נחלת שבעה מהדורא קמא חלק ב סח

אחרון אינו חולק עליו להדיא למה לא נסמוך עליו כ"ש שרוב הפוסקים מכשירים לגמרי בנשבר ואף אם יש בו עוקץ אם אינו סמוך לגוף ממש. ואף שהרב בעל ש"ך כתב ואין אלו אלא דברי נביאות כבודו במקומו מונח וכאן לא דיבר נכון על רש"ל עכ"ל. אני אומר שדברי מהרש"ך כנים וצודקים לכל מעיין א"צ להאריך בזה. ועוד דאף אם אין אנו רואין בזה שינוי בצלעות אטו מש"ה לא יוכל להיות שנקבה הריאה. ואף שאין אנו רואין שום שינוי בצלעות יש לחוש לנקובת הריאה ובריך לבדקו בגילא או רוקא ואין אנו בקיאין בבדיקה. ומ"ש רמ"א דא"צ לעיין בצלעות וכו' היינו מפני שהוא רחוק אגודל מן הגוף. אבל אם נצרר הדם אפילו ביותר רחוק מרוחב אגודל טריפה. אף שאינו צריך לעיין בצלעות לכתחלה מ"מ אם מצא שנצרר הדם טריפה. ולדעת הת"ה סי' ק"פ דצריך לעיין לכתחלה אחר הצלעות אם נצרר הדם נראה דדעתו כדעת ראב"ן במרד' פא"ט ובפ"ח מה"ש דכתב בפי' דאף יותר רחוק מן הגוף אם נצרר הדם בצלעות טריפה. ודלא כמ"ש הב"ח דגם ראב"ן חודה אם הוא רחוק חן הגוף אף אם נצרר הדם. דזה אינו כאשר יראה המעיין שם בדברי הראב"ן ועוד בנדון דידן מאן יימר שלא היה שינוי בצלעות כי לא נודע שבירת העצם עד אחר אכילת האוווא. גם מ"ש שרמ"א לא דיבר מזה כלום אינו אמת ולא אאריך בזה כי מובן מעצמו. גם מ"ש דנראה לך להכשיר מטעם אחר מפני שהוא רוחב אגודל בריוח ממקום שבירה לגוף. וזה לשונך ואף שמר מדד ולא מצא כמדומה שמר מדד מהעוקץ כאשר הוא לפנים וזה טעות גדול דודאי עכשיו נתקרב טובא מאחר שנתקרב עצם התחתון על העליון ואילו היה מודד מע"ל ממקום השבר כאשר היה בעת שבירתו ודאי היה מוצא קשר אגודל. וכן בש"ך פסק להדיא הכי בס"ק ח' ע"כ לשונך. אני אומר שלא הבנת כלל דברי מהרש"ך בזה. אף שבאחת יש גמגום בדבריו וקושיותיו על הפרישה אינם נכונים כלל ודעת הפרישה נכון. מ"מ לבסוף כאשר רצה לבאר דעת הפרישה כן הוא האמת כי לא עלה על דעת הפרישה בע"א כלל ודו"ק. ובאמת דבר פשוט הוא להתחיל המדידה מראש העוקץ ולא לפנים ממנו כאשר היה ממש העוקץ בזה העצם הבא בשאילה בנידון דידן שהיה כזה. $ציור בספר$ ודעת הפרישה שאם תכניס האגודל לפנים מן העוקץ (במקום שעשיתי טיפת דיו קטנה לסימן) היה רוחב אגודל מ"מ אם ממקום חוד העוקץ ליכא רוחב אגודל טריפה. וע"ז כתב הפרישה פשוט הוא והגע בעצמך דכל עיקר הטריפות משום שאם העוקץ הוא סמוך לריאה תנקוב הריאה וא"כ פשיטא שצריך להתחיל מן חוד העוקץ ולא ממה שלפנים ממנו לצד השבירה וכ"ש שאין מודדין ממקום השבר. וגם דעת מהרש"ך כן למדקדק בדבריו. וכ"ה דעת הת"ח שהביא מהרש"ך לא כמו שעלה בדעתו שמודדין ממקום השבירה. והאחרון הכביד מ"ש וז"ל ועוד שלא היה שבר ניכר כלל ואפשר שכך היה האבר בתולדתו א"כ הוי ס"ס חדא שמא לא היה שבר כלל ואת"ל היה שבר שמא לא נקבה הריאה. גם כתבת פעם ב' על מהרש"ך דלא דק ולא עיין בדברי הפוסקים יפה מ"ש שמשערין באגודל מלבד מה שהוא תקוע בגוף. וע"ז כתבת דלא דק ומסקנתך דמשערין רוחב אגודל מראש העיגול שהוא כבוכנא באסיתא כזה **ציור בספר** הנה הקלת בתחלתו למדוד ממקום השבר וגם הקלת בסופו למדוד מראש העוקץ כל זה גורם שנכנסת לדוחקים להעמיד דבריך מפני הבושה ולא תחזור מהוראתך שהורית בעוף שהיית שתוי יין או שכור לדחות דברי מהרש"ך שהם אמת וברור. גם כתבת שכך דעת האחרונים אתה דחקת בדברי מהרש"ך ואוקמת אנפשך ודחית דבריו בקנה רצוץ על סברתך הקלושה וכתבת שלא עיין בדברי הפוסקים יפה. ולא הראית לדעת מי מהפוסקים שכותבים היפוך ממנו. ועוד שהיית מסופק אם הוא שבר כלל או נברא כך וזהו היפוך דעת כל העולם ואפי' נכרים יודעים ומכירים שהוא שבר ואתה מחשבו לספק כדי לדחוק למצוא ספק ספיקא. והנה אני שואלך ממ"נ אם דעתך נוטה יותר שהוא נברא כך כאשר משמע מדבריך. וא"כ דעתך הוא נגד דעת כל העולם כמ"ש כי הראיתיה לכמה כפריים ואומרים פשוט שהוא נשבר ולא נברא כך. וא"כ אין שכלך הגיע בהויות עולם אפילו לשכל הכפריים. וע"כ בודאי דעת שוטים הוא זה ואין מביאין ראיה וכו'. גם מחסרון ידיעה היא זו אצלך וחסרון ידיעה שלך אינה עושה לי ס"ס כלל. וע"כ גם אתה צ"ל שגם אתה סובר שהסברא נוטה יותר להיות בשבר מנברא כך. וזה ידוע אם הספיקות אינם שוים שצד א' נוטה יותר לאיסור או יותר להתיר אינו נידון בס"ס. ועוד אני אומר דגם אם היה ודאי נברא כך והעוקץ היה סמוך לגוף כמו כן היה טריפה. דאין טריפות זה מחמת עצמו מחמת השבירה רק מחמת נקובת הריאה. וא"כ אם יש לו עוקץ בפחות מרוחב אצבע מה לי נשבר מה לי נברא כך. וכי לא יוכל לנקוב העוקץ כשהוא סמוך לגוף בנברא כך כמו בנשבר. וע"כ כל דבריך בנויים על חבלי שוא וקירות בית עכביש. ע"כ בודאי הוא מוסכם כדעת הפוסקים בשתים להתחיל מחוד העוקץ ולא ממקום השבר. וגם מתחילין לשער ברוחב אגודל חוץ ממה שהוא תקוע בגוף כבוכנא באסיתא: