נחלת שבעה מהדורא קמא חלק ב עט

דגים קטנים שכבשן כותי או מלחם עד שראויים לאכילה מותרין אפילו בשלם אח"כ שהמליחה אינה אוסרתן וכשמבשלן אח"כ דבר שנאכל כמות שהוא חי הוא מבשל עכ"ל. וכן מצאתי בתשובת מהרי"ו סימן מ"ט דבנירנבורג היו נוהגין היתר בכרוב שלם דשלקי להו כותים הביאו בת"ח כלל וסימן ס"א. ואם כן הכא נמי הכי. ולהכי שרי נמי לאכול אותן פרעצי"ן שעושין בימי העינוי שלהם שמבשלין אותן תחלה בעודן עיסה ואח"כ נאפה כשאר פת של נחתום. משום דהבישול לא אהני ולא מידי דאי אפשר לאכלן ע"י הבישול ההוא דלא סגי להו בלא אפייה וא"כ הבישול מאי אהני ולכן מותרים כשאר פת של נחתום. רק הצנועין מושכין את ידיהם וראיה ממ"ש בת"ח כלל ע"ה דמותרין לאכול דגים צלויים קצת ביד כותים הואיל וגמר בישולם ע"י ישראל ואינם ראויים לאכול על ידי צליית כותי עכ"ל. וה"נ גבי פרעצין אינם ראוים לאכול ע"י הבישול. וכן הוא גבי דגים קטנים בת"ח שם דין כ"ד. ואי משום הכלים שנתבשלו בהם, סתם כליהן אינם ב"י כמו גבי פאווידלא שכתב הת"ח כלל ע"ה דין ט"ז ובי"ד סימן קי"ג להתיר מטעם דסתם כליהן אינם ב"י ומשום שנאכלין כמו שהוא חי. ומה"ט נמי דגבי פאווידלא אין בו משום בישולי כותים אף אם נשתנו משום הכי אין למנוע מלברך עליו בפה"ע ולא שהכל כמ"ש בא"ח סי' ר"ב שכן נראה עיקר וה"נ מסתברא דאם אין בפאווידלא משום בישול כותים מאחר שנאכל כמות שהוא חי א"כ למה ישתנה מברכתו הראשונה. ונראה דבכי הא גם הת"ה מודה. דע"כ לא פסק הת"ה לברך עליו שהכל אלא משום שמערבין בו בשמים ודבש. וגם בהא אינו מחליט שלא לברך בפה"ע רק משום ספק. דעל הכל שאמר שהכל יצא. שאעפ"י שנתרסקו במלתייהו קיימי. רק מאחר שנתערב גם בבשמים ודבש מספק יברך עליו שהכל אבל בלי תערובת בשמים ודבש גם הת"ה מודה אע"פ שנתרסקו במלתייהו קיימי ומברך עליו בפה"ע כנ"ל

שאלה עב

ומשום הכי התרתי נמי עכשיו בעשרת ימי תשובה הגלוסקאות של נחתום שלא הוכשר התנור לאכלן ע"י בישול מאחר ששנים אלו שנת ותל"ה כל הארץ (ר"ל שנת תחל"ה תל"ו) שנים של בצורות ואפילו בינונים וכ"ש עניים המה חוסר לחם התרתי לאכול אותן על ידי בישול. ואפילו שלא בשעת הדחק נ"ל להתיר מטעם שכתבתי הואיל דחוזר להיות מבושלים שתחלה שורין אותן במים ואחר כך מערבין אותן עם קמח לעשות מהם תבשיל. או מבשלין אותם לבד בלא קמח רק כמו דייסא. אם כן האפייה של נחתום מאי אהני שהרי כאילו חוזרין לסולת הואיל ונתבשל אחר כך. ומ"ש בשאר השנים לא הייתי מתירו להדיא כי מהיות טוב אל תקרי רע באשר נוכל להשיג גלוסקאות שהוכשר התנור מחוייב להדר אחר פת כשר בימים האלו ושעת הדחק שאני. ומיהו באותו לטווערג שנעשה מאילן הולדר או מאילן רותם שקורין וואכהאלדר נראה לי שהוא איסור גמור שהרי אינן נאכלין אותן גרעינין כמות שהן חיין רק אחר בישול היטב היטב. גם עולה על שלחן מלכים. דהוי כמו אגוזים גדולים שמרקחין אותן בקליפתן המרה שכתב בהגהות אלפסי שאסורין משום ב"ג משום דאינן נאכלין כש"ח וגם עולין על ש"מ. וה"נ דכוותה

שוב מצאתי כן בביאורי הגאון מהר"ר חיים ורידבורג לספר ת"ח כלל ע"ה דין ט"ז כתב וז"ל ואפילו אותה הלטווערגא מן גרגיר הפרי של הולדר וזה ודאי אסור שהרי אינם נאכלין חיין עכ"ל. ומיהו לפי מ"ש בספר שני לוחות הברית שער האותיות דף צ' שקצת אוכלין אותו חיין דהיינו המוהל של הגודגדניות של הולדר וגם אותו מוהל מערבין עם יין כי יתאדם מהם ונחמד למראה. אם כן לנאכל כמות שהוא חי יחשב ומותר אותו לטווערג שעושין הכותים מהם כמו שאר פאווידלא. אכן אותו לטווערג של אילי רותם שקורין וואכהאלדר לא ידעתי אם נאכל כש"ח לאיזו צורך. ולדמות למרקחת חריפים ש"כ כגון זנגביל וכיוצא בו שפסק בי"ד בש"ע סימן צ"ו דמותר דהוי כמו זנגבילא רטיבא דנאכל כמות שהוא חי אע"פ שהיבש אינו נאכל כמש"ח והמרוקח הוא היבש אפילו הכי מותר מאחר דהרטיבא נאכל כש"ח. ואף על גב שגם הרטיבא אינו נאכל כש"ח לרוב בני אדם. א"כ ה"ה הוואכהאלדר נוכל ג"כ לאכלו כמש"ח לאיזו צורך. וא"כ גם הלטווערג ממנו מותר לכל הפחות לאיזו צורך. כאשר רגילים באשכנז להחזיקו לקיום לצורך רפואות כ"ש דמותר כנ"ל

שאלה עג

אירע לא' אבילות ב"ח בה' בניסן ולא' אירע אבילות ב"ח בי"ג בניסן. נמצא לאותו אבל של ה' בניסן נשלמו ז' קודם פסח ופסח מבטל ממנו גזירת שלשים. ולאותו אבל של