נחלת שבעה מהדורא קמא חלק ב נו

שאלה מג

ועל דבר המענטלי של שעטנז שהתיר מע"ל לעשות ממנו פרוכת. אהו' אף שהרבה יש לפקפק על רבו דמע"ל שהחמיר בזה נגד דברי הגאונים משום פירוש הרמב"ם. דלא דמי כלל דהרמב"ם איירי במטפחות שאוחזים בהם ס"ת כשאוחזין אותו דאסור לאחוז ערום וא"כ לא יהיו כלאים. אבל המענטלי דמי לפרוכת דמי יכריח להשמש ליטול על הידים. ועוד ראיות אחרות יש להתיר. מ"מ כבר הורה זקן ואסר. והמענטלי כבר יש לו קדושת תשמיש כמו פרוכת במקום שפורסין על הספר תורה או תחתיו כדאיתא בגמרא. ודאי במקומותינו שאין מכסין התורה בפרוכת ומיקרי תשמיש דתשמיש היה נ"ל לאסור לעשות פרוכת מהמענטלי. ומה שצידד מע"ל להתיר משום הקדש טעות שרי ליה מאריה למע"ל. דאטו מי לא קדוש קדושת תשמיש כשלבש בו הס"ת מדאורייתא אלא דרבנן גזרו שמא יכרוך נימא כו'. ופסקו אחרונים שלא להשתמש בו לכתחלה דשמא יהנה מהן. וכי בשביל זה יפקע קדושת גוף ממנו משום טעותו. כיון דמדאורייתא כבר תפס הקדש לתשמיש ס"ת. והרי שנינו בתמורה דף כ"ז ע"ב האומר על בעל מום או בהמה טמאה הרי זה עולה לא אמר כלום ה"ז לעולה ימכר ויביא בדמיו עולה. ואמרינן בגמרא ל"ש אלא בעל מום דלא חזי אבל אם אמר על נקבה דחזיא לשלמים הרי זו עולה וכו'. וכ"ש כשאומר ה"ז למענטלי או מענטלי דחזי מדאורייתא לתשמיש קדושה זו או קדושה אחריתא דלא פקע קדושתה ממנה בהלביש בה כבר הס"ת וקנאו מדאורייתא אף שאסור מדרבנן להשתמש אחר כך. ולולי גודל הטרדא שכתבתי בריש דברי הייתי מאריך בראיות חבילות ע"ז אלא שאין הזמן גרמא. נא אהובי כנפשי אל ירע בעיני מע"ל שלפעמים לא הסכימה דעתי עם מע"ל. כי אף שמע"ל אהוב לי. האמת אהוב לי ביותר ומיני ומיניה דמע"ל יתרווח שמעתתא ויתקלס עילאה. ומה מאד נפלאת אהבתו לי בהראות לי את רוב תפארת גדולתו. ושם מצאתי ענוותנותו. ודבריו דמע"ל ערבים לי. ובאם שיש למע"ל עוד משא ומתן בדבר זה יש עוד חזון למועד אי"ה להשיב למע"ל מפני הכבוד ולהודות על האמת. כי זה הוא חשקי ותפלתי שינחני בדרך אמת. ולכשאפנה אי"ה אכתוב למעלתו ג"כ כמה ספיקות שיש לי בתלמוד ובפוסקים טעוני י"ג גוילי. ובזה תפלה לאל חיי שיאריך חיים למע"ל וכסאו ירום ונשא. יברכך יאר ישא. וירבה גבולו בתלמידים כחשקו וכחשק אוהב נאמן הטרוד מאד אהרן שמואל בלא"א המנוח ר' ישראל ז"ל מווילנא חותם פה פיורדא עש"ק פ' כי אותך ראיתי צדיק לפני וגו' ישוע"ה יהי"ה לפ"ק

שאלה מד

אמר שמואל הלוי. דברי שאלתי אשר שאלתי להרב הגאון מהר"ר שמואל קאיידינאוור הלא המה כתובים על ספר נחלת שבעה שלי, וגם סתירה לדברי הרוצה לסתור את דברי כולם תמצאם שם בסימן כ"ז. בענין ב"ה של באמבערג. ולכן לא חשתי על ההעתקה שלי להעתיקו בתוך כתבים אלו כי אפוכי מטרתא למה לי. אך חבל על דאבדין ולא משתכחין יען כי נאבד ממני. ועי"כ נשכח ממני רוב ראיותי משאלות האחרות אשר השיב לי הגאון עליהם כמבואר מתוך דבריו הנ"ל. לכן אשיב פה בקצרה על איזה פרטים אשר לא הזכרתים בחיבורי. גם כי לא היו כולם מענין ההוא. וגם על השאלות האחרות אשיב כאשר עם לבבי ויהיה בעזרי אלהי אבי. ללמוד תורה לשמה ולא לקנטר לאויבי או לאוהבי. ואהא מחובשי ב"ה שחרית וערבית תחלת דברי פיהו של הרב הנ"ל סותרין. שכתב וז"ל ומהראוי היה לבא באריכות ולהשיב למע"ל על כל פרט ופרט ולהשתעשע בהם באהבים כו'. נראה שאין דבריו אלו אלא מן השפה ולחוץ ואין פיו ולבו שוין. כי אח"כ תוך כדי דיבור כתב בהיפך וז"ל וסבור הייתי שלא לטפל בזה להשיב דבר או חצי דבר וכו'. מזה נראה שכל חשקו להשיב ולא להורות גם לא להודות על האמת. לא כאשר כתב בסוף האגרת לכן לא כן אנכי כי לא אוכל דבר לשלום ומתוך גנותי וכו' כי פי ולבי שוין. מ"ש הרב נר"ו ובנה כל יסודו שאם נתאספו הציבור או שבעה טובי העיר עם הרב ות"ח וכו' אין יחיד או רבים יכולין לבטלו עד שיתאספו שנית ויסכימו כולם לבטלו. וכן החזיק הרב דבריו עוד באמצע כתבו וכתב שאפילו אם לא נכתבה התקנה בפנקס והביא ראייה לדבריו. ולבסוף תלה קולר בצווארי יען כי רחוק בעיניו שכמה שנים היה להם כל כך גביות שלא בהסכמה וכו'. מכל מקום חכם באחור ישבחנה. כי כתב ודאי לא יאונה וכו' ואין דבר שאינו מתוקן וכו'. איברא דכדברי הרב כן הוא ומי כמוהו מורה דודאי אם נעשה בהסכמה אין לבטלו רק אם יתאספו שנית וכו'. אכן גם זה