נחלת שבעה מהדורא קמא חלק ב סו

הדם קוברין אותו כאשר הוא נמצא להעלות חימה ולנקום נקם. וזה אין שייך בנפל מן הגג וכן ביולדת שמתה ודם יוצא ממנה אין לטהרה אלא קוברין אותה במלבושיה. אבל אם לא מתה אלא לאחר כמה ימים ושבועות וכבר פסק ממנה הדם נוהגים עמה כמו בשאר מתים לטהרה ולעשות לה תכריכין. שוב מצאתי כתוב שמעתי הטעם גבי הרוג דכבר יצאו כל הדמים ממנו והם מובלעים בבגדיו וחיישינן שמא נבלע בתוכן הרביעית דם שהנפש יוצא בו ע"כ יקברוהו כמו שמצאוהו ולא יחלצוהו אפילו מנעליו. דשמא הדמים שיצאו עם יציאת הנפש הם בתוך המנעלים. וע"כ נוהגין בהרוג לחפור ולחתור במרא וחצינא בקרקע מקום שנמצא שם ההרוג. וכן כל דמו שיצא ממנו במקום קרוב לו. וקוברין אותו עפר שנבלע בו דמיו עם ההרוג דשמא באותו הדם יצא הנפש. ומזה הטעם ג"כ במי שנפל מן הגג ומת או נפל מן הבית ומת ונעשה בגופו פצעים וחבורות שיוצא מהם דם. וזה ג"כ טעם היולדת דרובן אינן מתות אלא מחמת שנעשה היזק באיברים הפנימים כשכורעת לילד וע"י כך יצאו ממנה דמים הרבה ונבלעו בכתונת שעל גופה ובשאר בגדיה שעליה. והדמים שיצאו עם יציאת הנפש נבלעו בתוכם. משא"כ כשאין שם פצעים ולא יצא מהם דם כלל אין קוברין אותם בבגדיהם אלא בתכריכין כשאר מתים ומטהרים אותם. ולפי זה מי שמת בדרך בקור הגדול והשלג דפושטין מלבושיו ומטהרין אותו ומלבישין אותו בתכריכין כיון שאין בו פצעים ולא יצא ממנו דם. וכן מי שנטבע במים בבגדיו דפושטין בגדיו ומטהרין אותו ומלבישין אותו תכריכין. וכמה שכתוב בסוף ספר מהרי"ל עד כאן לשון הב"ח. ולבי מהסס קצת דבשלמא בנפל מן הגג ומת לאלתר שלא יצא דמו כדרך הטבע ויש לחוש לדם הנפש. וכן בהרוג. אי נמי בהרוג אפילו הדם שידוע שיצאו זמן רב קודם מותו נוטלין מן העפר כדי תבוסה וקוברין אותו במלבושיו להעלות חימה ולנקום נקם. אבל ביולדת תינח אם מתה לאלתר דיש לחוש לדם הנפש אבל אם לא מתה לאלתר למה לן לקבור אותה במלבושיה דהא אין לחוש לדם הנפש. והדם שיצא ממנה מאז קודם מותה אע"פ שמובלע בכסותה הוא כדרך הטבע כמו שאר נשים נדות ויולדות. וראיה דהא כמה חולאים שדם הנחירים יוצא מהם הרבה. וכמה וכמה מתים מחמת שהדם שותת מהם הרבה ואעפ"כ לא שמענו שקוברין אותם במלבושיהם. והלא ק"ו הוא ומה התם דאע"פ שקצת הוא דרך הטבע לזוב הדם דרך הנחירים אבל מ"מ אינו בדרך הטבע לזוב יותר מדאי עד שמתים מהם. וא"כ היה לנו לחוש שמא יצא דם הנפש. ויותר היה לנו לחוש לדם הנפש דרך הנחירים כדכתיב כל אשר נשמה באפו, מאשר יש לנו לחוש ביולדת לדם הנפש דרך רחם באשר באותה פעם הוא עלולה לריבוי דמים. ואעפ"כ אין קוברין אותן במלבושיהן. כ"ש שאין לקבור היולדות במלבושיהן. ואפשר שגם מהרי"ל אית ליה סברא זו שכתב בסימן ס"ה על אשה שנפלה מן הגג ומתה הורה מהר"ש וכו' אבל יולדת מה נסתפקת מיתה בידי שמים היא כמו שאר חלאים עכ"ל. הרי שכתב גבי יולדת דמיתה בידי שמים היא כמו שאר חלאים. וקשיא נופלת מן הגג ג"כ מיתה בידי שמים היא שהרי לא היה בגרם אדם שגרם מיתתה. אלא ש"מ הטעם בנפלה מן הגג משום דם הנפש. ולכן אף ביולדת אם יש לחוש לדם הנפש אין לחוש רק אם מתה ועדיין הדם היה יוצא ממנה קודם מותה. משא"כ אם כבר פסק הדם ממנה קודם מותה כמה ימים אין טעם למה שקוברין אותה במלבושיה. ואפילו אותן שמתים בעוד שהיה הדם יוצא קודם מותן נלע"ד רחוק מן השכל לחוש לדם הנפש מטעם שכתבתי שבלאו הכי היא עלולה לריבוי דם והדם אינה סיבה וגרם למיתתה. וא"כ מכ"ש שהיה לקברם במלבושים אותן שמתים מחמת דם הנחירים. ואם רצונך לומר החילוק של הב"ח משום שלא מת בבגדו שמת על מטתו. א"כ לפחות אותן בגדים המלוכלכים בדמים היה מן הראוי לקבור עמו דלא גרע מיולדת שהדם נבלעים בכתונת שעל גופה. ואכן נלע"ד אותן שעדיין הדם יוצא ממנה קודם מותה אפשר שע"י ריבוי דם נתעורר גם דם הנפש לצאת ויש לקבור אותן במלבושיהן. אבל אותן שכבר פסק מהם הדם כמה ימים קודם מותן אין טעם לקבור אותן במלבושיהן. וכ"ש באלו ואלו שיש לערער על המנהג שקוברין היולדת במלבושים חשובים של שבת וי"ט ומנעלים חדשים לזה אין טעם כלל. וכ"כ מורי בטו"ז שהוא שלא כדין. וכתב מהרש"ך שראה בקהלות שנוהגין לטהר היולדות וללבוש אותן תכריכין ואח"כ בגדים עליהם עכ"ל. סוף כל סוף אין טעם להלבישן בבגדים

שאלה ס

ואגב באתי לפרש מילתא דתמיה טובא שכתב מהרי"ל דף ס' וז"ל שאל מהר"ר ליפמן מילהויזין ז"ל ממהר"ש ז"ל היאך בודקות הכלות לדידן שאנו מחזיקין כולם בספק זבות ומצרכינן להו