נחלת שבעה מהדורא קמא חלק ב מט

וראיתי בתשובת מהרש"ל סי' ע"ה וז"ל באריכות, ובדרשות מהרי"ל כתב וז"ל מהרי"ל היה מורה היתר וכו עד משא"כ גבי ביצה. וכתב עליו מהרש"ל אכן בהגהת אשר"י בריש ביצה כתב לאיסור בשם א"ז. ועיינתי באז"ג והאריך לאיסור. ואולי ט"ס הוא. ובספר אחר מצא להיתר. סוף דבר פסק מהרי"ל להיתר משום טעם זה. ויפה כתב. ועוד אסייע לדבריו דאינו דומה לביצה שאינה עומדת בכל יום להוליד ביצה. משא"כ בעז ופרה שעומדת בכל יום לחלוב אותה ומשום צער ב"ח שרי נמי לומר לכותי לחלוב הבהמה בשבת. א"כ אין שם נולד כלל עליה לא בשבת ולא בי"ט. ומ"מ החלב שנחלב בשבת אסור לכ"ע משום משקין שזבו כמו שכתב הטור. וכן המנהג. אכן בי"ט אין להחמיר מאחר דשרי ביה אוכל נפש. ובה"ג דרב יהודאי גאון התיר אפילו לכתחלה סחיטה בי"ט. וכל חילי דמשתה באפייה ובישול. ונהי שהאחרונים אסרו ולא התירו אלא לחלוב לתוך הקדירה. ואשכול של ענבים לתוך הקערה. מ"מ במידי דאתי ממילא אין להחמיר בי"ט כמו בשבת. וא"כ האי חלב שחלבה כותי בי"ט שרי. אכן החלב שנחלב בשבת אסורה בי"ט שלאחריו וכאשר פסק באז"ג. ובזה לית ביה ספיקא. ומש"ה לא התיר מהרי"ל החלב שנחלב בשבת אלא ביום שני של י"ט ולא ביום ראשון אבל החלב שנחלב ביום ראשון התיר באותו יום גופא. דאין לומר אף החלב שנחלב ביום ראשון לא התיר אלא ביום שני. דא"כ הלא ביצה גופא שנולדה בראשון שרי בב'. ולמאי כתב שאינו דומה לביצה אלא כדפרישית עכ"ל רש"ל ז"ל. וכן הורה בספר שני לוחות הברית משמו וז"ל במסכת שבועות שלו דף ק"פ סוף ע"א הגאון מהרש"ל ז"ל התיר החלב שנחלב בי"ט א' של שבועות לאכלה באותו יום. ואם נחלבה בשבת שלפניו ה' סיון אין לאוכלה עד יום ב'. וכן הורה מהר"י מולין עכ"ל. כתב ג"כ בפשיטות שכך הורה מהר"י מולין ז"ל. אע"פ שבדברי מהר"י מולין ז"ל יש פנים לכאן ולכאן. גם הגאון מהרש"ל ז"ל כתב תדע מן הקשיא דאין לומר אף החלב שנחלב ביום ראשון לא התיר אלא ביום שני דא"כ הלא ביצה גופא וכו' ולמאי כתב שאינו דומה לביצה אלא כדפרישית עכ"ל. ולהיות כי אין הכרעת תלמיד כמוני מכרעת כ"ש לחלוק על הגדולים הנ"ל. אך יען כי ראיתי הגאון מהר"ם לובלין בתשובה סי' י"ז החמיר בדין זה. אמנם לא הביא הא דמהרי"ל. לכן אפשר לי לתלות באילן גדול מהר"מ מלובלין ז"ל שגם הוא ז"ל היה לומד כן בפירוש דברי מהרי"ל. גם לענ"ד נראה דאין צ"ל ט"ס ושבספר אחר מצאו. רק ה"פ. מהרי"ל ז"ל התיר החלב שנחלב ביום א' של שבועות או שנחלבה בשבת שלפניו ה' סיון התיר שניהם לאכלה ביום ב'. ור"ל דבחדא מחתא נינהו דגם אותה שנחלבה בי"ט א' של שבועות לא התיר לאכלה רק ביום ב'. ואמר דהכי איתא בהג"ה באשר"י מס' א"ז דאין לדמותה לביצה. (דאע"ג דלכאורה קשיא הלא ממש דומה לביצה מ"מ אינו דומה לביצה כאשר נאמר) דגבי ביצה היינו טעמא דמותר ביום ב' מכח ממ"נ אי אתמול חול היום קודש ואי אתמול קודש היום חול. מ"מ שפיר דמי דחול לא בעי הכנה. אלא שעדיין יש חילוק דגבי ביצה הוי הכנה דממילא ובהכנה דממילא הוא דאמרי' סעודת חול לא בעי הכנה. משא"כ בהכנה דבידי אדם לא אמרי' סעודת חול לא בעי הכנה. וא"כ גבי חלב לא הוי הכנה דממילא. דאע"ג דהחלב הוי ממילא מ"מ אינה יוצאה ממילא כמו הביצה רק ע"י מעשה אדם שצריך לחלוב. וא"כ ליכא למימר דמותר ביום שני מכח ממ"נ. משום דאי אתמול קודש והיום חול הוי אסור משום הכנה וא"כ ליכא למילף מביצה. ועז"א דאין לדמותה לביצה. ור"ל דבאמת לא ילפינן מביצה משום דל"ד לביצה מטעמא דאמרן. רק טעמא אחרינא אית ביה. והטעם דיש היתר גבי חלב אמירת כותי משום צער ב"ח דבהמה. אלא שעדיין קשה נהי דמותר אמירת כותי משום צער ב"ח דבהמה מ"מ לא היה לאכלה אף ביום ב'. וע"כ אמר דמשום צער ב"ח דבהמה לא אסח דעתיה מינה. וא"כ אינה אסורה משום מוקצה דלא אסח דעתיה מינה. ומשום נולד ג"כ ליכא ביום ב'. ואי משום הכנה דלא הוי הכנה דממילא. דמשום צער ב"ח דבהמה מותר אמירת כותי וא"כ הוי ג"כ דינה כמו בהכנה דממילא. כנ"ל. אלא שהמעתיק קיצר בלשונו. ומ"ש דהכי איתא בהג"ה באשר"י כו' זהו ההג"ה שנדפסת בצידו. ולא בפי' איתמר בהג"ה זו אלא שכך משמע שכתב וחלב שנחלב בי"ט אפי' ממילא אסור בי"ט. היינו ר"ל אסור בו ביום משא"כ ביום ב' מותר. וא"כ אצ"ל שבס' אחר ממא להיתר. דההיתר שמצא בס' א"ז הוא על יום ב'. וגם הוא לא התיר רק ביום ב'. ומסתייע אני מתשו' הגאון מהר"ם מלובלין ז"ל. לולא זאת חלילה לי להרים ידי נגדם אפילו במקום שהם מקילין ואני מחמיר. וכן כמדומה לי שכך ראיתי באתרא דמורי בעל טו"ז ז"ל נוהגין היתר לאכלו ביום א'. אבל ברוב מקומית שראיתי מחמירין ואינם אוכלים רק הנחלב מעי"ט. לכך אם הייתי במקום שנוהגין בו היתר לא הייתי מוחה בידם מאחר שיש להם ע"מ שיסמכו וכבר הורה להם זקן. ובמקו' שנוהגים איסור אין אני מתירו משו' לא יהא אלא דברים המותרים וכו' וכ"ש כאן שאין ההית'