נחלת שבעה מהדורא קמא חלק ב עה

אבל הכא אין התובע יודע בודאי שהנתבע אינו יודע כי יוכל לטעון פרעתי. ועוד נהי דהברי גרוע מ"מ למה יפטר הנתבע באינו יודע. ת"ל דאפשר דה"ק החוב אינו ידוע לי כי לא ידעתי משום חוב כי לא לויתי מעולם או משמעותו הייתי חייב לך ופרעתי. ולכן איני יודע מאין באת לידי החוב שאתה אומר. ועיין בשו"ת מהר"י כ"ץ מקראקא ס"י שכתב כן בפירוש. ומ"ש בסימן ע"ה סעיף ט' מנה לי בידך שהלויתיך וכו' והלה אומר יודע אני שהלויתני או שהפקדת אצלי ואיני יודע אם החזרתי לך אם לא דחייב לשלם לכ"ע ואפילו מחוייב שבועה לא הוי. שאני התם דמודה שעכ"פ חייב לו ומודה בעיקר ההלואה אלא שאינו יודע אם החזיר ולכן חייב לשלם ואין התובע צריך לישבע שלא פרע לו הנתבע רק מחרים כתם. משא"כ גבי מנה לי בידך והלה אומר איני יודע שאינו יודע כלל בעיקר ההלואה שמא באמת אינו חייב לו כלל לכן נשבע שאינו יודע ומטעם שכתבתי. אבל צ"ע דבסימן ע"ה סעיף י"ב פסק מנה לי בידך שהלויתיך וכו' או שאמר הנתבע איני יודע אם פרעתיך הוי ליה מחוייב שבועה וכו' וקשיא דבשלמא גבי חלוקה ראשונה שאמר איני יודע אם הלויתני ועד אחד מעיד שהלוהו אז אם לא אמר איני יודע הוי מחוייב שבועה מן התורה להכחיש העד ולכן השתא שאמר איני יודע הוי ליה מחוייב שבועה. משא"כ בחלוקה שנייה דגם הנתבע מודה בעיקר ההלואה רק אינו יודע אם פרע. למה לא יהא חייב בהחלט בלא שבועה כדלעיל סעיף ט' וצ"ע. והא דבחשוד נשבע ונוטל בסימן ב"ב ולא אמרינן מתוך שאיל"מ היינו משום תקנתא דחשוד. ועיין בתוספות פרק כל הנשבעין דף מ"ז ע"ב וישמע חכם ויוסיף לקח. נאם הצעיר שמואל סג"ל

שאלה סח

העתקתי מתשובת הגאון מהר"ם מלובלין בצל שחתכו בסכין ש"ב ונתנו אותו לתבשיל של חלב ויש בתבשיל ששים נגד כל הבצל אך שהבצל לא נמחה לגמרי נמצא שהבצל בלוע מבשר בחלב

תשובה דע אתה שאנו קי"ל שאין מצריכין ס' נגד כל הבצל כי אם נגד מקום הסכין שנגעה בבצל שהרי הבצל לא נעשית נבילה וחתיכה דאיסורא דהא קודם שנתנה אותה לתוך החלב היה כולה היתר. ולכך אין אנו צריכין לשער כי אם נגד טעם הבשר הבלוע בבצל. ואין אנו יודעין כמה הוא ולכך אנו משערין נגד מקום הסכין שהרי אי אפשר שהיה הטעם יותר מאותה חתיכה של סכין שנגע בבצל כשחתכה. אך כשהסכין גדול וחתך בכולו והבצל היא קטנה אז אנו משערין נגד הבצל. דהא עכ"פ הטעם שנכנס מהסכין תוך הבצל אי אפשר להיות יותר מהבצל אף שהסכין גדול מאד. סוף דבר כשחתך הבצל בסכין ש"ב שהוא היתר לא שייך לומר שהבצל נעשה נבילה וחתיכה דאיסורא. ולכך אם יש בקדרה של חלב ששים לבטל טעם הבשר הבלוע בבצל אז אף הבצל מותר. אף על פי שלא נמחה ונתמעך וא"נ להפרישה. אבל אם חתכו הבצל בסכין של א"י אז כדי נטילה מהבצל דהיינו כעובי אצבע נעשית נבילה וחתיכה דאיסורא. ואם חתכה דק דק אז כל הבצל נעשית נבילה. ואם נתנה אחר כך לתוך קדרה של היתר אז צריך ששים נגד כל הבצל. ואם יש ששים התבשיל הוא מותר אבל הבבלים צריך להפרישן מתוך התבשיל על ידי סינון או ענין אחר במה שאפשר משים דקיימא לן אפשר לסוחטו אסור. וזהו דבר פשוט מבואר בטור יורה דעה סימן צ"ו ובסמ"ג סימן קמ"א ובאו"ה סימן ל"ח וביתר פוסקים עכ"ל הגאון מהר"מ מלובלין סימן כ"ח. וה"ה אם חתכן בסכין של בשר וחתכן דק דק צריך ששים נגד כל הבצל אבל אין צריך להסירה. והא דבצל יהיב טעמא אפילו כשהוא שלם היינו אם נתנוהו חי לתוך המאכל. אבל אם בשלוה תחלה לבדה ואחר כך נתנוה לתוך המאכל לא יהבא טעמא ובטל חריפותה מינה. משנה ריש פ"י דתרומות

שאלה סט

שוחט ששחט ומצא טבעת מהגרגרת על הסכין מה דינו

תשובה מי יתן ואדע להכריע בין הגדולים כי כמעט מחולקים בסברות הפוכות. דמ"ש הש"ע ע"ש האגור היה נמצא על הסכין אבל לא היה דבוק על הסכין כדאיתא בהגהות הר"ן דמהר"א כ"ץ שאל אם היה דבוק על הסכין. ונ"ל דר"ל אם הטבעת דבוק על הסכין בין