נחלת שבעה מהדורא קמא חלק ב פה

שדים וביקש השד להזיקו ונעשה לו נס ובלעו הארז עכ"ל. ואם איתא דאסור לשאול בשד איך היה עושה ר' יצחק. ואף לפי גירסת הרא"ש והרי"ף הלכה כר' יוסי מ"מ תשובתו בצדו דאף ר' יוסי לא אסרה רק משום סכנה הא אי לאו סכנה הוא מותר. ומעשה כשפים הוא כמ"ש הרמב"ם גבי קוסם שהעיד שראה בארצות המערב שיש מהם מי שיכה במטה אשר בידו הכאות תכופות וכו' עד שימצאהו כמו חולי הנופל ב"מ ויספר מה שעתיד להיות. וכמדומה לי שמזה המין עודנו אשר הם היום באינגילנ"ד האומה הנקראים קוואקין. ועיין עוד שם בספר המצות ובהרמ"ה שהאריכו מאד. וכ"כ הרמב"ן בפ' שופטים הביאו ג"כ רבינו בחיי שם וז"ל וע"כ אמר בעל ספר הלבנה החכם בנגרימונסי"א כשהלבנה והיא נקראת גלגל העולם וכו' עד וזהו סוד הכשפים וכחם שאמרו בהם שמכחישין פש"מ. וכמדומה לי שזו החכמה הנקראת נגרימנצי"א היודעים לעשות תקרובות לכל צבא השמים לכל א' תקרובתו להמשיך שפעו אליו. והוא הכישוף הגמור כמ"ש הרמב"ן כמדומה לי שזוהי החכמה נגרימנצי"א והיא הנקראת בלשון אשכנז (דיא שוורץ קונצט). אבל מה שמכונה בזמן הזה בשם כישוף הוא מעשה שדים. וראיה דכל מכשפות הנשרפות מה שמודים על העינוי הם מודים שכל עניינם מן השד הוא וכבר כתבתי שמעשה שדים אינו נאסר בכלל הכישוף וכמו שהוכיח הרא"ש וכמ"ש הסמ"ג וגמרא ערוכה דפרק חלק הנ"ל. ועוד שם ת"ר שרי שמן ושרי ביצים מותרין לשאול בהן אלא מפני שמכזבין. ופירש"י מפני שמכזבין לכך נמנעו מלשאול בהן. ואף ר' יוסי לא אסרה אלא מפני הסכנה הא לאו הכי גם ר' יוסי מודה דמותר. וא"כ מי ששואל להשואל מן השד דהוא הנקרא עכשיו בשם מכשף דליכא סכנה כלל גם ר' יוסי מודה דמותר. וגם הרמב"ם ורש"ל מודים דהם לא דברו רק מכישוף גמור וגם רמ"א דכתב דאסור לשאול לקוסמים למנחשים ולמכשפים יגיד עליו ריעו ודבר הלמד מעניינו דאיירי מכישוף האמור בתורה דוגמת קוסמים ומנחשים. אבל מה שנקרא עכשיו בשם כישוף אינו בכלל האיסור כלל ומותר לשאול בכל ענין. ומקום הניחו לי רבותי הגדולים להתגדר בו נאם הצעיר שמואל סג"ל

ומ"ש הטור בשם הרמ"ה שמעשה שדים בכלל כשפים. וכ"כ הר"ר ישעיה. ושהרא"ש כתב שמותר לשאול בהן על הגניבה שאינו עושה מעשה. אבל לעשות על ידן מעשה היה מסתפק והיה נוטה להתיר גם בזה עכ"ל. נראה לי דמר אמר חדא ומר אמר חדא ולא פליגי כמ"ש גם הב"י בס"ס קע"ט בשם תשובת הרמב"ן. שגם במעשה שדים עצמן יש לחלק וז"ל וסבור אני שיש לומר דמעשה שדים לחוד ומעשה כשפים לחוד. כמ"ש בלטיהם אלו מעשה שדים. בלהטיהם אלו מעשה כשפים. ופרש"י מעשה כשפים ע"י מלאכי חבלה (ברש"י שבידינו ליתא והכי איתא ברש"י שבידינו שאינו עושה ע"י שדים אלא מעצמו) והם שאסרה תורה. אבל מעשה שדים שרי. וזהו דעתם שנהגו בו ועשו בו כמה מעשים ובודאי פשוטי השמועות כך הוא ומעשה דבן תלמיון ודגיטין דיוסף שידא ושאר מעשים בתלמוד ובמדרשי אגדה כך הם מטין עכ"ל. וה"נ אמינא אנא הפעוט דודאי יש ג"כ מעשה שדים שאסור כמו שראינו שהרבה ענייני היזק גורמין לעולם ע"י הכישוף שנעשה ממעשה שדים וממש ג"כ מכחישים פש"מ לפעמים. שע"י הכישוף נעשה היזק רב בתבואות השדה וכה"ג גם בבני אדם שעושין חגרין וסומין וכה"ג וזה ודאי אסור וזה בכלל כישוף כמ"ש הרמ"ה ז"ל ורבינו ישעיה ז"ל. אבל להשביען לעשות לאדם חפצו לטובתו אפי' ע"י מעשה מותר כמו שאנו רואין כמה פעמים עוד היום בינינו הבעלי שמות שלפעמים פועלים ג"כ ע"י שמות הטומאה. ואפשר שסומכין על הא דכתב הב"י בשם הר"ר אליעזר דמה לי להשביע שדים או מלאכים. וא"כ השבעות אלו אפי' מעשה מותר כמו שרי צלוחית ושרי כוס לגניבה. ולדעתי שרי צלוחית הוא שרי שמן שהוזכר בגמ' וצריך הכנה לדבר שלחן קטן וסכין וצלוחית של מים חיים ושמן זית צף על פיה ואין לך מעשה גדול מזה. ואפ"ה מימי שמעתי הרבה שהשתמשו ופעלו בו. וזהו כוונת הרא"ש דמתיר גם ע"י מעשה. כנ"ל

שאלה עז

עוד על ענין ברכת חולים שבסימן מ' מש"כ הרב מוהר"ר חנוך סג"ל מווינא

רב ברכות. ושובע שמחות. בלי יגון ואנחות. לאהו' ש"ב האלוף המרומם המופלג בתורה אספקלריא המאירה. ר"מ ואב"ד נ"י כבוד מוהר"ר שמואל סג"ל נר"ו וכאל"ש וי"ד. מכאן מודעי ליהוי איך האירו אותיותיו ג"י מעכ"ת אל עבר פני מתמול שלשום שלא בזמנו ואשתהי הוא דאשתהי באיזו מקום. ואיני יודע בשל מי היתה הסיבה וכו'. ראיתי דברי מכ"ת הנעימין