נחלת שבעה מהדורא קמא חלק ב סט

מיד כי אנכי עמוס התלאות אשר לא נתנו לי לבלעי רוקי ממש. ובשעה שבא אלי כתבו היה יריד פה ולא קריתי אותו בדקדוק מפני רבים קמים עלי היו כולנה. ואח"כ באריכות הימים נשכח מלבי. מצורף לזה כי ראיתי שאלותיו אינם דינים מחודשים וכבר הלכו בו נמושים והדברים עתיקים. כמו בענין הבכור אשר רצה להכריע אם מעות קונות בו או משיכה דפליגי בו רש"י ור"ת והוא מלא על כל גדותיו בכל הפוסקים, וכבר הכריעו הראשונים והאחרונים, ומנהג בקרב כל ישראל כמ"ש מהרמא"י. א"כ מי יקל ראשו לעשות למעשה נגד הכרעותם. ואם לא נעשה רק אחד מהקנינים הרי הוא ספק בכור. וכן בנשבר גף העוף הלא רוב הפוסקים קמאי ובתראי הסכימו להתיר נשבר אפילו סמוך לגוף רוב מנין ורוב בנין. הרי"ף והרא"ש והרמב"ם כתב להדיא דאי נשתברו אגפי העוף שהוא מותר כמו בהמה שנחתכו ידיה שהיא ודאי מותרת בכל ענין. וכן פסק הטור והב"י ומהרי"ק. וכ"כ בהג"ה בסמ"ק דדוקא שמוטה למעלה במקום חיבור הגוף אבל למטה ממקום חיבורו בין שבורה בין חתוכה כשירה ולא נמצא טריפה דשבורת הגף רק במרדכי פא"ט בשם ראב"ן. ובספר אגודה כתב וז"ל והא דאמרת שנשתברו אגפיה כשירה מיירי ברחוק מן הפרק יותר מאצבע. אבל נשבר בתוך אצבע מן הפרק חיישינן שמא נקבה הריאה עכ"ל. וכתב מהרי"ק אף שההלכה להתיר מ"מ מאחר שנהגו איסור חלילה לפרוץ גדר ולהתיר ולא יהא אלא דברים המותרים ואחרים נהגו וכו' פ"כ. הנה שאין אנו אוסרים שבורה רק מצד המנהג ע"כ יש להקל בו. ולכך פסק מהרא"י לשער באצבע מצומצם. וכן הוא בת"ה סי' ק"פ לשער באצבע מצומצם. אמנם מה שנסתפק מכ"ת אם למדוד גם מה שנתחב בגוף כבוכנא באסיתא או למדוד מזוית חיבור הגף בגוף. דבר זה לא נמצא מפורש בפוסקים וראיתי בספר חדש ושמו שפתי כהן שכתב בסי' נ"ג וז"ל ונראה דמשערים באגודל מלבד מה שהוא בגוף כבוכנא באסיתא שאינו מצטרף. וכן משמע מלשון הרב ושאר אחרונים עכ"ל. ואני לא ידעתי איזה לשון מצא דמשמע ליה מיניה שהבוכנא אינה מצטרף. ונהפוך הוא כי נראה לי מצד הסברא ומצד לשון הפוסקים שיש למדוד מן הבוכנא. מצד הסברא דהא בנשבר איכא פלוגתא אם להטריף כנ"ל ובנשמט לכ"ע טריפה שנזכר בהדיא בתלמוד דחיישינן משום נקובת הריאה. א"כ ש"מ מקום הריאה שתחת הבוכנא שחיישינן בנשמט הבוכנא לנקובת הריאה א"כ מה שקרוב לבוכנא יותר חיישינן ע"כ יש למדוד מן הבוכנא. ומצד הלשון דהא מקור הדין של שיעור אצבע הוא בספר אגודה שכתב בזה הלשון והא דאמרת שנשתברו אגפיה כשירה מיירי ברחוק מן הפרק יותר מאצבע אבל נשבר בתוך אצבע מן הפרק וכו'. מדנקט לשון מן הפרק אין לו פירוש אחר כי אם ראש העצם המחובר בתוך הגוף דזה פרק מיקרי ולא לאחר שהתחיל ראש העצם ואילך. וכן הוא במהרי"ק שורש ל"ח וז"ל שם אמנם הייתי רגיל לשער בחצי הפרק ההוא שלא להכשיר אלא א"כ נשבר מחצי הפרק ולחוץ וכו'. אמנם אח"כ עיינתי בספר אגודה והוא משער אצבע מן הפרק ע"כ. והנה מה שהיה משער תחלה חצי ודאי ר"ל חצי העצם כולו מראשו לסופו ווה נקרא חצי הפרק. א"כ דומיא דהכי משער באגודה אצבע מן הפרק והוא פשוט. אמנם אני הכרעתי דכשמודדין מן הבוכנא יש למדוד באצבע שוחק מרווח דבאגודה דמשמע שם שמודדין מן הבוכנא איתא שם דשיעורו יותר מרווח. ואם מודדין ממקום חיבורו לגוף מבחוץ יש למדוד באצבע מצומצם כמ"ש בת"ה ומהרא"י ואידי ואידי חד שיעורא הוא וכן אני רגיל להורות הלכה למעשה. ותו לא מידי. ובזה יקבל רב שלום וברכה בלתי נערכה. מאל המשדד המערכה. כ"ד אוהבו הטרוד הצעיר מנחם מענדל ב"ר יצחק ר' אביגדורש זצלה"ה חונה פה ק"ק וראנקפורט יום ב' כ"ג כסליו תכ"ג לפ"ק. (אמנם יש בידי הגדת עדות דכתב בר סמכא א' שהרב הגדול מהר"מ דק"ק נ"ש מדד מדת רוחב אצבע מן הזוית שמחוץ לגוף

שאלה סד

בש"ע מי"ד בסימן ל"ד מה שהקשה הש"ך על רמ"א בסעיף קטן ד' קושיותיו נכונים. אבל נ"ל תירוצו דחוק ורחוק מאד יע"ש מה שמצייר דבשיעור איסר הוא יותר מרוב חללו. והביא ראייה מפירש"י דף מ"ה ע"א. והנה שם באותו ד"ה אלמא כיון וכו' וד"ה וה"נ שמשם עיקר ראייתו מלשון בעי כאיסר לשערינהו אין לו הוכחה כלל דוק ותשכח. גם בעל ש"ך בעצמו הרגיש שאין לו מזה ראיה גמורה כמ"ש וז"ל וכדמשמע קצת מפירש"י וכו'. ועוד אדרבה בדבור שלאחריו המתחיל מצטרפת לרובא משמע אדרבה דשיעור איסר חמור יותר. וע"ק לדבריו יהא חמור באין בהן חסרון שיצטרף לרובא. וביש בהן חסרון לשיעור גדול כאיסר ולכן נ"ל פי' הש"ע מרמ"א ע"ז הדרך. רק נקדים הסוגיא דלעיל דף ח"ה ע"א שהרי מבואר