נחלת שבעה מהדורא קמא חלק ב סז

ספירה וטבילה. והשתא מאחר דהלכה כך כל הנשים מטמאות בבית החיצון ואמרינן עד מקום שהשמש דש מיקרי בית החיצון ומעתה הכלות בתולות שפתחן עדיין נעול היכי יכולין לבדוק בבית החיצון. והשיב מהר"ש דלא קשה מידי דהא אמרינן התם בגמרא שאני שמואל דרב גובריה הוא וכו' אלמא אשכחן דמצי למבעל בעילה גמורה שאשה מתעברת אע"פ שהיא עדיין בתולה. כ"ש וכ"ש שהאשה בעצמה יכולה לבדוק את עצמה אע"פ שהיא בתולה ואין הבתולים מעכבין כלום בבדיקתה עכ"ל. הנה הרואה יראה וישתומם כחדא שעה איך נהיה כדבר הזה דאיך אפשר לבתולה לבדוק לעצמה שלא תשיר צרורות ותשיר בתוליה באצבע. ואי משום שהיא בקיאה בהטייה כמו שתירץ מהר"ש ז"ל. קשיא א"כ כל אדם יוכל להיות בקי בהטייה על ידי אשתו שתראה לו מבוא המקום. א"כ למה אמר בגמרא ריש כתובות לא כהללו בבליים שאינם בקיאים בהטייה. והלא גם אצל הבבליים לאו פסיק רישא הוא דבקיאים הם על ידי נשותיהם. ונ"ל לתרץ דקשיא עוד מ"ש ריש פרק התינוקת שאני שמואל דרב גובריה וקשיא מכ"ש שהוא רחוק מן השכל אם רב גובריה מכ"ש שמשיר הבתולים ומה תליא זה בגבורת אנשים. והתוס' שכתבו בפרק התינוקת ובפ"ק דחגיגה דהטייה דכתובות אינה בעילה גמורה שתתעבר בה כבשאר ביאות אבל ביאה גמורה שתתעבר אי אפשר אלא לשמואל. ולי נראה דגם לשמואל אי אפשר בעילה גמורה שתתעבר בה בלא דם. רק הטייה דשמואל נמי כהטייה דשאר בני אדם דריש כתובות דרוב בקיאין בהטייה. ואותה הטייה לאו בעילה גמורה שתתעבר בה. ולכן תירץ בגמרא שאני שמואל דרב גובריה ר"ל כחו וגבורתו רב וגדול עד שאפילו אם היה אבר התשמיש על פתח הרחם ולא בעל בעילה גמורה ועדיין פתחה סתום גבורתו גדולה כל כך עד שיורה הזרע כחץ בעומק הרחם למקום קליטת הזרע כאילו נכנס כל האבר עד המקום שהשמש דש. וזה ודאי צריך גבורת אנשים. ולכן שפיר תירץ בגמרא שאני שמואל דרב גובריה. וראיה לסברא זו מהא דכתבו התוס' פרק יוצא דופן דף מ"ג ד"ה בראוי להזריע כתבו התוס' א"נ ראוי להזריע הוא אלא שאינה ראויה להתעבר לפי שאינו יורה כחץ ואינו נכנס לתוך גופה אלא שותת ויוצא לחוץ עכ"ל. הרי שע"י שיורה כחץ נכנס לתוך גופה. וא"כ שמואל דרב גובריה היה הזרע נכנס לגופה אע"פ שלא בעל בעילה גמורה. וא"ת א"כ הדרא קושיין לדוכתא איך בודקות הכלות הבתולות. נ"ל דל"ק מידי דאיתא בגמרא פ"ק דנדה דף יוד ע"ב וז"ל ת"ר חזקה בנות ישראל עד שלא הגיעו לפירקן הרי הם בחזקת טהרה ואין הנשים בודקות אותן. משהגיעו לפירקן הרי הן בחזקת טומאה ונשים בודקות אותן. ר' יהודא אומר אין בודקין אותן בידם מפני שמעוותות אותן. אלא סכות אותן שמן מבפנים ומקנחות אותן מבחוץ והן נבדקות מאליהן עכ"ל הגמרא. ופירש"י שמעוותות אותן כלומר מסרטין לה בציפורן ומייתי לה לידי ראיה עכ"ל. וא"כ ה"ה ומכ"ש דמייתי לה לידי השרת בתוליה. ואפשר דהיא היא. ושוב פירש רש"י סכות אותן שמן שע"י השמן בא הדם עכ"ל. וא"כ שפיר יכולות לבדוק הכלות ע"י השמן. אמנם מימינו לא שמענו בדיקה זו. וכ"ש שאינה בודקת בעומק הרחם עד מקום דישת השמש דהא כתב הב"י בסי' קצ"ו על דברי הרא"ש ורבינו ירוחם שהצריכו הבדיקה של נדה וזבה עד מקום שהשמש דש ותמה עליהם הב"י וז"ל ודברים אלו קשים בעיני שאי אפשר לאשה להכנים העד כל כך בעומק וכו' וא"כ מכ"ש שא"א לבתולה להכניס כל כך בעומק. ומ"מ לדברי הרא"ש ורבינו ירוחם יכולה הכלה לבדוק בשמן. וכנ"ל נאם הצעיר שמואל סג"ל

שאלה סא

נשלחה שאלה לפני מבני מדינתי עצם של גף של אווזא שנשבר סמוך לגוף ולא נודע עד אכלו האווזא ועשו הרבה שומן שפטמו כמה אווזות ונתערב השומן. והטרפתי הכל מטעם שאבאר לקמן. ומהר"ר פ' מבריסק דליטא פגע בשליח והחזירו והכשיר וכתב אלי טעמו. וזאת שהשבתי עליו, ואח"כ תמצא גם טעמי וראייתי

כתבך קבלתי אתמול עם דמדומי חמ"ה. והיה בדעתי שלא להשיב כלל בדברים שאין בהם ממש באשר ראיתי תוכן מגמתך רק להשיג. גם מי שמך לאיש להורות באתרא דחבריה. והנני אומר עבירה גוררת עבירה. שמתחלה הורית בה להיתר באשר היית מורה ורוית וטעית כי חשבת שהעוקץ היה לצד חוץ כאשר כתבת. אלא שגם עתה לא חזרת מדבריך ועמדת על טעותך. אך פן תהיה חכם בעיניך אמרתי להשיב מפני הכבוד המכובד החולק מכבודו על יראיו וטרם כל אפיל החומה ויסוד הבנין רעועה אשר בנה מכ"ת. ואח"כ אכתוב יסוד מוסד אשר ראוי להשען עליו ראשון מ"ש מדברי רש"ל פרק בהמה המקשה אמינא גנובי גנבא למה לם. הובא בש"ך סי' נ"ג וז"ל המורה ההוא רש"ל מתיר להדיא ורמ"א לא דיבר מזה כלום. וגם מו