י בדברי רבינו יהוסף הלוי דפסק אם הבני מתא אחריתא נותן יותר בזול אין רשאין לעכב דלא תקנו וכו' וכתב ב"י בשם נ"י וז"ל ונראה דעת הרב בזול גדול אבל להוזיל יותר ממוכרי העיר ודאי מצי מעכבי. מפני שאי אפשר שכשיש שם הרבה מבני אומנות שלא יוזיל השער כן נראה דעת הרמב"ן. ונראה שהסכים לזה הרנב"ר בחידושיו עכ"ל. ולכאורה לא משמע כן מדברי הרמב"ן אלא דבין מוזלי פורתא ובין מוזלי טובא להר"י הלוי לא מצי מעכבי ולהרמב"ן מצי מעכבי. והמרדכי כתב בשם ר"י כדברי הר"י הלוי והוא ז"ל כתב דלא נראה לו והרא"ש לא כתב אלא דברי הר"י הלוי ואחריו נמשכו רבינו ורבינו ירוחם והוסיפו לכתוב אהא שכתב הרמב"ן דהיכא דלא שוה עיסקא להדדי כעסקא אחריתא דמיא. וכ"ש אם היה סחורה אחרת שאין מוכריו אותם בני העיר דפשיטא שאינן יכולין לעכב עליהן. ונראה מדבריהם דדוקא בשהעסקא של הסוחרים הבאים יפות משל בני העיר הוא דאין מעכבין עליהם. אבל אם של בני העיר יפה משלהם מעכבים עליהם. וקצת נראה כן מדברי הנ"י. ותמיה לי דאפילו של בני העיר יפה משלהם כיון שלא שוו אהדדי כסחורה אחרת דמיא וצ"ע. וכתב רי"ו בנל"א ח"ו שאם הלוקחים נכרים אפילו מוכר יותר בזול מצי מעכבי עליה. וכ"כ ג"כ ה"ה בפ"ו מהלכות שכנים בשם אבן מינץ עכ"ל הב"י באריכות. נמצינו למדין שהלכה כדברי רבינו יוסף הלוי שלא תקנו תקנה למוכרים להפסיד ללוקחים. ודוקא אם הלוקחים ישראלים אבל בשביל נכרים הנהנים לא תקנו. ואי לא שוי עסקא אהדדי אז בכל ענין אין יכולין למחות וכן פסק רמ"א בהג"ה ש"ע סי' קנ"ו וז"ל וכשמביאים סחורה אחרת שאין לבני העיר אע"פ דלא מוזלי במקח ואינה יותר טובה אינם יכולים למחות עכ"ל. וסברא הוא דזהו ממדת סדום דזה נהנה וזה לא חסר וכופין על מדת סדום. וה"ה לענין קניית בהמות בישובים אחרים שאינה משא ומתן שלהם שאינם יכולין למחות. אמנם מה שזעליגמן וחתנו עושים סרסרות בהעמי דארף בזה צ"ע. דאם דברי זעליגמן וחתנו אומ' שאם הורנקין צריכין ליתן סרסרות ליושבי העמי דארף אז הולכין הפרנקין לבד בלי שום סרסור. כי מעצמם יודעים מי שיש לו למכור בהעמי דארף ואז לא יוכלו בני ה"ד למחות בפרנקין דעסקא אחריתא הוא כנ"ל. וגם בני ה"ד גורמים להפסיד הסרסרות מזעליגמן וחתנו והוי תמות נפשם עם פלשתים וא"כ הוי כופין על מדת סדום ומאן מפיס. או שמא הכפריים שבהעמי דארף לוקחים גם לערבים מיהודים שבכפר שלהם אז פשיטא שהיו הם קודמין וצריכין ליתן כל הסרסרות ליושבי העמי דארף ביישוב שלהם. גם יש עוד צד אחד לזכות זעליגמן שאף אם קונים במזומנים ג"כ נותנין סרסרות לזעליגמן אף אם הם בעצמם יודעים מי המוכר וגם יש להם מזומני' ואעפ"כ נותנים סרסרות לזעליגמן ולא לחנם הוא. ואטו בשופטני עסקינן דאי לאו דזעליגמן וחתנו עבדי להן טיבותא להפרנקן לא הוי יהבא להו מתנתא ר"ל הסרסרות. וא"כ יש ב' צדדים לפנינו שהדין עם זעליגמן. וצד א' עם יושבי העמי דארף. אף שלפי הסברא אינם מקבלים הכפרים בהעמי דארף לערבים היהודים שלהם באשר לא אמידי כלל. מ"מ נראה שטוב לבצוע ולפשר ביניהם שני חלקים לזעליגמן וחתנו. וחלק א' ליושבי העמי דארף. משא"כ ביישוב ק"ד אין להקהל כלום. ומכ"ש במקומות אחרים שאין יהודים דרים שם. והנראה לענ"ד כתבתי וה' יצילני משגיאות נאם הצעיר שמואל הלוי כותב יום ה' ער"ח אייר תל"א לפ"ק פה ק"ק שטיינאך

הגה"ה ועתה בזמן הזה דנין שאלות כאלה עפ"י דינא דמלכותא ודינא דמלכותא דינא

שאלה ג

וכן קהל מערצבך וישוב הסמוך שלהן ק"ב השייך לשר שלהם התעצמו לדין עם יושבי מ"ד שהוא ג"כ בסמוך להם רביעי שעה ודרים שם ב' ב"ב ואינם רוצים בפשרה רק דוקא דינא. וטען כמר ליב מ"ד שאינו רוצה לסבול שיושבי מערצבך ישאו ויתנו ביישוב שלו מ"ד. רק ימנעו רגליהם מיישוב שלו כל עיקר שלא לעשות סרסרות לפרנקין ביישוב שלו כנ"ל בפסק ק"ד. גם שלא למכור בשר ושלא יקנו עורות ביישוב שלו. השיבו מקצת יושבי מערצבך בפרט הפ'