נחלת שבעה מהדורא קמא חלק ב מו

מתנה עם הכותי ושיאמר לו אני מקנה לך גם החדר בזה שאתה נותן לי הכסף. אע"פ שלא כתבתי לך שטר על מכירה זו. דאמירה זו מהני דקני לה. וכן משמע בח"מ ס"ס קצ"ד וכן פסק לשם בב"י. ויהא נזהר שיאמר כן בתחלת המקח. דאל"כ הוי אמירה זו פטומי מילי להרא"ש כמ"ש בח"מ סימן ר"ז. ומיהו צריך למסור לכותי גם המפתח. דאל"כ כיון דדעת ישראל לחזור ולקנות חמץ זה אחר פסח הוי ליה כמשכיר ביתו וגמרו פיסוק הדמים בי"ג והמפתח ביד השוכר בליל י"ד דעל השוכר לבדוק לפר"י לעיל בסימן תל"ז. ולא דמי למי שקנה בא' מדרכי הקנאות ונשאר המפתח ביד המוכר. דבחמץ יש להחמיר ותו כיון שהמפתח ביד ישראל יכול לכנוס לחדר וליטול החמץ משם לא סמכא דעתיה דכותי דמכירה גמורה היא. אלא סובר דאינה מכירה אלא להסיר מעליו איסור חמץ. ועל כיוצא בזה כתב ר"י בשם בה"ג ובלבד שלא יערים וכו' עכ"ל הב"ח. וכ"כ הגאון מהרר"י בספר של"ה דף קמ"א וז"ל כשהייתי בח"ל בארץ רוסיא שאלתי לאותן היהודים הארנדרי שיש להם אוצרות חמץ חביות י"ש ומוכרים חותם לכותים קודם פסח איך נוהגים. והיו אומרים שכך נוהגים מקדמת דנא היו מוכרים לכותי כל החדר כולו ונותנין לכותי המפתח. ובזה הקילו הרבה שהוא חמץ שעבר עליו הפסח שאסור בהנאה. לא מיבעיא כשהחדר סגור ומסוגר בבית ואין רשות להכותי לכנוס שם זהו פשיטא. אלא אפילו כשהכותי יש לו רשות לילך שם וליקח מה שירצה מ"מ במה קנה הכותי אלו החביות הנשארים ברשות ישראל אם לא בהגבהה כשמגביה הכותי כל חבית לשם קנייה כדין קניית מטלטלין ברשות השוכר אבל זה ח"א בחביות גדולות. ואם מכר לו החדר ואגבו כל מה שמונח בו אז הכותי צריך לקנות הקרקע. וכתב הרמב"ם בפ"א מהלכות מכירה ופ"א מהלכות זכייה שהכותי אינו קונה מישראל אלא בשטר ואינו מקנה קרקע לישראל אלא בשטר. וכן מבואר בח"מ בש"ע סי' קצ"ד. ע"כ נהגתי שהארנדרי ימכרו החדר עם כל מה שבתוכו בפרוטה. ויתנו לו שטר מכירה. והשבתי אף כשהשטר מכירה הוא בלשוננו שכותב לו להכותי חדר פלוני מכור לך עם כל מה שבתוכו די בכך. ואם לא נעשה כך אזי הייתי נזהר שלה נהניתי מחמצם אחר פסח. וכגון דא צריך אני לאודועי להזהיר ע"ז. ואף שיש למצוא דרך שת"צ בשטר. דהיינו לפי מ"ש הב"י בסימן קצ"ד בענין ישראל הקונה מהכותי. שאם מתנה בפירוש הישראל הלוקח ואמר בכסף לבד הנני קונה שקונה. וכמו שהדין הוא בישראל הקונה מישראל כמבואר בח"מ סי' ק"ץ. א"כ נימא ג"כ בנדון דידן שקנה הכותי מישראל שיאמר הכותי הנני מהנה שיקנה לי הכסף לבד ואז יקנה לו הכסף בלא שטר. מ"מ צריך לאודועי להכותי ולהבינו הדבר היטיב דדי שיהא סמכא דעתו לקנות. אך אם הוא במקום שהמנהג בין הסוחרים להקנות במטלטלין במסירת המפתח שמוסרים לקונה די בזה. ואז א"צ למכור לו החדר. וצריך לידע בבירור שהמנהג כן ואז מועיל ונקנה החמץ להכותי וכמבואר בהג"ה רמ"א בח"מ סימן ר"א. אבל אסור לעשות שום תחבולה וערמה לגרום שלא יהא הכותי יוכל לילך להחדר וליקח כל אימת שרוצה ליקח ועד"ז נאמר ויראת מאלקיך עכ"ל באריכות

אדון לפניהם מן הצד כתלמיד לפני רבותיו כי היה נ"ל שאין צריך שטר רק שמקנה לו הקרקע בכסף ובמסירת המפתח באופן שיוכל לילך לחדר כל אימת שירצה ומקני לו המטלטלין אג"ק. וראיה ממ"ש הב"י בי"ד סימן ש"ך וז"ל ואם אין רשות לכותי מקנה לו ישראל חדר בביתו והכותי נעול ויפתח דבהכי קני ליה לרשות כדאמרינן פרק הזורק. ואח"כ ימשוך הכותי הבהמה לאותו חדר עכ"ל. הרי דבהכי קני וא"כ ה"ה נמי בחמץ בפסח דגם לענין בכור הא קי"ל בכור בזמן הזה דאורייתא וחייבין עליו כרת. וא"כ ה"ה חמץ בפסח דחומר של זה יש בזה. וא"כ כמו דסגי בהכי לענין הקנאת בכור ה"ה דסגי נמי לענין חמץ בפסח ואין צריך לשטר. ולא צריך שטר רק כשישראל קונה קרקע מכותי כדאיתא בח"מ ריש סימן קצ"ד, ועיין בש"ע ח"מ סימן קצ"ט וסימן ר' משום דסתם כותי אנס הוא והישראל הקונה ממנו לא סמכא דעתיה בלא שטר. אבל כשהנכרי קונה מישראל סגי בקנין זה ע"י מסירת המפתח וינעול ויפתח, וכתנאי שכתב הגאון בעל של"ה והב"ח שיוכל הכותי לכנוס לחדר כל אימת שירצה דבהכי סמכא דעתיה דכותי. וכתב הב"י בי"ד סימן קל"ב אמ"ש הטור לפיכך ישראל וכו' כיצד יעשה יקח ממנו המעות שאין מעות קונות בכותי עד שימשוך וכו' כתב ע"ז הב"י כתבו התוספות שר"ת פסק כאמימר דמשיכה קונה בכותי ולא מעות והקשו דא"כ מאי קאמר רב שקול זוזי מינייהו דמה מועיל המעות שהיו נותנים תחילה מ"מ מיד שנגע בו הוא יין נסך ברשות ישראל וכו'. ואור"י שבשעת נתינת הדמים היו אומרים הכותים אנו מקנים לכם המעות מעכשיו והיין יהיה שלנו מעכשיו. והכותים היו מאמינים אותם בטוב ולא היו יראים פן יגזלום אף ע"פ שלא בא לידם עדיין עכ"ל, וא"כ בישראל הקונה מכותי ירא מגזילה לכך לא סמכא דעתיה במטלטלין עד שימשוך. ובקרקע בשטר. ואם כן הא דכתב הטור ח"מ וש"ע ס"ס קצ"ד במטלטלין קונה (ר"ל הישראל מכותי) בנתינת המעות ע"כ.