נחלת שבעה מהדורא קמא חלק ב נ

פשוט בדברי מהרי"ל. וגם הגאון מהר"ם מלובלין מחמיר. הנלע"ד כתבתי. (שוב לאחר ימים רבים שכתבתי זאת מצאתי בתשו' מהר"ש בכרך נדפס בקרוב בס' חוט השני והאריך להחמיר)

שאלה לז

מעשה היה בא' המקומות שעברתי בהביאי חבורי נ"ש לבית הדפוס במקום שהיה שם זקן אחד מורה הוראה. היה כתוב בס"ת ה' ה' איש מלחמה. והראה לי הזקן תשובת מהר"ל בן חביב סימן א' דאם נכתב אזכרה אחת יתירה דאין לקדור האזכרות מן הס"ת רק לסלק היריעה. ול"נ דאין לסמוך על הוראה זו ופסקתי אני לקדור האזכרה שניה ע"פ מ"ש במסכת סופרים פרק ה' הכותב ב' שמות של קודש מקיים הראשון ומעכב את האחרון פי' קודר את האחרון עכ"ל. והטעם מבואר למבין דהשם הראשון כבר קדשו השם אבל השם השני המיותר לא קדשו השם ולכן מותר לקדרו. הרי ממש נדון שלפנינו שהיה כתוב ה' ה' איש מלחמה שהשני לא קדשו השם ולכן מותר לקדרו, וכיוצא בה כתב הב"י בשם הר"י אסכנדרני הביאו רמ"א בהגהותיו בי"ד סי' רע"ו בה"א של שם שכרעה נוגע לגגה מותר למחוק או לגרור הרגל והיינו נמי מטעם דלא קדשו השם. ואשתמיטתיה מיניה דהגאון מהר"ל חביב דברי מס' סופרים. ועוד עיקר ראייתו מתשובת הרא"ש הביאו רמ"א בהגהותיו בי"ד ריש סי' רע"א שכתב שיש לתקנו אם אפשר לו למחוק שלא יפגע בשם כי אין לו לחתוך בשם ולעשות נקבים ביריעה. ואין מזה ראייה כלל. ולפום חורפיה לא דק הגאון הנ"ל דהרא"ש לא איירי כלל מזה הענין רק לענין פ' פתוחה שעשאה סתומה או להיפך. ע"ז כתב דאם יוכל לחתוך מן היריעה שלא יפגע בשם שרי לחתוך אבל אם פוגע בשם אין לו לחתוך ולעשות נקבים ביריעה. והיינו הטעם דשם זה כדין נכתב וכבר קדשו השם רק שרוצה לסלק השם מפני ריוח הפרשה. ע"ז כתב הרא"ש למחוק השם פשיטא דאסור אלא אפי' לחתכו מן היריעה נמי אסור שלא לעשות נקבים ביריעה. אבל בסופר שטעה וכתב אזכרה אחת יתירה דלא קדשו השם יש לקדור השם ולא יביא כל היריעה לידי גניזה. ובזה מודה הרא"ש. ותדע דאל"כ קשיא על הרא"ש ג"כ מהא דמס' סופרים דודאי לא יחלוק הרא"ש על מס' סופרים. גם אם היה פליג הרא"ש על מס' סופרים היה מביאו. אלא ע"כ דלא איירי מזה הרא"ש כלל כמ"ש בפי' שכל משאו ומתנו על שם שנכתב בקדושה וכבר קדשו השם רק שרוצה לקדור אותו מן היריעה בשביל כדי ליתן ריוח לפ' פתוחה או סתומה. ע"ז כתב הרא"ש דאין לעשות נקבים ביריעה. אבל אם כתב ב' שמות ששם האחרון לא קדשו השם גם הרא"ש מודה לדברי מס' סופרים לעכב את האחרון ואין להקשות עליו דא"כ למה תלה הרא"ש הטעם דאין לעשות נקבים ביריעה והא אסור הוא בדין לקדרו משום שכבר קדשו השם והוי בכלל ונוקב שם ה' יומת. י"ל דז"א אלא אם קודר אותו מתוך הס"ת שלא לצורך. אבל הכא שמה שקודר את השם הזה הוא תיקון לכל היריעה שלא תבא כל היריעה לידי גניזה שיש בו כמה אזכרות. ועוד נוכל לומר דאינו בכלל ונוקב שם ה' ח"ו אלא אם נוקב ח"ו תוך אותיות הוי"ה עצמה. אבל אם קודר כל השם מתוך הס"ת ואותיות ההוי"ה נשארים יחד ונשארים בקדושתן וגונזין אותן בקדושה. ובפרט שגניזת האזכרה האחת היא לתיקון כל היריעה שלא תבא לידי גניזה ה"א דשפיר דמי דאין בזה איסור. לכך כתב הרא"ש דמ"מ לא נכון לעשות נקבים ביריעה ופירוש משום זה אלי ואנוהו. וראייה לדברי שכ"כ מהר"מ מלובלין בתשובה סי' קי"ב דאם כתב הסופר אלהנו בלא יו"ד יש לסלק היריעה ולא לכתוב היו"ד בין השיטין או יש לגרור נ"ו מאלהנו נו ולכתוב במקומו ינ"ו. ואע"ג דהנטפלין להשם מאחריו אין נמחקין. מ"מ מאחר שהמחיקה היא צורך תיקון השם שפיר דמי ואין כאן איסור מחיקת השם עכ"ל. הרי שכל היכא שהמחיקה היא צורך תיקון אינו איסור. ואין להקשות דאין מזה ראייה דהתם לא הוי המחיקה רק בהנטפלין להשם מאחריו. משא"כ הכא דהוי קדירת כל השם ולא אסר הרא"ש רק משום שלא לעשות נקבים ביריעה. אף אני אומר התם הוי מחיקה ממש והכא קודר ועצם השם קיים. ולכן לא אסר רק משום שלא לעשות נקבים ביריעה. וכן ראיתי כמה סופרי זמנינו ששאלתי אותם איך נהגו אם אירע איזה קלקול בשם אם מסלקין כל היריעה וכו'. והשיבו לי שקודרים אותה הזכרה כגון אם עלה קרע בתוך אותיות הוי"ה קודרים אותה ומדבקים קלף אחר על הנקב וכותבין שם אזכרה אחרת. והאזכרה הנקדרת גונזין אותה בקדושה ומדבקין אותה בדפנות ארון הקודש. ואפשר שסמכו על זה שכתבתי שאין זה בכלל ונוקב שם ה' ח"ו מפני שהוא צורך תיקון. וגם אין הקדירה בעצם אותיות הוי"ה רק סביבותיהם. הנלע"ד כתבתי. נאם הצעיר שמואל סג"ל: