נחלת שבעה מהדורא קמא חלק ב סא

שאלה נ

וזאת שהשיב לי הגאון מהרש"ק וז"ל בקצרה עתה באתי להשיב למע"ל מפני הכבוד על דברים חדשים אשר מקרוב באו בכתב דמע"ל. אכן בקיצור מופלג ונמרץ כי כל מה שחידש מע"ל אומר אני יטול מע"ל מה שחידש כי בעיני הן דברי שגגה. אמנם דנתי את מע"ל לכף זכות כי הכל תלוי במה שאין ספר הב"י תחת יד מע"ל. ומע"ל שם לבו אל האחרונים ספר ט"ז וש"ך. ואני לא כן עמדי עיקר עסקי ת"ל בפוסקים ראשונים ובש"ס ועד שאנו מגרמי גרמי באחרונים ניכול בישרא אפתורא דדהבא בש"ס ובפוסקים רי"ף ורמב"ם ורא"ש שהם יתד שהכל תלוי בו. כי האחרונים מבלבלים הדעת והזכרון. כי ת"ל כל מה שהעלו על ספריהם על הרוב הדברים נכונים באו מבי' מ"ו ז"ל ומבית מדרשינו ומה שאינו ברור הוא מדעת האחרונים. ומי שהוא בבית מדרשינו אראה לו חבילות טעיות בכל דף מספריהם. ע"כ אין עסקי עמהם ת"ל ודי בזה. ע"כ יש למע"ל למכור ספריהם ולקנות ד' טורים עם הב"י. וכבר כתב הב"י ז"ל בתשובה לטא"ה שחיבר כי כל דיין שפוסק ואין ספרי הב"י לפניו בודאי ישגה בהוראות. מע"ל כתב ואגב אודיע למע"ל מ"ש בת"ה סי' קפ"ז בטבח ששחט במפרקת וכו' ונ"ל דה"ה שהייה כל דהו דחד דינא וחד טעמא הוא כו' עכ"ל. לא ידעתי מה מודיע לי מע"ל בזה הלא בהדיא מבואר בטור וש"ע סימן כ"ח סעיף כ' דלא כדעת מע"ל. וז"ל השוחט חיה וכו' מכסה בלא ברכה וכו' וה"ה לכל פסול שהוא מחמת ספק כגון וכו' ובהג"ה אבל וכו' כגון אם חתך כל המפרקת כו' עכ"ל. וא"כ ה"ה שהייה בעוף שהייה מועטת וכמ"ש סימן כ"ג ס"ב ובהג"ה שם א"כ הוי ג"כ ספיקא דאורייתא ואין צריך לברך על הכיסוי והוא ברור ופשוט. ול"ד למפרקת שהיא כשרה גמורה אפילו לדידן לכל הפוסקים אלא משום חומרא בעלמא וכמו שהעתיק מחותני בס' ש"ך סימן כ"ד ס"ק ה' וכי' והוא פשוט. ואפשר דנ"מ דאם שחט חיה ויודע ששהה בו בודאי פחות משחיטת ב' סימנים דהוי מחוייבים כיסוי מדאורייתא ואף בזה יש לדון. ומ"מ בעופות ליכא לספוקי וכמ"ש והוא ברור ודי בזה

שאלה נא

מעלתו תמה על אנשי פולין בדבר תרבא דתותי מתני וכו' לא ידעתי בזה שינוי מנהגים במדינת פולין דאנן בתר בני אשכנז נגררים ואילו היה שינוי בזה בפולין גדול היה הרב הגדול רמ"י בלבוש מביאו כי היה רב מובהק בפוזנא. גם האחרונים היו מביאים בספריהם אילו ראו שינוי מנהג בזה ומע"ל שיודע בבירור שבפולין גדול היו איסרים החלב הנ"ל כמו חלב שעל הכסלים היה אסור גם למע"ל משום חומרי המקום שיצא משם אם לא שאין דעתו לחזור וכמ"ש בש"ע בי"ד בס"ס רי"ד ודלא כתירוץ התוס' בחולין דף י"ט ע"ב ד"ה ר' זירא וכו' אי נמי וכו' דלתירוץ זה כיון שהיה מבבל לבבל היה אסור אפילו באין דעתו לחזור ע"ש. ויותר נראה דגם לדעת האוסרים אינו אסור אלא משום קרומים וגוזרים משום חלבים גמורים אבל לא שיהא ממש חלב. וכן יש לדקדק מלשון הפוסקים שכתבו ויש נוהגים להפריד כו' ש"מ דאינו חיוב גמור וכן נ' רש"י וכן חיוורי דתותי מתני ממש אמרו בגמ' שהוא אסור. וכן הוא ל' הרמב"ם דאינו חייב כרת אלא שעל הכסלים לצד האחוריים ע"ש פ"ז מהמ"א. א"כ אף שנוהגין לגרר גם החלבים שתחת הקרום ממש הוא חומרא ואינו דומה לחלב שתחת הפריסה ודו"ק והוא ברור. ולעת אחר אבאר זה בארוכה בס"ד

שאלה נב

מעלתו הקשה על הש"ע סעיף כ"א סימן נ"ז אסור למכור דרוסה או ספק דרוסה וכו' וקשה דבסמוך כתב וכן אפי' וכו' הואיל ויש מכשירין וכו' עכ"ל. והאריך מע"ל במליצות ויישובים ודבר שפתיים בזה אך למחסור. דאם כדעת מע"ל היאך יפסוק מהרא"י בת"ה סי' קע"ח נגד הגמ' ערוכה דפ' א"ט דף נ"ג ע"ב בההוא שרקפא דספק דרוסות דלא רצה שמואל לבדוק ופירש"י מטעם שעופות דקים ומרובים לא יכול וכו' א"נ זיהרי' דנץ קליש ולא מנכר וחנקינהו ושדינהו בנהרא ופריך בגמרא ולזבנינהו לנכרים אתו לזבונהי לישראל עכ"ל. והלא איכא ס"ס וכמו שהקשה מע"ל והיאך יפסוק ת"ה נגד גמרא ערוכה והוא מ"ש המחבר או ספק דרוסה והוא נלמד מהגמרא הנ"ל וכמ"ש ב"י ותורת הבית הארוך. אלא מע"ל לא נחית לעיין במקור התשובה של בעל