נחלת שבעה מהדורא קמא חלק ב ו

מרצון טוב יש לנו לחוש שגם הם יקיימו תמות נפשינו עם פלשתים ולא יתנו אח"כ כל עיקר. כי אנחנו מבלים זמן עבורם משאר משא וחתן ואנו מוכנים להם לכל צרכיכם מה שלא היו עושין כן שארי הב"ב. גם העיקר שנותנין הוא בשביל הערבות כנ"ל. ע"כ תורף לשון הטענות

תשובה כדי לברר דבר זה צריך אני לדקדק בגמרא ופוסקים. ולהורות אתן בלבי כאשר יורוני מן השמים. דאיתא במשנה פרק הזהב ר' יהודה אומר לא יחלק חנוני קליות ואגוזין לתינוקות מפני שמרגילן לבוא אבלו וחכמים מתירין. ולא יפחת את השער וחכמים אומרים זכור לטוב עכ"ל המשנה. ומפרש שם בגמרא וכן בבבא בתרא פרק לא יחפור. טעמייהו דרבנן משום דא"ל אנא מפלגינא אמגוזא את פליג שיסקא עכ"ל. ופסקו כל הפוסקים הלכה כחכמים. והנה א"כ יוכל זעליגמן לומר לחביריו קהל קלייס דארף אנא פלגינא אמגוזי לפרנקין להר יילן אצלי אתון פלגיתו שיסקא להרגילן אצליכם. ואין לחלק דשאני התם דלישראל יכול לפחות מן השער ולא לכותים. וכן לחלק קליות ואגוזים דוקא נ"ל לישראל ולא לכותים. וכאן הכותים נהנים למכור את בהחותם. זה אינו. דמה שמוכרים הכותים את בהמותם הוא באמצעית יהודים. דהיינו יהודים ורנקין קונים ומרויחים וגם הסרסרים מרויחים. רק ששאר בני היישוב צועקים אנו כמו כן יודעים איזו כפרי יש לו שור פטם למכור ולהראות להפרנקין. פ"ז יוכל זעליגמן לומר אם אתם תוכלו לפתות הפרנקין להרגילן אצליכם הרשות בידכם. אנא פלגינא אמגוזא אתון פלגיתו שיסקא. וראייה ברורה מהא דכתב הב"י בח"ח בסימן קנ"ו בשם רי"ו. דב' יהודים הדרים בעיר אחת מותר לאחד להוזיל הריבית לכותים או לשחודי ליה משום דא"ל אנא פלגינא וכו' כדאיתא בפרק לא יחפור עכ"ל. והנני דן ק"ו ומה התם אע"פ שמהני לכותי שמוזיל לו הריבית וגם עושה היזק לישראל חבירו שהיה מלוה לו ביוקר מ"מ מותר הואיל ואינו עושה לטובת הכותי רק להנאות עצמו. אע"פ שבזה מזיק לחבירו שהיה מלוה לו ביוקר ועכשיו צריך ג"כ להוזיל ההלואה. וא"כ גרמא מיהא איכא דמניעת הריוח נהי דלא הוי היזק בידים אבל גרמא מיהא איכא. כדאיתא בתשובת מהר"ם פאדוא סימן ס"ב ובי"ד סימן ש"ף. וכ"ש כאן מה שכמ"ר זעליגמן עושה סרסרות לורנקין עושה לטובתו וזה מחייתו ואינו מזיק בזה לבני הישוב כלל אפילו גרמא ליכא כ"ש דמותר. ואם כן מה שצועקין קהל קלייס דארף על הלוקחין שוורים פטומים ועל הסרסור אין בידם למחות חוץ ליישוב שלהם בשאר כפרים מקום שאין יהודים דרים ואפילו תוך היישוב שלהם אין בידם למחות כאשר מבואר בס"ד. ועוד דחוץ ליישוב יד כל אדם שוה ואין לאלו חזקה יותר מאלו. אע"ג שבני קהל ק"ד הם יותר קרובים לאלו הכפרים שקונין הפרנקין שם הבהמות יותר מן הפרנקין. מ"מ אין להקרובים יותר חזקה חוץ לישוב מן הרחוקים. ואפילו במערופיא לרוב דיעות כדאיתא במרדכי פרק לא יחפור ומכ"ש בשאר כותים שאינו מערופיא וחוץ לישוב מכ"ש שמשפט א' יהיה לנו. ומכ"ש שמה שנושאין ונותנין הפרנקין חוץ לישוב ק"ד הוא ע"י אמצעית זעליגמן וחתנו שהם מבני היישוב ק"ד כ"ש שאין שאר בני היישוב יכולין למחות ואפילו תוך הישוב ק"ד עצמו. דהא דבר מתא אבר מתא אחריתא מצי מעכב היינו אם אין לאחד מבני היישוב הנאה ממנו. אבל אם אותו בר מתא אחריתי עושה שותפות עם א' מבני היישוב אינם יכולין למחות. דהרי גם הם מבני היישוב וזהו מחייתם ע"י הפרנקין. ובר מן דין דאפשר שהוא קנאת איש מרעהו ואם ימחו ביד כמר זעליגמן מלעשות סרסרות. ממ"נ או הפרנקין ימצאו עילה שלא יתנו סרסרות כלל כי כבר ידעו שור קונהו ואבוס בעליו או אם יתנו סרסרות הוא מטעם הכרחי שצריכין להעמיד ערב בטוח מיושב הארץ כאשר נאמר עוד לקמן. וכבר הוחזק זעליגמן וחתנו אצל הכותים המוכרים לערבים בטוחים ואפשר שלא יקבלו ערבים אחרים. ואם יכולין להשתדל לקבל אותן לערבים ושיתנו הפרנקין סרסרות לשאר בני ק"ד חי ימחה בידם כדאמר אנא פלגינא אמגוזי וכו'. והנה לפי ענ"ד זו אין צריך פנים ואינני צריך לראיות יותר. אך ורק מאחר שקהל ק"ד שמו בטחונם על פסק קהל עלרין שפסק מהרר"מ ז"ל אב"ד שלהם שאין גרונם ולימא רשאין לעשות סרסרות להפרנקין ולקפח מחיית שאר ב"ב מעלרין לא הפרנקין עצמם ולא ע"י שלוחם גרונם ולימא. והביא המורה ראיה מהא דבפ' לא יחפור בר מתא אבר מתא אחריתי מצי מעכב. והנה אף שאין חשיבין את האר"י לאחר מותו וישתבח מר באתריה. ואני לא באתי להוציאם ממנהגם כי כבר הורה להם זקן ואין אחריות אחרים עלי. ואני לא באתי רק לפקח ולעיין במילא דמתאי הסרים למשמעתי שהוא מוטל עלי להורות להם הדרך אשר ילכו בה ואת המעשה אשר יעשון. ע"כ אני אומר כבודו וכבוד תורתו כאן במקומו מונח ואומר אני דאין הנדון דומה לראיה. דודאי אם הבני מתא אחריתא דהיינו הפרנקין היו באים הם