נחלת שבעה מהדורא קמא חלק ב ע

שם דגם בנקבים שיש בהם חסרון שנקבו בהיקפו משערינן כאיסר. כדמשמע בבעא מיניה ר' יצחק בר נחמני מר' יהושע ב"ל נקבה כנפה מאי ופשיט ליה הרי אמרו נקבים שיש בהם חסרון מצטרפין לכאיסר ושאין בהן חסרון מצטרפין לרובא. הרי דכשם שנקבים שמשערינן ברובא הם בהיקפו ה"נ נקבים שיש בהם חסרון דמשערינן כאיסר נמי מיירי שהנקבים הם בהיקף. ואח"כ אמר נפחתה כדלת כדי שיכנוס איסר לרחבו (הביאו בסימן זה סעיף ה') ופירש"י ושיעור גדול הוא זה מאיסר דהכא בעינן נכנס ויוצא משום דאין כאן חסרון והדלת סותם את הנקב. וז"ל התוספות פי' לרחבו של איסר שיושיבוהו שם לרחבו ויכנוס לאפוקי דרך עביו עכ"ל. ולעיל מיניה דכתב ניטלה ממנו רצועה מצטרפת לכאיסר דקדק רש"י וכתב רצועה לארכו דאיכא חסרון ש"מ דבכאיסר גופא יש חילוק דיש שיעור איסר גדול ויש שיעור איסר קטן. והיינו זה כמו שפירשו רש"י ותוספות דאם ניקב בהיקפו נקבים שיש בהם חסרון משערינן שיכנוס איסר דרך עביו (דאיסר אין רחבו כל כך כחו רוחב הגרגרת בחללו) נמצא אם ניקב נקבים שאין בהם חסרון בהיקפו כזה $ציור בספר$ צריך שיעור גדול עד רובו של גרגרת ויותר מרובו. לפי שהשלם שבין הנקבים אינו מצטרף להנקבים כמ"ש בש"ך סק"ו. וכן משמע ברש"י ריש דף מ"ה. ואם הנקבים הם בחסרון ועומדים בהיקף כזה $ציור בספר$ משערין כאיסר. וגם השלם שביניהם מצטרף לנקבים. ר"ל אנו משערי' כאילו הם עומדים בשורה בשוה כזה $ציור בספר$. ואז בשיעור כזה יכנום בהם איסר דרך עביו. ר"ל כמו שלוקחין המטבע בידו זקוף ויכניסו דרך חודו ושוליו דרך הנקב אף אם עדיין אינו רוחב הקנה דרוחב הקנה הוא באמצע יותר גדול מרוחב איסר. נמצא שאף אם לא יגיעו אלו נקבים לרוב חלל הקנה מ"מ מאחר שהם עומדים בהיקף ויש בהם חסרון ע"כ חמור לשער בכאיסר דרך עביו. משא"כ בשנפחת כדלת והפתח עדיין מחובר בצד א' כדלת. והדלת עצמו סותם את הנקב, אף אם יגיע קצת מהחסרון בהיקף מ"מ מאחר שאינו חסר לגמרי צריך לשער בשיעור איסר יותר גדול. ר"ל כשיעור כל רוחב האיסר כזה $ציור בספר$ דאם יש נקב גדיל כל כך שיכנוס בו איסר לרחבו טריפה. וכן בניטל ממנו רצועה דקדק רש"י וכתב לארכו. נמי שיעורו כן דלארכו אינו נטרף כל כך מהר כמו בהיקפו ולכן צריך שיעור גדול. ובזה יתכן תמונת וציור הש"ך דבניטל רצועה לארכו כזה. $ציור בספר$ אי כד מעגלת ליה הוי כאיסר לרחבו אם מחלקין גם האיסר לרצועות כזה $ציור בספר$ וכתמונת הש"ך. ותדע דבניטל ממנו רצועה לארכו בעי שיעור גדול אף אם נטלה הרצועה בחסרון כזה. שהרי בנסדק לארכו בלא חסרון די אם נשתייר משהו למעלה ומשהו למטה. ובניקב בהיקפו אף אם אין בהם חסרון משערינן ברובא ש"מ דלארכו קיל יותר מבניקב בהיקפו. (וטעמא דכיון דאם פשטה צוארה אי הנקבים בהיקפו מתרחב הנקב ואם הם לארכו כל כמה דפשטה צוארה הסדק נסתם). וה"נ באם יש בהם חסרון קיל יותר בניטל רבועה לארכו מבניטל בהיקפו. ולכן באמת אם ניטל רבועה לארכו אף שיש בהן חסרון בעי שיעור גדול דכד מעגלת ליה הוי כאיסר כזה התמונה דלעיל וציור הש"ך. וכן גבי נפחתה כדלת דבעי כאיסר לרחבו דהוי ממש שיעור אחד. משא"כ כשנפחת בהיקף דחמיר יותר אז הוא טריפה כשיכנוס איסר לארכו דרך חודו ושוליו כזה. $ציור בספר$ וזה דבר פשוט. ומוכח שיש שיעור איסר גדול ויש שיעור איסר קטן. ואם כן זהו כוונת הש"ע אם ניקבה נקבי' שיש בהם חסרון כאיסר אסורה. ופירוש בהיקף אם יש חסרון כאיסר שיכנוס דרך עביו אסורה. ואם ניטלה ממנו רצועה לארכו דין אחד הוא דאי כד מעגלת ליה הוי כאיסר ופי' לרחבו של איסר אסורה. ויש מי שאומר וכו' היש מי שאומר אתרווייהו קאי רק שסובל ב' פירושים. קאי על מאי דסיים שאם ניטל הרצועה לארכו שהדין הוא לשער ברוחב איסר והשתא דלא ידעינן כמה הוא רחבו של איסר על כן משערין ברוב רוחב חלל הקנה כזה. $ציור בספר$ דמסתמא כשחופה רוב חלל הקנה הוי נמי רוחב איסר. וה"ה דקאי נמי על חלוקה ראשונה בניקב בהיקף כזה $ציור בספר$ דצריך לשער באיסר דרך עביו כשיכניס איסר בזה הנקב כזה. ועכשיו דלא ידעי' לשער באיסר דרך עביו שהרי לא ידעי' כמה רוחב האיסר באמצעיתו ע"כ משערי' ברוב רוחב חלל הקנה כזה. $ציור בספר$ דכבר ידוע דכל דבר העגול רוחב החלל הוא חלק שליש מן כל היקף העוגל. $ציור בספר$ ד"מ אם היקף העוגל הו' ג"ר אמה הוי באמצע העוגל רביע אמה רוחב. וע"כ אם נקדר סביב להיקף מעט יותר מחצי רביע אמה א"כ הוא רוב רוחב של החלל. ולכן נתחכם המחבר וכתב לשון הסובל ב' הפירושים שנוכל לפרשו על כל חלוקה וחלוקה. ולא אמר כלשון הגמ' מקלפו ומניחו