נחלת שבעה מהדורא קמא חלק ב סד

דיש הפסד מועט לכל דבר הנאסר. ועוד דבסוף פ"ק דפסחים מסיק אביי דלהפסד מרובה חששו ולהפסד מועט לא חששו ע"ש. ויש עוד דברים בזה אלא שעת לקצר. וכתב באו"ה כלל ב' דין א' בענין בשר ששהה בלא הדחה ומליחה אפילו ד' וה' ימים מותר לצלותה ולבשלה אפילו בהפסד מועט כגון כבד של תרנגולת ויונה עכ"ל. אע"פ שלא נהגינן בעיקר דין כדעת או"ה להקל בהפסד מועט לבשל אחר צלייה. מ"מ שמעינן מינה דהפסד מועט הוא כבד של תרנגולת ושל יונה. ש"מ דכל מה שהוא יותר מזה הוא הפסד מרובה כנ"ל. ומי שלבו מהסס בזה ורוצה להיות מן המחמירין נ"ל כל מה שהוא הפסד הקרן קצת יותר משתות הוי הפסד מרובה בלי ספק שהרי בפחות משתות הוי מחילה ש"מ שאין מקפידין על הפסד כזה שהוא פחות משתות הקרן ולא יחשב להפסד כלל אפילו להפסד מועט משום דלא קפדי אינשי בהכי דאל"כ הרי ב"ד נזקקין לדין שוה פרוטה וכאן הוא מחילה אלא ש"מ שאינו נחשב להפסד כלל. ובשתות קנה ומחזי' אונאה ש"מ שמה שהוא מפחות משתות עד שתות הוי הפסד מועט. וא"כ כל מה שהוא יתר על שתות הוי הפסד מרובה. וא"כ בכל איסור כנ"ל שההפסד הוא קצת יותר משתות הקרן הוי הפסד מרובה. ודבר זה למדתי מדברי ת"ה סי' של"ו. אבל במ"ש תחלה נ"ל נכון לדינא. ואפשר לבצוע ולחלק עוד דבעני הוי הפסד מרובה כמ"ש תחילה, ובהפסד יותר משתות הקרן הוי הפסד מרובה אפי' בעשיר כנ"ל נכון. הצעיר שמואל הלוי

שאלה נו

ומעשה פעם אחת נשכח צלע שלם ג' מע"ל בלי הדחה והיה סעודת ב"מ ולא היה בשר אחר והתרתי לבשלו אחר הדחה ומליחה וצלייה. אע"פ שבהג"ה בשם מהרא"י ובשם הרא"ש ומהרי"ל דאין לבשלו אחר צלייה היינו לכתחלה אבל בדיעבד לצורך סעודת מצוה אפשר שאפי' המחמירים מודים ומורי בטו"ז כתב דאפילו לכתחלה מותר לבשל וז"ל בשם קובץ ישן ואם הדיחו ומלחו כשיעור מליחה והדיחו וצלאו שוב מותר לבשל עכ"ל. וכתב ב"י הביאו בת"ח סי' ד' דין ב' דלכתחלה יש לחוש לדברי האוסרין מיהו בדיעבד יש לסמוך אמתירין עכ"ל. מכ"ש דלאחר הדחה וצלייה ובישול דמותר. כנ"ל הצעיר שמואל הלוי

שאלה נז

נשאלתי הרגיל וזהיר בקציצת צפרניים בכל ע"ש ואיקלע ע"ש בחול המועד מהו לקבוץ הצפרניים או לא

תשובה יראה לי דמותר ליטול הצפרניים למי שרגיל בכך בכל ע"ש דכבוד שבת נמי דבר מצוה הוא ומותר ליטול בח"ה. דהא הסכים הב"י להתיר אפילו במספרים אפילו שלא במקום מצוה מאחר שהרי"ף והרא"ש והרמב"ם מתירים. א"כ מכ"ש לדבר מצוה דמותר לכ"ע. ואף שכתבו התוספות לצורך מצות טבילה לאו דוקא דה"ה לכבוד שבת. ועוד דהא כל דבר שחוצץ בטבילה חוצץ בנ"י ואם אינו נוטל צפרניו הוי הצואה חציצה בנ"י. משא"כ אם רגיל ליטול צפרניו בכל ע"ש והוי המעט צואה שתחת הצפרניים מיעוט שאינו מקפיד עליו ואינו חוצץ כמ"ש גם בספר של"ה שמזהיר ע"ז וא"כ מ"ש חציצה דבטבילה מחציצה של נ"י. מאי אחרת דיוכל לגרור מבין הצפרניים א"כ גם בטבילה תעשה כן בח"ה תנקר יפה תחת צפרנים אלא ודאי ל"ש. ועוד דהתוס' דמתירין הטובלת לנדתה ליטול צפרניים במועד וכתבו דלא גרע מהעברת שער בית השחי ובית הערוה וה"נ לא גרע מי שרגיל לחתכן לכבוד שבת ובצירוף עוד מצוה גוררת מצוה שלא יהא חציצה כ"ש דמותר אף בלא שינוי. כנ"ל הצעיר שמואל הלוי

שאלה נח

נשאלתי במי שיש לו יאר צייט בע"ש איך יש לנהוג אם ישלים או לא ישלים. ודברי רמ"א בהג"ה בי"ד בס"ס ת"ב סתומים שכתב וז"ל מיהו אם בפעם ראשון השלים ינהוג כן כל ימיו

תשובה נ"ל דה"פ אם בפעם ראשון שחל יאר צייט שלו בע"ש והשלים ינהוג כן כל ימיו אם יזדמן פעם אחרת ג"כ בע"ש ישלים מאחר שהשלים בע"ש הראשון. וכן נראה מלשון