נחלת שבעה מהדורא קמא חלק ב סג

ס"ס בגוף המעשה לא אמרינן ס"ס. והת"ה בעצמו הניחה בצ"ע והדין עמו. כי ודאי צריך עיון הלא מצינו ספק זינתה ספק לא זינתה ואת"ל זינתה ספק תחתיו ספק אינה תחתיו שהיא ספיקא דבגוף המעשה ואמרינן ס"ס. מ"מ חילוקי שחלקתי שיש חילוק בין אם יש לברד לאלתר או לא הוא נכון. ובזה לא פליג הת"ה על הרשב"א דבמקום שיש לברר לאלתר אין סומכין אס"ס. ובמקום שאין לברר לאלתר ויש לחוש שיבא לידי שכחה סמכינן אס"ס כמ"ש לעיל ואין בזה דבר שפתים אך למחסור כאשר חישב הרב נר"ו

שאלה נה

נסתפקתי כמה פעמים בענין הפסד מרובה או הפסד מועט כמה הוא הפסד מרובה או הפסד מועט. וקצת לי ראייה ממשנה סוף פ' מקום שנהגו שמשם יש לדון כמה הוא הפסד מרובה או מועט. תרנגולת שברחה מחזירין אותה למקומה ואתמר עלה אמר רב הונא לא שנו אלא תוך ג' למרדה דאכתי לא פרח צימרה מינה ואחר ג' לישיבתה דפסדי לה ביעי לגמרי. אבל לאחר ג' למרדה דפרח לה צימרה מינה ותוך ג' לישיבתה דאכתי לא פסדי ביעי לגמרי אסור. ר' אמי אמר אפילו תוך ג' לישיבתה מהדרינן במאי קא מיפלגי מר סבר (רב הונא) להפסד מרובה חששו להפסד מועט לא חששו. ומר סבר להפסד מועט נמי חששו. ופירש"י סיפא דקתני מחזירין בחולו של מועד קאמר משום דהפסד ביצים דדבר האבוד מותר. לא שנו דאף במועד מחזירין אלא תוך ג' למרדה שעדיין לא עברו ג' ימים שברחה מעליהם דאכתי לא פרח צימרה לא עבר חמימותה ממנה והיא נוחה להחזיר. ולאחר ג' לישיבתה שכבר ישבה עליהם ג' ימים קודם שעמדה מעליהם וכבר נשתנו הביצים ואם לא תחזיר הרי הם אבודים דאין ראויין לאכילה. אבל לאחר ג' למרדה שהוא קשה וטורח גדול להחזירה או אפילו תוך ג' למרדה אם תוך ג' עמדה מעליהם דאכתי לא פסדי ביעי שהרי ראויין לאכילה לא מהדרינן אפי' תוך ג' לישיבתה הואיל ונשתנו קצת ואין ראויין לכל אדם אלא למי שדעתו יפה עכ"ל. והביאו הב"י וכתב עליו וז"ל בא"ח סימן תקל"ו וכך הם דברי הרא"ש וכתב עוד ונראה דבהפסד מועט תוך ג' פליג ר' אמי. אבל בטירחא דבתר ג' למרדה לא פליג ארב הונא. וכתב ועוד יש פוסקים כרב הונא לחומרא. אבל למאי דפסק ר"ת וריב"א דאיסור מלאכה בח"ה דרבנן א"כ אזלינן ביה לקולא עכ"ל. וכתב הטור דרב אלפס ס"ל כרב הונא דלהפסד מרובה חששו דוקא ולהפסד מועט לא חששו משום דס"ל לרי"ף מלאכת ח"ה מדאורייתא אבל לר"ת שהוא מדרבנן אפילו לא ישבה עליהם ג' ימים אם הוא תוך ג' ימים לברחותה מחזירין אותה עכ"ל הטור. אלא שכתב עליו הב"י דלא ידע מנין לו שהרי"ף סובר מלאכת ח"ה דאורייתא. והנה עכ"פ נלמוד מינה דלמ"ד מלאכת ח"ה דרבנן חששו אפילו להפסד מועט והוי נמי דבר האבוד. וא"כ מלאכת ח"ה או מלאכת ט"ב בא"ח סי' תקנ"ד או מלאכת האבל בימי אבלו בי"ד סימן ש"ף דשרינן בדבר האבוד היינו אפילו הפסד מועט. ולהטור לדעת הרי"ף אפילו בדאורייתא בהפסד מרובה. והנה יצא לנו מזה מהו הפסד מועט או הפסד מרובה. דאם הביצים נתקלקלו ואבודים לגמרי נקרא דבר האבד ואם לא נתקלקלו לגמרי שלא ישבה עליהן רק ב' ימים וראוי לאכול לנפש היפה חי שאינו איסטניס רק שצריך למכרם לו יותר בזול משאר ביצים הוי הפסד מועט. וכתב הגאון רמ"א בהקדמת ק"ח שלו ז"ל והנה אתנצל עצמי בדבר א' שלא יחשדני המעיין. והוא כי לפעמים כתבתי להקל בהפסד מרובה או לעני בדבר חשוב או לכבוד שבת והוא מטעם כי באותן מקומות היה נ"ל היתר גמור אליבא דהלכתא רק שהאחרונים החמירו בדבר. ולכן כתבתי שבמקום דחק וצורך יש להעמיד הדבר על דינו עכ"ל. וא"כ לפי זה נשמע מדין מלאכה בדבר האבד מה הוא הפסד מרובה לדין איסור והיתר במקום שהיה מותר מן הדין ובדבר האבוד שרינן בהפסד מרובה. נמצינו למדין שהפסד מרובה לאו דוקא דהלא הפסד הביצים להפסד מרובה יחשב אפילו לדעת הטור אליביה דהרי"ף דמלאכת ח"ה דאורייתא אפ"ה נחשב הפסד הבינים לגמרי להפסד מרובה. וכ"ש בזה דאיסור והיתר שמותר מדינא רק שאנו אוסרין לצאת גם ידי האוסרין אבל במקום הפסד מרובה אוקמינן אדינא דיש להתיר אפילו בהיזק מועט בערך הפסד הביצים חשיב לענין זה הפסד מרובה. ועוד שהרי במלאכת ח"ה לדעת רש שהביא הטור שהוא מדרבנן מותר אפי' מלאכה בהפסד מועט והתירו להושיב התרנגולת אפילו לא ישבה עליהן ג' ימים אם הוא תוך ג' ימים לבריחותה מחזירין אותה אע"פ שאינה אלא הפסד מועט שהרי יכול למכור הביצים בזול לנפש היפה. וא"כ גם בדיני איסור והיתר היה ראוי להתיר אפילו בהפסד מועט שהרי גם הוא אינו אלא מדרבנן כדאמרן. ואולי דמשום הפסד מועט לא רצו לעבור על דברי האוסרין דאל"כ לעולם לא ניחוש לדברי האוסרין דפשיטא