נחלת שבעה מהדורא קמא חלק ב נה

אינה עומדת כתיקונה שצריכה להיות עומדת כנגד הלב ועכשיו הוא מהופכת מכנגד הלב. או אם צריך לתקן היו"ד תחלה

תשובה נ"ל דאין להקפיד. וראיה ממ"ש בת"ה סי' מ"ט דבני רייניס ואגפיהן נוהגין בתפילין של יד לתקן אותה בקשר שלה כשמניחין אותה בזרוע המעברתא שבה הרצועה עוברת מונחת לצד הכתף והקציצה לצד היד. ובני אוסטרייך נוהגין לתקן איפכא שהקציצה מונחת לצד הכתף והמעברתא לצד היד. ואם אלו היו רוצים לשנות תפילין של אלו בקשר עד שתהפך להם הקציצה כמנהגם אי שרי למיעבד הכי. וכתב דאין קפידא בדבר כולי האי אע"ג דשמע דא' מן הגדולים הקפיד בדבר ונתן טעם משום דצריך להניח הפרשיות תוך הבית בתפילין ש"י בענין זה שתהא תחלת הפ' פונה כנגד הלב כשהן מונחין בזרוע. וי"א שתחלה פתיחת הפ' כלפי היד. והטעם משום דתפילין נגללין מסופן לתחלתן וצריכין שתהא תחלת הפ' מונחין נגד הלב או י"א כנגד הקורא וא"כ צריכין בני רייניס להניח הפ' בבית ש"י בענין אחר ממה שמניחין בני אוסטרייך ואעפ"כ כתב דאין להקפיד. וכתב דאפילו את"ל שמעכבים בתפילין ש"ר. שאני התם דקאמר תלמודא בהדיא דצריך להניחן כסדר כנגד הקורא שבש"ר דרשינן וראו כל עמי הארץ כי שם ה' נקרא עליך אבל בש"י כתיב לך לאות ולא לאחרים לאות ולכן אין קפידא. דלענין קריאה שייך להקפיד שיהיו כסדר נגד הקורא. אבל בשימה שכנגד הלב לא שייך להקפיד בפתיחת הפ' שהלב אינו קורא בראייה ובפתיחתה אלא בהבנה דידיה ופתוח ונגלל הכל א' עכ"ל. ה"נ אם באנו לדקדק כמו כן היה אסור לאיטר יד להניח תפילין של איש אחר וכן להיפך. כי התפילין של כל אדם נגללין נגד הלב. וא"כ אם איטר מניחן ביד ימין א"כ תחלת גלילת הפ' היא פונה לצד חוץ של אדם לצד ימין וכן להיפוך. ומימי לא שמעתי מי שהקפיד על כך. אלא ע"כ שסומכין על דעת הת"ה. מכ"ש שאין להקפיד על היו"ד אם הוא אינה עומדת כננד הלב. הנראה לענ"ד כתבתי נאם הצעיר שמואל סג"ל

שאלה מב

מע"ל בדק לן בלישנא בחוטי הלשון באם צריך לנקרם. ובאם שיש מנהג היפוך מזה אם יש לבטלו. לא ידעתי ולא שמעתי מה שייך להסתפק במה שהוא גמרא ערוכה בפרק גיד הנשה דף צ"ג ע"א דידא ודלועא משום דמא. ואמרינן פרק הזרוע דף קל"ג ע"א חוטין שבלחי אסורין וכל כהן וכו'. וכתב הר"ן בשם הראב"ד ורשב"א דחוטי הלשון הן בכלל דלועא. וכ"כ הטור וש"ע ריש סימן ס"ד בי"ד. וא"כ במקום איסורא מי אמרינן מנהגא. אף דמהרי"ק שורש ט' כתב לסמוך אמנהגא אפילו במקום איסור נגד ההלכה. ומביא ראייה מפרק הקומץ ע"ש. כבר הארכתי בתשובה אחרת דאין דבריו נראין לי. דודאי בכל מקום שיש ב' דעות חלוקות בגמרא כגון במזוזה אם כותבין אותה פ' סתומות וכתב פתוחות אז שפיר פרכינן כיון דמנהג בסתומות ש"מ דהלכתא כמאן דס"ל בסתומות והיאך פסק רב כרשב"א דס"ל בפתוחות. אבל אם בודאי המנהג אין לו שום סמך לאיזה תנא או אמורא או ברייתא ואדרבא הוא נגד סתם משנה או תלמוד ודאי לא אזלינן בתר מנהגא וזה ברור. וכך מבואר בשאלות תשובות הרא"ש שהביא מע"ל. ובקהלתינו ובכל מדינת כולין וליטא מנקרים אותם בלי פוצה פה. והני נשי דידן מנקרין אותם. ובכאן ק"ק פיורדא חקרתי והשיבו שמעולם לא מוכרין לשון שלם כי אם הקצב חותך אותו לחתיכות קטנות ומוכר אותם במשקל וחותך כל החוטים. ומזה אפשר דנמשך גם הטעות במדינתכם ששכחו דין ניקור הלשון. דהא מסקינן בפרק הזרוע שם ולא היא כו' אי לקדירה אי דמחתך ומלח להו מידב דייב עד כאן לשונו. אבל כשקונין לשון שלם ודאי מנקרין להחוטין. וכן עמא דבר כאן ק"ק פיורדא בפשיטות. ומע"ל טול מקל והך על קדקוד מאן שממאן ומסרב לשמוע דברי אלהים חיים. ויישר כחך שלא לתת מקום למנהגים גרועים

שאלה מג

מע"ל התרעם על מחותני הגאון מהרש"ך על מ"ש בספרו בסימן ש"א סעיף ה' ויש מתירין וכו' אלו ראה מע"ל ספר הב"י בכל מה שכתב בזה פי' הר"ר שמשון והרא"ש והטור ושהרמב"ם חולק עליהם בפי' המשנה וכ' דהלכה ככל הב' משניות. לא היה למע"ל שום תרעומות על מחותני בזה כי דבריו מבוארים. וכ"כ מהרי"ס בס' ב"ח. גם רבו דמע"ל בס' טורי זהב כתב ממש כדברי מחותני. והן דברים ברורים. ואין ספק אצלי שלא עיין מע"ל בגוף הטור וב"י: