נחלת שבעה מהדורא קמא חלק ב נג

בלקוטי מהרי"ל שאין לברך חולה במקום שאינו שם שמא כבר מת או הבריא. ותמכתי יתדותי על מה דאיתא במשנה פ' כל הגט המביא גט והניחו זקן או חולה נותנו לה בחזקת שהוא קיים בת ישראל הנשואה לכהן והלך בעלה למ"ה אוכלת בתרומה בחזקת שהוא קיים. השולח חטאתו ממ"ה מקריבין אותו בחזקת שהוא קיים עכ"ל. והשתא הדברים ק"ו ומה התם בשולח גט שמא כבר מת ונשאת יבמה לשוק בל"ח. וכן תרומה שהוא במיתה. וכן בשולח חטאתו ממ"ה שמא כבר מת ולמיתה אזלא והיה מביא חולין בעזרה אפילו הכי נותנין אותם בחזקת שהוא קיים. מכ"ש שאין כאן איסור כלל לברך החולה שהרי אין מברכים שום ברכה שהיה לנו לחוש לספק ברכה לבטלה. וא"כ למה לא נברך החולה במקום שאין החולה שם. ואין להשיב ממתניתין פרק הרואה השומע קול צווחה בעיר ואמר יהי רצון שלא יהא אלו בני ביתי. היתה אשתו מעוברת ואמר יהי רבון שתלד אשתי זכר הרי זה תפלת שוא. שאני התם דהתם הוי ודאי תפלת שוא. משא"כ הכא הוי ספק תפילת שוא וספק נפשות להקל. שמא עדיין חי ושמא נוכל להצילו על ידי תפלה. וגם אין לדחות ראייתי דלעיל מהא דאתמר עלה אמר רבה ל"ש אלא זקן שלא הגיע לגבורות. וחולה שרוב חולים לחיים. אבל גוסס שרוב גוססים למיתה לא. וא"כ ה"נ מסתמא לפעמים מברכין חולה סמוך לגסיסה. מ"מ אין לדחות דהתם הוי דאורייתא לאו או מיתה או כרת לכן אם הגיע לגבורות או גוסס אין נותנין אותו בחזקת שהוא קיים. משא"כ כאן שאין כאן בית מיחוש איסור כלל רק לחששת ספק תפלת שוא וספק נפשות להקל כדאמרן. ומכ"ש לתירוצא קמא דאיתותב רבה דאפילו זקן שהגיע לגבורות נמי נותנין אותו בחזקת שהוא קיים. וא"כ ה"ה אפילו לגוסס. וא"כ לפי זה אפי' גוסס שרוב גוססין למיתה שנותנין אותו בחזקת שהוא קיים ומכ"ש דמותר לברך חולה גוסס. וכ"ש חולה שאינו גוסס. ואף שאינני מחליט לברך חולה גוסס. מ"מ פשוט לברך חולה שאינו גוסס במקום שאין החולה שם. ומהרי"ל שכתב שאין לברך חולה במקום שאין החולה שם מטעם שמא הבריא או מת מסברא דנפשיה כתב כן. הנראה לע"ד כתבתי וה' יצילני משגיאות. נאם הצעיר שמואל סג"ל: ואין להקשות דמהא דתרומה או בשולח חטאתו ממ"ה אין ראיה דהתם איירי בבריא ובבריא לא חיישינן למיתה כדאיתא ריש יומא. ולכן אוכלת בתרומה בחזקת שהוא קיים וכן בשולח חטאתו וכו'. זה אינו דלמת פתאום לא חיישינן. אבל באריכות הזמן כגון בת ישראל הנשואה לכהן שאוכלת בתרומה כל משך הזמן שהוא במ"ה ואפילו הכי לא חיישינן למיתה וכן משמע שם ברש"י ותוספות. ועוד מי לא איירי נמי הסיפא ומציעתא ג"כ בחולה. ואת"ל ממציעתא וסיפא אין ראיה. מ"מ ראיה גמורה מרישא דמתני'. ויהי דוד בכל דרכיו משכיל וה' עמו שהלכה כמותו בכל מקום

שאלה מ

שלום טב לרב טב מרבון טב דמטוביה מטיב לדידיה ומטיב לאחריני עדני ועצני. יושב בשבת תחכמוני. האלוף המרומם ר"מ ור"ג נ"י ע"ה כבוד הרב מהור"ר שמואל סג"ל נר"ו. אשרי יולדתו והורו. לעד יזרח אורו. אותיותיו המסולאות בפז בדעת של תורה האירו על עבר פני. וצהבו פני. על אשר ראיתי למע"ל שכוונתו בכל לירד בעומקא של הלכה לישא וליתן בה אמת היא בפיו עד אשר מברר דבריו כשמלה. בשבע דרישות וחקירות היטב היטב ומהראוי היה לבוא באריכות ולהשיב למע"ל על כל פרט ופרט ולהשתעשע בהם באהבים כאמרם את והב בסופה. אכן אבוא בקצרה מחמת טרדות התלמידים ובני ישיבתי אלי יום יום ידרושון בגפ"ת ובחילוקים הנהוגים בהתחלת הזמן גרמא. בהכרח לבא בקצרה בכל מאי דאפשר. והנה תחלת דינו של אדם בדבר משא ומתן אשר שאל מע"ל כענין בדבר גביות שכירות ב"ה. אני תמה על מע"ל אשר תהה אקנקני באשר שכבר יצא הפס"ד לאור ע"פ סברת מע"ל. ורוב דברים אלו תלוים יותר במנהגים ושיקול הדעת כמבואר בפוסקים וביותר בת"ה סימן שמ"ב. ומע"ל לפי שכלו הזך המציא פסק על זה במגילה עפה לפעמים בראיות ולפעמים באומדנות. מה מצא מע"ל שוב בי שמשש את כלי בזה בדברים שאין להם עיקר ושורש בתלמוד ערוך. כי אם מה שנמצא במרדכי ובאחרונים בשם מהר"מ ז"ל. וסבור הייתי שלא להטפל בזה כלל להשיב דבר או חצי דבר. אמנם להוציאו חלק אי אפשר מאחר שמע"ל רצה לעמוד על דעתי בזה. אכן בקיצור מופלג כי האריכות בזה הוא למותר ואתחיל ואומר הדבר כדבר ברור כביעתא בכותחא. דמה שעמד מע"ל על דברי ת"ה שכתב בריש התשובה דדעת הר"א דאזלינן במסים אחר מנהג העיר אף שהוא נגד ההלכה במנהג קבוע וכו'. ובסוף התשובה הביא דברי מהר"מ אף אם עד עכשיו נהגו מאליהן שלא ליקח המס כו' יכולין מקצתן לומר וכו' והאריך