נחלת שבעה מהדורא קמא חלק ב עא

ע"פ הקנה אם חופה את רוב הקנה טריפה. ולכן אמר רוב רוחב חלל הקנה וק"ל. וע"ז אמר רמ"א דגם בזה יבא לידי קולא דבבהמה גסה שחללה רחב הרבה ואם ישער ברוחב חלל הקנה שהוא הרוב של חלק ג' מן עוגל הקנה יהיה יותר מחלק של עוגל האיסר דהיינו לרוחב האיסר. לכן פי' משום לא פלוג משערינן בחלל הקנה של עוף. ולכן ויסולק גם קושייתו דבאמת פשטיה דמלתא משמע שמשערינן בכל קנה דידיה. ולפי שלפעמים יבא לידי קולא לכן בכ"מ ישער ברוחב חלל הקנה של עוף ולפי כל דברי אלה א"ש מ"ש כאן הש"ע בסמוך סעיף ג' דכתב עליו הש"ך ל' המחבר מגומגם וכו' משמע דביש חסרון נמי סביב היקפו קאי. גם לשון הטור מגומגם יותר שכתב ניקבה סביב היקפה נקבים דקים וכו'. כתב עליהם שלשונם מגומגם והיינו לפי מה שהבין הוא משום דקשיא ליה בל' המחבר והטור דאם ניקב בחסרון סביב להיקפו משערין כאיסר. וקשיא ליה דאם יחתוך האיסר לרצועות הרי א"א אפי' בגסה שבגסה שיהא בהיקפו כשיעור איסר בהתחלקו לרצועות. ולכן מפרש דברי הטור והש"ע דמיירי שעומד בהיקף קצת והחסרון הוא זה אחורי זה כזה $ציור בספר& עד שבין הכל הוא כאיסר בהתחלקו לרצועות, וזה אינו רק שניקב בהיקפו כזה $ציור בספר$ ושיעורו שיכנוס בו איסר דרך עוביו כדאמרן ולא כשיעור איסר לרחבו. ובזה צדקו דברי הטור והש"ע

ואל תשיבני על דברי ממ"ש בגמרא בעופא מאי ופי' אם נקדר גרגרת העוף בחסרון א"ר יצחק מקפלו ומניחו ע"פ הקנה אם חופה רוב הקנה טריפה. אמר רב פפא נפיא ופירש"י מעשה אא שאלת ומעשה נפה השיבותיך שאורגין משער הסוס והנקבים סמוכים זה לזה וכו' כמו כן אם הנקבים סמוכים זה לזה ומניחו ע"פ חלל הקנה עכ"ל רש"י. וא"כ ש"מ שצריך להיות חופה את רוב רוחב חלל הקנה ממש כנפה כמו שהייתי מפרש לדברי הב"י לחלוקה שנייה כזה. $ציור בספר$ כמו שציירתי למעלה ולא כמו שציירתי צורה השנייה אליבא דהחלוקה ראשונה כזה. $ציור בספר$ ואם יהיה זה הפירוש אמת אין זה כנפה. יש לי לומר דלפי זה ולפי מה שמפרש רב פפא כנפה צ"ל דקושיית המקשן היה בעופא מאי אם נקדר לארכו של קנה דצריך להיות רצועה גדולה כמו איסר לרחבו כשנחלק אותו לרצועות כמו שהוכחתי לעיל. ובעופא אפי' לארכו אינו כל כך אורך כמו אורך האירר כשנחלק אותו לרצועות. וע"ז מפרש מקפלו ומניחו ע"פ הקנה. וכן מפרש הרא"ש קושיית המקשן לדברי הרי"ף אף שהרא"ש חולק עליו. אבל אי נקדר להיקפו משערינן נמי לרוחב חלל הקנה דהיינו הרוב מן שליש העוגל כמו שציירתי למעלה. אף שלפ"ז אין במשמע תירוצו של רב פפא דאמר מקפלו ומניחו וכו' מ"מ נשמע ממנו דכמו בנקדר להיקפו משערינן ברוחב חלל הקנה. ולכן תפס המחבר ל' מקפל"ו ומניחו וכו'. וגם לא לשון אם חופ"ה את רוב הקנה ודו"ק נ"ל נכון. נאם הצעיר שמואל הלוי

שאלה סה

אמר שמואל הלוי יען כי דבר שכיח ורגיל טובא שיהודי אחד נכנס לתוך משא ומתן של חבירו אם יש לו איזו משא ומתן אצל הנכרי אמרתי להציג לפניך מה דינו כדי שאיש על מקומו יבא לשלום

פסק בסמ"ע סימן שפ"ו מעשה אירע שכותי עשה מקח עם ישראל על יין שרף ליקח ממנו כך וכך מדות י"ש כל מדה כך וכך ונגמר המקח ביניהן כדין התגרין שמכין כף אל כף. אח"כ הלך אל ישראל אחר הדר בשכונתו של ישראל הראשון ורוצה לעשות עמו ג"כ מקח. ולא גילה שכבר דיבר עם ישראל הראשון. והיה כוונתו שאם יוזיל לו ישראל השני שיקח ממנו ויניח הראשון. וישראל הראשון הרגיש בדבר שלכך הלך לבית ישראל השני. שלח אל ישראל זה וביקש ממנו שלא ימכור לו יי"ש כי כבר עשה עמו מקח. ולא השגיח ישראל השני ע"ד ועשה מקח עם הכותי ולקח הכותי מידו הי"ש ומכח זה לא קנה הכותי מישראל הראשון. נראה פשוט דאם אין ערמה בדבר לפי ראות הדיינין דאין עונשין לישראל השני ע"ז מאחר שהכותי מעצמו בא אליו ליקח ממנו יי"ש. דאף המ"ד שאוסר ליקח המערופיא של חבירו. דהיינו דוקא בכותי הרגיל להיות עסק עמו וישראל השני מהדר אחר הכותי שישראל הראשון עוסק עמו והשתדלהו לעסוק עמו. ואף ששלח אליו יהודי הראשון וביקש ממנו שלא יעשה עמו מקח לאו כל כמיניה לעשות היזק בעבורו. וגם שם מסקינן דאם עבר ועשה דאין מוציאין מידו. וכ"ש וק"ו בזה דאין כאן כל הצדדים הללו, ויש עוד טענה לישראל השני יומר מאחר שכבר עשה עמך מקח ובא ג"כ אלי מי יאמר שלא יקח גם ממך כשיעור המקח שעשה עמך מקח. וגדולה מזו כתב ר' (הביאו רמ"א בח"מ סי' שפ"ו) נל"א ח"ב ראובן שהלוה