נחלת שבעה מהדורא קמא חלק ב עו

ב' צדי הסכין שחתך באמצע הגרגרת והסכין דבוק בו. ואז בודאי נעקר הטבעת וטרפה. ומה שלא נפל על הארץ הוא מפני שדבוק בב' צדי הסכין. אבל אם מונח בצד אחד על הסכין נוכל לומר שנשחט ע"י גלגול הגרגרת. ולכן אם היה מונח על הסכין ולא היה דבוק בין ב' צדי הסכין גם הר"א כ"ץ היה מכשיר. וגם הב"י בש"ע הכשיר כה"ג. גם מהר"ם מלובלין שהיה מן המתירין אך אחר שהראו לו מה שכתב רמ"א גם ע"פ מנהג השוחטים שנהגו להטריף כתב שמבטל דעתו. ומה שכתב רמ"א ויש מטריפין בזה וכן עיקר שחיטות ישנים בשם מהר"א כ"ץ גם ע"פ גיסו מהר"י כ"ץ וכו' איברא דגם מהר"י כ"ץ מקראקא סימן מ"ז הבין כך כמו שכתב רמ"א ג"כ כאן דאם הוא מונח על צד אחד של סכין נקרא דבוק על הסכין. ולי נראה כמו שכתבתי דלא מיקרי דבוק רק אם חתך באמצע הגרגרת והסכין תחוב בין הגרגרת דהיינו הגרגרת תחוב בין ב' צדי הסכין אז ודאי טרפה. כי ע"י שהגרגרת הוא קשה והקנה שבין הטבעות הוא רך אז נעקר הקנה קודם לחתיכת הגרגרת ובודאי נעקר. ולכן אם הוא דבוק בין ב' צדי הסכין הוא טרפה. כן נ"ל פי' א"ם הו"א דבו"ק. ולענ"ד זהו סברא נכונה. ואף עפ"י דבנפל על הארץ נמי אפשר לומר דנעשה ע"י גלגול הגרגרת. מ"מ הרי יש ריעותא לפנינו שיש גם סברא שע"י דחיקת הסכין על הטבעת או ע"י משיכת הקנה זה לכאן וזה לכאן נעקר הטבעת וקפץ והוי ספק דאורייתא. משא"כ אם נמצא על צד אחד מן הסכין כדאמרן. והנה מורי בטורי זהב פסק להתיר במעשה שבא לידו שהיה הטבעת בין ב' צדי הסכין. היינו דשם היתה הטבעת חתוכה עכ"פ הרוב ואפשר כולו כדמשמע מלשונו. אבל הא דמהר"א כ"ץ אמר אם הוא דבוק (ר"ל בין ב' צדי הסכין כמו שפירשתי) היינו שתחב הסכין באמצע ולא נחתך רק מעט בטבעת. אבל מה שכתב הרב משאת בנימן להתיר בנפל על הארץ. ונראה מדבריו דיותר פשוט להתיר בנפל על הארץ מעל הסכין. וגם על הסכין היה מותר אי לאו דהחמיר רמ"א וכתב הב"י דלא לוסיף עלה, ולדעתי ולדעת רמ"א אם על הסכין טרפה. וכ"ש אם דבוק בסכין. וכ"ש באם נפל על הארץ ומ"ש מורי בטו"ז דכדאי הם הב"י ואגור שמכשירים בכל גוונא. אדון לפניו מן הצד דנראה דאין מכשירין בכל גוונא רק באם נמצא על הסכין ולא כשהוא דבוק בין ב' צדי הסכין וכ"ש בנמצא על הארץ. ורמ"א הבין במהר"א כ"ץ כמו שהבין מהר"י כ"ן שמהר"א כ"ץ אסר בנמצא על הסכין ולכן החמיר רמ"א בנמצא על הסכין. ולדעתי פשוט שאין כך כוונת מהר"א כ"ץ. ומ"ש רמ"א בשם גיסו מהר"י כ"ץ שאמר שכך הנהיג מהר"מ יפה. וקשיא לי דמזה אין ראיה שהרי סיים מהר"י כ"ץ סימן מ"ז דלא ידע איכות המעשה ומהותו ואפשר שהיה הטבעת דבוק ומשום הכי הוה טריף גם לבי מהסס בהיתר מורי אם נמצא ב' צדי הטבעת על ב' צדי הסכין דכשר. וסברתו נכונה דלא אפשר שבא ע"י דחיפת הסכין מאחר שנחתכה הטבעת וכו'. ונ"ל עוד ראיה לדבריו דדמיא לשמוטה ושחוטה דאי אפשר לשמוטה שתעשה שחוטה. אך קשיא איך אפשר שיהא נעקר מב' צדדים אחר השחיטה. וגם ע"י גלגול אי אפשר. ולכן נ"ל בדין זה העיקר למראה עיניו של דיין לשפוט. ואין לסמוך מן הסתם על היתר מורי ז"ל אם לא שנראה בחוש שנשחט כמעט כולו קודם שנעקר מב' הצדדים כמו שמשמע מלשון מורי ז"ל. אבל אם לא נראה בחוש שנשחט מסתמא נעקר קודם שחיטה. וזהו ששאל מהר"א כ"ץ אם היה דבוק בסכין. גם על הרב משאת בנימן נ"ל דאין לסמוך להתיר בנפל על הארץ אע"פ שעמד על סברתו נגד מהר"י כ"ץ. וע"כ אם יש להכשיר א' ולהטריף א' יש להכשיר בנמצא על הסכין ולהטריף בדבוק כנראה מדעת מהר"א כ"ץ. ובנפל לארץ טריפה כדעת מהר"י כ"ץ. ובדבוק בין שני צדי הסכין יש לשפוט למראה עיניו אם היה דבוק בסכין מב' צדדין ונעקר קודם שנשחט. או אם היה כנדון שכתב מורי ז"ל שהיה נשחט. אבל מה אעשה שרמ"א החמיר בנמצא על הסכין. גם מהר"ם מלובלין היה מבטל דעתו נגדו אני יתמא דיתמא מאי אית לי למיעבד. אבל מ"מ נ"ל פשוט דאם לא היה הטבעת שלם רק מקצת טבעת מונח על צד א' של סכין בהא נ"ל דגם רמ"א מודה דכשר דבודאי ע"י גלגול הגרגרת נעשה. שוב לאחר ימים רבים חזרתי ועיינתי בדין זה ובמקומי אני עומד דאם הסכין דבוק בין הגרגרת דהיינו שהטבעת דבוק וחתוך באמצע ודבוק בין ב' צדי הסכין קודם שנשחט הרוב מן הטבעת בוודאי נעקר הקנה מב' צדי הטבעת. כי ע"י שהטבעת הוא קשה ודחף בכח לחתוך הטבעת ע"י כן נעקר הקנה מב' צדדיו מפני שהקנה רך ונשאר הטבעת דבוק בין ב' צדי הסכין. ובאם נשחט כמעט כולו אפשר לסמוך אסברת מורי ז"ל. ואם נמצא טבעת שלם על הסכין לדעתי הוא כשר אך שרמ"א מחמיר. ואם אינו טבעת שלם ומונח על הסכין נ"ל דגם רמ"א מודה שנעשה ע"י גלגול הגרגרת. ובנפל על הארץ טרפה כדעת מהר"י כ"ץ משום דיש פנים כאן ולכאן. דאפשר לומר שקפץ מפני דחיקת הסכין ואפשר לומר שבא ע"י יל הגרגרת וספיקא דאורייתא לחומרא. הנלע"ד כתבתי: