נחלת שבעה מהדורא קמא חלק ב נב

שהיאר צייט הוא חיוב. ועוד בר מן דין אף אם לא היה יאר צייט אם קראו לס"ת בשמו לראובן ועלה שמעון וקרא אין להענישו כדאיתא להדיא בתוספות פרק כיסוי הדם דף פ"ז וז"ל ואחד שעמד במקום חבירו לקרוא בתורה בלאו האי טעמא פטור ואפילו תפס מפקינן מיניה משום דכולם חייבין בקריאת התורה אפילו אם עלה במקום כהן פטור עכ"ל. א"כ מכ"ש דפטור אם עלה ישראל במקום ישראל אחר שלא היה סדרו של זה וכ"ש זה שעלה במקום שראוי לעלות שהוא חיוב יאר צייט כ"ש שבדין עשה מה שעשה. וא"כ מאד הפריז מכ"ת על המדה לגזול ממנו כל אותן ברכות התורה שמנע מכ"ת ממנו עד הנה ואדרבה שכנגדו שהוא הסגן היה ראוי לעונש זה מדה במדה. יען כי עזב ה' והלך מן הס"ת. ואם האדם חטא ס"ת מה חטאה למה בייש את הס"ת וקיים בעצמו ועוזבי ה' יכלו ח"ו. אך חלילה לי להטיל עונש על הבעל סגן גם כי אין הדבר מוטל עלי. אך מכ"ת קיים המקרא ועשית לו כאשר זמם וגומר וק"ל. או במקום דליכא לאישתלומי מהאי וכו' והאי דינא לאו דינא הוא. ואם לחשך אדם לומר מאחר שהוא באתרא חדתא דעדיין אין שם מנהג קבוע לא רצו לקבוע מנהג זה. על זה לו אשיב דלאו טענה היא זו דלאו כל כמינייהו לקבוע מנהג חדש או לעקר מנהג ישן שהוא נוהג במקום אחר. בפרט מנהג הגון כזה שהוא כהלכה. אם לא מדעת כולם בהסכמת חבר עיר. ולא כפי רצון איזה יחיד לפי שעה רק שהסכימו על כך הרב והקהל. כדאיתא במרדכי והוא מבואר בכמה מקומות בפוסקים. ואף אם יש בידם לשנות להבא מ"מ כל זמן שלא שינו את המנהג אין לענוש לזה שקיים המנהג הישן שנוהגין בכל מקום. ולבי אומר לי שאפילו ביד הקהל והרב אין כח לבטלו מאחר שנוגע לכבוד שוכני עפר. ואם יאמר מכ"ת שבדין עשה מאחר שגם אחיו של ר' אברהם עלה לתורה ואין הבעל סגן מחוייב לקרות שניהם. גם זה אינו דכתוב במנהגי מהררח"ט והוא מש"ת מהר"מ מינץ סימן פ' דמי שיש לו עשרה בנים וא' הניח בן א' חולקים הקדישים לפי הנפשות. כי מזלו של זה גורם שהניח בנים הרבה לומר אחריו קדיש. וה"ה לענין חיוב יאר צייט דין א' להם. וגם אין לחלק בין קדיש לקריאת ס"ת דמ"ש ואדרבא קריאת ס"ת עדיף מקדיש כידוע ממעשה דר"ע. מכל הלין נשמע שמה שעשה ר' אברהם כדין עשה. וכתב מהר"י קלון שורש י' דמי שטעה בפסקי הגאונים שלא שמע דבריהם וכשאמרו לו פסק הגאון ישרו בעיניו טועה בד"מ וחוזר ולא מיבעיא פסקי הגאונים אלא אפי' חכמי כל דור ודור עכ"ל. וע"כ יודה מכ"ת על האמת כדין כל חכם ויודה ולא יבוש דלא עדיף מכ"ת מרבא פרק התינוקת. וכן בעירובין פ' המוצא תפילין דף ק"ג הדר אוקים רבא וכו'. וכן בפרק במה בהמה דף ס"ג כי סליק רב דימי מנהרדעי שלח להו דברים שאמרתי לכם טעות הן בידי. וע"כ אל ימנע הטוב ממנו ולקרותו לס"ת. ואל יתרעם מכ"ת עלי כי לטובה כונתי. גם כי בא אלי בתרעומות כי הכרע הכרעתי אותו תחת בית דינו דמכ"ת ואני הייתי בעוכריו. כי תיכף באותו פעם אמר אלי שמכ"ת שונא אותו ומתיירא פן יקח נקמתו ממנו. ועכשיו בא אלי בתרעומות ואמר באשר יגורתי יבא לי ובתר דידי קא אזיל ואתי. ע"כ גליתי אוזן מכ"ת. ושלום מאהובי ד"ש הצעיר שמואל סג"ל

וכן הניח לו העונש. אמנם לאחר זמן חזר ועמד על דבריו הראשונים וביקש לעשות סניגורין לדבריו בכמה דברי שטות ובורות. ועיקר יסודו שר' יעקב וגיסו הם זקנים ורוב בנין. ויאר צייט הוא מנהג גרוע ולא ידחה יאר צייט שהוא מנהג גרוע לדין תורה משנה דהניזקין אני אומר באמת אינו מנהג גרוע. ואותו הדיין כגבור עורך מלחמה בלא כלי זיין. לתלות דינו ברוב בנין. אין לו ענין. וזו לו מן התורה מנין. כמדומה שמדבר כסומא בארובה ואין לו עין. כי מנהג ותיקין הוא כאשר כתבתי. ומה שתלה טעמו ברוב בנין אין לו ענין כלל. ועיין בחבורי נ"ש סימן כ"ו בררתי באיזו ענין יש להלך אחר רוב בנין ורוב מנין. וכן הא דהניזקין כהן קורא ראשון אינו אלא מתיקון העולם. דאינו מדינא ממזר ת"ח קודם לכהן גדול ע"ה כמ"ש הב"י בא"ח בשם הרמב"ם. והא דקדיש של יאר צייט דינא הוא וכמ"ש ועיין בנ"ש סימן הנ"ל. ואחר כך כשבאתי אני למקום ההוא תקנתי להם מילתא דשוי לתרוייהו. שא' מן האחים יהיה חיוב. והב' יעלה למפטיר וקנבתי לו מה שיתן לצדקה עבור מפטיר ואין רשות ביד א' מן הקהל ליקח מפטיר ממנו ע"י שיעלה אותו בדמים. וה' יצילני משגיאות נאם הצעיר שמואל

שאלה לט

עובדא בא לפני ב' פעמים והנחתי לברך חולה בב"ה פה ק"ק שטיינך. והחולה היה בישוב אחר מהלך שעה ויותר מכאן דהיינו מחוץ לתחום הרבה. ולא השגחתי עצמי במה שכתב