נחלת שבעה מהדורא קמא חלק ב נח

נתעצמו מאוד ולא רצו ליקח החוטין כי אמרו שלא שמעו ולא ידעו מעולם מזה והייתי בעיניהם כאילו אסרתי יונה. דבר זה הביאני לידי שאלה אולי יש היתר בזה שלא ידעתי. אמנם מה שרוצה הרב לתלות בטעות מחמת ששאל בקהלתו ק"ק פיורדא להקצבים ואמרו לו שמוכרין הלשון חתיכות עם הבשר. וכתב שאפשר שמזה נמשך הטעות במדינתי ודאי הוא להם למליץ יושר. אמנם לדעתי פשוט שהקצבים מיראת עונש כחשו לו ואמרו לו שמוכרין אותה עם הבשר חתיכות חתיכות וזה שקר מוחלט. ובכל יום בעיני יפלא יותר כי סבור הייתי שאין זה המכשול רק במדינתי ואח"כ כשעברתי דרך שאר מדינות להדפסה שם חקרתי ודרשתי בז' חקירות ודרישות ואפילו בקהלות אינם יודעים כלל להזהר מליקח חוטי הלשון כלל. והקצבים מכ"ש שאינם יודעים מאומה. ולכן לא ידעתי מה ללמד סניגוריא עליהם

שאלה מה

ומ"ש וז"ל מע"ל התרעם על מחותני הגאון מהרש"ך על מ"ש בספרו בסי' ש"א. ומ"ש הרב וחולק על מהרי"ק שורש ט' דאין דבריו נראין. כבר ישבתי דבריו בחיבורי נ"ש בסימן הנ"ל בטוב טעם ודעת שדבריו נכונים ואמתיים כאמיתה של תורה ע"ש. גם הב"י בא"ח סי' קל"ה הביא דברי מהרי"ק אלו לפסק הלכה

שאלה מו

ומ"ש על דבר המענטלי של שעטנז וכו'. אהו' אע"פ שהרבה יש לפקפק וכו'. השבתי אני לו וז"ל אהו' אל ירע בעיני דמר כי בזה אני עומד על דעתי. אמנם מ"ש מכ"ת על מורי שהחמיר נגד דברי הגאונים משום פי' הרמב"ם. תמיה לי עליה דמר נהי דאין לזוז מדברי הרא"ש משום כי' הרמב"ם. מ"מ היכא דיש ליישב דבחדא מחתא נינהו ולקרב הדיעות בכל מה דאפשר לומר דלא פליגי ניחא לן טפי מלומר כהן מחולקין. וכאן מורי בעו"ז יישב דברי אשיר"י דלא מיירי מזה. ולא ראה שום פוסק שחולק ואומר דהרמב"ם והאשיר"י חולקים בהחלט. א"כ מה לנו לצרה זו לומר דפליגי. אף שמכ"ת גילה בדעתו דלא מסתבר ליה טעמא דמורי ומכ"ת חביבים דבריו בעיניו כנתנו מסיני וכ"ש ככתובים בספר. אמנם לא כתב מכ"ת מאיזה טעם לא נראין לו דבריו. ונהי דהרא"ש דרכו לחלוק על הרמב"ם כמ"ש מהרי"ו סימן ע'. מ"מ מה טוב אם נוכל להשוות דעותיהן כמ"ש הרב משאת בנימן סי' ז' דיש להשוות דעות הפוסקי' ואפי' בדרך רחוקה ונפלאה רק שלא לעשותן חולקין. וכן מדרכי תמיד ת"ל אני מטריח להשוות דעותיהם בדרך נכון וקרוב לשמוע ולא בדרך רחוקה. ומ"ש מר דהמענטלי דמי לפרוכת דמי יכריח להשמש ליטול על הידים במחילה מכבודו שהרי עינינו הרואות שאין השמש נזהר. ואם נפשך לומר דדבר שאינו מתכוין הוא ומותר לא אכניס עכשיו לפלפול זה. אך ראה נא מר בליקוטי מהרי"ל כשבא מהר"י סג"ל בבית כותי לא הקפיד וישב על כרים כו' דאיסור דרבנן היה ובלא מתכוין מותר. ושם כתב בהגהות בשם מהרי"ו דאסור לישב על הכרים בבית כותי ש"מ דאפילו בדרבנן אסור שלא במתכוין. וה"נ כאן במענטלי לא יהא אלא וילון שהוא רך דאסור ול"א דשלא במתכוין הוא. ומ"ש מכ"ת וכי משום זה יפקע קדושת גוף ממנו משום טעותו כיון דמדאירייתא כבר תפס הקדש וכו' והביא ראייה מש"ס דתמורה רגלה של זו עולה כו'. אומר אני משם ראיה שאף אני לא אמרתי שהוא הקדש טעות גמור דא"כ היה מותר אפילו להדיוט בלא שאלה. אבל אנא לא קאמינא שהוא הקדש טעות גמור רק אומדן דעתו דדעתו היה להקדישו עכ"פ אך זה שהקדישו למענטלי היה בטעות דאי הוי ידע שאסור מדרבנן להקדישו למענטלי לא היה מקדישו רק לפרוכת. וע"כ שרינן לעשות ממנו פרוכת אע"פ דמענטלי הוא תשמיש קדושה ופרוכת הוא תשמיש דתשמיש. ויעיין מר בהג"ה באשר"י רפ"ק דע"ז שסמכתי עליה תחילה. ומה שתמה מכ"ת דאין זה הקדש טעות מאחר שמדאורייתא שרי. וכי מפני טעותו יפקע קדושת גוף ממנו. אין זה תמיה שהרי ידוע בכל התלמוד שכל מה שגזרו חז"ל אפילו משום שבות העמידו חז"ל דבריהם אפילו במקום כרת כדאי' בפסחים פ"ח דף פ"ד. וכ"ש שהעמידו דבריהם במקום לאו. וכה"ג מצינו אפילו לענין חומר אשת איש דכל דמקדש אדעתא דרבנן מקדש ורבנן אפקעינהו לקידושין מיניה כדאיתא בפ' מי שאחזו דף ע"ג. אע"פ שאין מזה כ"כ ראייה דהתם תלה דעתו ברבנן כמו שפי' רשב"ם בפח"ה שאמר הרי את מקודשת לי כדת משה וישראל שמתחילה תלה הקידושין בדת משה משא"כ כאן. מ"מ שפיר מפקינן קדושתו שמדאורייתא ממנו כדאי' בתוס' פ"ק דשבת דף ד' ד"ה קודם שיבא לידי