נחלת שבעה מהדורא קמא חלק ב נט

איסור סקילה וז"ל וא"ת מאי בעיא היא זו אם התירו לרדותה פשיטא שלא ישמע לנו אם נאסור לו ותירץ ריב"א דאם לא התירו לא מיחייב סקילה כיון שמניח מלרדות ע"י מה שאנו אוסרין לו וכן בפסחים בס"פ האשה ערל הזאה ואיזמל העמידו דבריהם במקום כרת אלמא לא מיחייב כרת הואיל ורבנן הוא דאסרי ליה למיעבד פסח עכ"ל. וה"נ הכא לא הוי מועל בהקדש ופקע מיניה קדושתו שהיה עליו מדאורייתא ואינו מועל בהקדש הואיל ורבנן הוא דאסרי ליה. ומ"מ אין אני אומר שיוצא לחולין לגמרי מאחר שהיה דעתו להקדישו. אך למענטלי אינו קדוש הואיל ורבנן הוא דאסרי ליה. אבל מ"מ אמדינן דעתיה שאם היה יודע שרבנן הוא דאסרי ליה למענטלי היה מקדישו לפרוכת. ולכן אין אני אומר שימכרו ויקח בדמיו מלבוש אחר למענטלי כמו בההיא דתמורה כי אינו דמי אלא כי עוכלא לדנא לענין זה וק"ל. ואין להשיב עלי מהא דאיתא בת"ה סי' קפ"ו בטבח ששחט ומחמת רוב חידוד הסכין שחט המפרקת לשנים מיחייב שם השוחט בכיסוי הדם. ומפרש דהא דפי' רש"י שלא יעשה גיסטרא שא"צ לחתוך המפרקת לשנים פירושו א"צ אבל לא שאסור לחתוך המפרקת לשנים מ"ה לא עקרי' מצות כיסוי דאורייתא. התם ה"ט דנוכל לקיים שניהם וא"צ לעקור דבר מן התורה דנוכל לכסות כיון דמדאורייתא שחיטה גמורה היא רק שאנו מחמירין שלא לאכלו משום חומרא. משא"כ לעיל שהם שני הפכים בנושא א'. לכן אם העמידו חכמים דבריהם במקום כרת או לאו שהוא שני הפכים בנושא א' ולכן ע"כ אזלא לה הכרת או הלאו ואין הקב"ה מעניש עליהן מאחר שרבנן הוא דאסרי ליה

שאלה מז

ואגב גררא אודיע למכ"ת דה"ה בשהייה כל דהו דמן התורה כשירה גמורה היא רק שאנו בדורות האחרונים מחמירין ואוסרין מ"מ חייב בכיסוי הדם כיון דמדאורייתא שחיטה מעליא היא. א"כ למה יהא עוקרין מצות כיסוי דם ממנה. וראייה לי מגמרא דחולין דף כ"ז ע"ב דרצה להוכיח בש"ס שחיטת עוף דאורייתא דקתני השוחט ונתנבלה בידו פטור מלכסות ואי אמרת אין שחיטה לעוף מן התורה נחירתו זו היא שחיטתו ליבעי כיסוי ע"כ. ש"מ אע"ג שאנו מחמירין לאסור עכשיו נחירה מ"מ הואיל ומדאירייתא נחירתו זו היא שחיטתו לא מפקעי' כיסוי דאורייתא. וה"נ ממש דכוותה וחד דינא וחד טעמא הוא בשחט המפרקת לשנים ובשהייה במיעוט כל דהו דמדאורייתא כשרה אלא שאנו מחמירין אין עוקרין מצות כיסוי דאורייתא

שאלה מח

ועוד אחת אשאל אותה אבקש לדעת. כי תמיה לי על אנשי פולין שידוע לכולם שהיו נזהרים באכילת החלב שעל הכרס שאוכלים בני ריינ"ס משום דאסור לבני פולין באיסור כרת. ובתרבא דתותי מתני לא חלי ולא מרגישים ואוכלים אותו דגם שם הוא באיסור כרת לבני פולין משום דסברי שאינו חיפוי בשר כתירוצו של אביי בגיד הנשה דף צ"ג בהמה בחייה פרוקי מיפרקא ואולי שלא נתפשט איסור זה בכל מדינת פולין. וכמ"ש רמ"א בי"ד סימן ס"ד ויש מתירין וכו' וכן המנהג באשכנז ובעירנו עכ"ל. ואולי גם בשאר קהלות פולין היו נוהגים כמנהג קראקא. אבל בקהלתינו ק"ק מעזריטש נוהגין איסור ואין ספק שאין להם מנהג לעצמם. ובלי ספק שכך הוא המנהג במדינת פולין גדול. ואפשר שסוברים כרש"י ואשר"י דחשיב חיפוי בשר גמור. גם עיקר החלב מונח תותי מתני הנשאר בחלק האחוריים אלא שבני פולין אין אוסרין רק מצד החומרא ולא מדינא. ולכן שרי להו למיכל באשכנז בלי ניקור כמ"ש מהרא"י בהגהה באו"ה שער מ"ח בשם המרדכי שאין אנו בקיאים האידנא בחומרי המקום שהלך לשם ושיצא משם. ומטעם זה התיר מהרי"ל לבחורים נכריים לאכול מענצ"ר בדיקה וכו' ע"ש. אלא שלא משמע כן מלשון רמ"א שכתב ויש מתירין משום דמחשב וכו' משמע להאוסרין הוי טעמא משום דלא הוי חיפוי

שאלה מט

בש"ע י"ד סימן נ"ז סעיף כ"א אסור למכור דרוסה או ספק דרוסה לא"י שמא יחזור וימכרנה לישראל ע"כ. וקשיא דבסמוך כתב בהג"ה וכן אפילו ספק טריפות וכו' ולא חיישינן שמא יחזור וימכרנו לישראל הואיל ויש מכשירין עכ"ל. ש"מ דמותר מכח ס"ס ספק