נחלת שבעה מהדורא קמא חלק ב סב

הת"ה הנ"ל שהביא ראיות דבספק פלוגתא דוקא אמרי' ס"ס אפי' בתנאים ואמוראים וכ"ש פוסקי' ושרי למכור אבל בכל ס"ס לא שרינן למכור אפילו בדבר שאיסורו מן השורש אינו אלא מדרבנן ע"ש. ובזה אין מקום לפלפוליה וחדודיה שכתב מע"ל. ובר מן דין דבספק דרוסה קי"ל כשמואל ומחמרינן אפי' בכמה ספיקות דדרוסה שכיח וכמ"ש התוס' פ"ד אחין דף ל"א ובפא"ט דף מ"ג ע"ב ע"ש. ובזה מיושב קושיית הב"י שהקשה אהרמב"ם בסי' כ"ט שכתב שהחמירו בספק דרוסה יותר מבשאר ז' מיני טריפות והיינו בס"ס. וכך קבלתי ממ"ו ז"ל וכ"כ בס' ט"ז סי' כ"ט ע"ש. ומה שמע"ל הביא ראיה מדברי ש"ך ליתינהו להני כללי דכייל מחותני נר"ו וכבר יש לי י"ג גוילי בעניינים דס"ס אין כאן מקום בזה ודי בזה כעת. ובכן את והב בסופה אוהב נאמן בלב ושפה וה' יגדל כסאו ושלומו כחשקו וכחשק הטרוד אהרן שמואל מווילנא חותם פה פיורדא מחמת טרדות צבור העמוס עלי כעת להשקיט דברי ריבות בשעריהם לא אוכל להאריך. יום ו' סמוך לשבת שמות חיי"ם שמח"ה לפ"ק

שאלה נג

אלו דברי הגאון הנ"ל בהשגתו עלי אמנם לא השבתי עליו יען כי אתן מקום להאמת במקום שהאמת אתו כגון בשרקפא דספק דרוסה. אבל מ"מ במקום שנראין דברי לא אניח מלהודיע התנצלותי והמעיין יבחר. כי מ"ש הגאון על מ"ש בטבח ששחט במפרקת וכו' ונ"ל דה"ה שהייה בכל דהו וכו' וכתב לא ידעתי מה מודיע לי מע"ל בזה הלא מבואר בהדיא בטור וש"ע סי' כ"ח סעיף כ' דלא כדעת מע"ל עד ול"ד למפרקת עכ"ל. אני אומר דדמי ממש למפרקת דשהייה בכל דהו נמי כשירה גמורה בין במיעוט קמא בין במיעוט בתרא בין באמצע. ואין אנו מטריפין מן הדין לא מדאורייתא ולא מדינא דגמרא רק באם שהה כדי שחיטה אחרת בין בהמה לבהמה וכו'. ושהייה במשהו אנו בדורות אחרונים אוסרים אותה. ואדרבה בשהייה מדינא דגמרא אין ספק שהוא כשר וחתך המפרקת לשנים אפשר שהוא טריפה מדינא דגמ' ואפילו הכי חייבים לכסות וכ"ש בשהה במשהו שחייב לכסות. ומ"ש הש"ע סימן כ"ח סעיף כ' השוחט חיה לא יכסה עד שיבדוק הריאה. ואם נמצאת ספק טריפה מכסה אותה בלא ברכה. וה"ה לכל פסול שהוא מחמת ספק וכו'. פירוש שהוא ספק טריפה מדינא דגמרא לאפוקי מה שהוא כשר מדינא דגמרא רק שאנו מחמירין ומטריפין אותו כגון שחט המפרקת שמדינא כשר אפילו מדינא דגמרא רק שאנו מחמירין בו חייבין לכסות ובברכה. ולזה כיון גם רמ"א שכתב אבל דבר שמדינא כשר וכו' ר"ל אפילו דמדינא דגמרא. וא"כ ה"ה אם שהה במשהו דמדינא דגמרא בשהייה גמורה אפילו שהה בין בתחלה בין באמצע בין בסוף אינו טריפה רק כדי שהיית בהמה לבהמה וכו' רק שאנו בדורות האחרונים מחמירין לאסור שהייה כל דהו כדאיתא לעיל סי' כ' ולכן מיחייב לכסות בברכה ולא סגי לכסות בלא ברכה כמו במפרקת דחד דינא וחד טעמא הוא. ובזה אין לבעל דין לחלוק עלי שכתב דלא דמי למפרקת שהיא כשרה גמורה אפילו לדידן לכל הפוסקים אינו אלא משום חומרא בעלמא. ואני אומר דדמי ממש למפרקת דשהייה בכל דהו נמי כשר מדאורייתא ומדינא דגמרא רק שאנו בדורות האחרונים אוסרין אותו מימות מהרי"ו ואילך. ואדרבה שהייה בכל שהו אין בו ספק כלל שהוא כשר משא"כ שחט במפרקת שאפשר שמדינא דגמרא טריפה כדאמרן. ומ"ש ואפשר דנ"מ אם שחט חיה וכו' גם זה לאו ראיה דכ"ש הוא ומה בשחט המפרקת דאכתי איכא לספוקי דילמא הפי' כרש"י שלא יחתוך המפרקת וכו' פירושו אין צריך אין רשאי לחתוך המפרקת לשנים ואעפ"כ חייב לכסות מכ"ש שהייה בכל דהו כמ"ש ומ"ש בחיה לא יכסה עד שיבדוק הריאה וכו' דה"ה אם נמצא ודאי טריפה מכסה נמי בלא ברכה דברכות אינן מעכבות. ומ"ש ספק טריפה וכו' משום דאמר אח"כ וה"ה לכל פסול וכו' דהוא איסורא דאורייתא דוקא בספק מכסין בלא ברכה אבל בודאי טריפה דאורייתא אפילו בלא ברכה אין מכסין מה שאין כן בבדיקת הריאה דאינה אלא דרבנן אפילו בודאי טריפה מכסין בלא ברכה מאחר שמדאורייתא כשרה גמורה היא ודו"ק. וראיותי הבאתי לעיל. ועוד נ"ל ראיה מגמרא דחולין דף נ' אינהו אכלי לדידן מסתם לא כתים וק"ל

שאלה נד

ומ"ש הגאון בענין דרוסה שלא עיינתי בגוף התשובה בת"ה זה אינו. דהא גם הת"ה שרובה לחלוק דלא אמרינן ס"ס רק בספיקא דבפלוגתא ולא בספיקא דבגוף המעשה כגון בדרוסה שהוא