נחלת שבעה מהדורא קמא חלק ב מד

דעת שאר הפוסקים שסברי דמעות קונות בכותי כמ"ש מכ"ת לפי דעתו. מ"מ לא אישתמיט מחני דברי עצמי. מאחר שגם מהרי"ו ומהרא"כ סברי נמי הכי דמעות קונות כפי מה שהבין מכ"ת מדברי. אך זה אינו כאשר מוכח מדברי. פשיטא שמהרי"ו ומהרא"כ לא כתבו כן רק ליישב דברי הא"ז. ומה שתפס מכ"ת עלי במה שכתבתי מהרי"ו סימן ע' וליתא שם רק בסימן ס"ט אין למכ"ת בזה עלי תפיסה. מאחר שבסימן ע' הוא סיומא דמילתא דתשובה הקודמת בסימן ס"ט יעיין מר עליו ואין שטר מתקיים אלא בחותמיו ולכן כתבתי באשגרת לישן סי' ע'. אך מה שמכ"ת תמה עלי על מה שלא הרגשתי דהא מור"ם בתשובה הכריע בדיעבד כר"ת וכו'. בזה האמת עם מכ"ת שלא עיינתי בגוף התשובה של רמ"א להיות כי איננה בידי. גם תשובת מהרי"ל. וכן רמזתי בלשוני שכתבתי הביאו בטו"ז. ואח"כ אינה ה' לידי תשובת רמ"א וראיתי שכתבתי בהיפוך ממנו. כי הוא עיקר דיוקו שמשיכה קונה מלשון התוספות שכתבו הרוצה לחוש לדברי רש"י ולא כתבו בהחלט דרך חיוב. ואני כתבתי והוכחתי שגם דעת התוס' להחמיר כרש"י אף שכתבו הרוצה לחוש וכו'. מ"מ התוס' לא דחאו ראייתו של רש"י והתוספות עצמם כתבו כתירוצו של רש"י בפ' השוחט וכו'. ואילו ראיתי דברי רמ"א בתשובה הנ"ל אפשר שלא הייתי חולק עליו או לפחות הייתי מביאו במקום שדברי מתנגדים לדבריו. ומה שרצה מכ"ת להכריע מתשובת רמ"א שאין הפירוש של דיעבד כמו שמפרש מהר"ם מינץ. לא משמע כן מדבריו. ומ"ש מכ"ת ומאחר דהרב מהר"מ מינץ מסתפק בזה אי הוי דיעבד כמו שסיים בתשובה הנ"ל. ומור"ם ומ"ב כתבו בפשיטות כל חד לפי שיטתו דלא כוותיה לא שבקינן פשיטותייהו מפני ספיקות דר"מ מינץ גם זה לא שוה לי דאימא דהיה נעלם מרמ"א ומ"ב הא דמהר"ם מינץ ואי הוו ידעו הוו מודו ליה כדאיתא במהרי"ק הביאו בש"ע ח"מ סי' כ"ה דיותר מסתבר לומר דנעלם מהם הא דמהר"מ מינץ יותר ממה שנאמר דנעלם מרמ"א דברי הש"ע ודברי עצמו. וכן יש להוכיח בודאי שנעלם מרמ"א דברי מהר"ם מינץ. והא ראיה שכל גדולי זמנו של ר"מ מינץ הביא רמ"א בהגהות לד' ש"ע והם הת"ה מהרי"ק מהרי"ו מהר"י ברין ר"י מינץ ולהגדול הזה מהר"מ מינץ לא הביא שום פעם. גם כי לא נתפרסם תשובת מהר"ם מינץ ע"י הדפוס רק בשנת שע"ז. וכמה שנים קודם זמן זה נתבקש הרב רמ"א ז"ל בישיבה של מעלה. הרי דלא שמע הרב רמ"א ז"ל דברי מהר"מ מינץ ואי הוי ידע הוי מודה ליה כדעת מהרי"ק. ומה שכתב מכ"ת שכל הנביאים מתנבאים כרש"י וכו' אני אומר אם כל הנביאים מתנבאים כרש"י שרוח שקר בפי כל הנביאים. כי תמיה לי שהרי האלפס הביא דברי ר' יוחנן ולא הביא דברי ר"ל ובכל מקום הלכה כרי"ף במקום דלא נחלקו עליו התוספות. הביאו מהר"מ מינץ בתשובה הנ"ל לדעת הרבה פוסקים סמ"ג וסמ"ק והרב האחרון מהר"י כ"ץ מקראקא פסק כן בהרבה מקומות. גם הח"מ פ"א מהלכות זכייה ומתנה פסק דלא כהרמב"ם. ומ"ש ב"י משם הרמב"ן דאמימר סובר אף משיכה קונה פירש כן אליביה דהרמב"ם וליה לא סבירא ליה הכי. ולא כמו שהבין מכ"ת בדברי הב"י אליביה דהרמב"ן רק הרמב"ן חידש כן לדעת הרמב"ם אבל הרמב"ן עצמו סובר כר"ת כמו שהביא המ"מ משמו. דאל"כ תמה על עצמך דדברי הרמב"ן יהיו סותרין וק"ל. גם מ"ש מע"כ כיוצא בזה אנו נוהגין להחמיר בכל הוראות איסור והיתר דמחמרינן לכתחלה כדעת האוסרין לצאת ידי דעתם. אבל בדיעבד אוקמינן אדינא דאורייתא כהכרעת הפוסקים עכ"ל אני אומר במחילה לכבוד תורתו. מכ"ת לא דק. דודאי אם עיקר הדין מסכים עם המתירין רק משום חומרא אנו נוהגין כדעת האוסרין על כן בדיעבד או שעת הדחק או הפסד מרובה מוקמינן אדינא שהרי מדינא מותר. משא"כ הכא דלא ידענא דינא כיצד אי כרש"י אי כר"ת היאך נימא דבדיעבד אוקמינן אדינא ולהתיר בכסף לחוד כרש"י דילמא עיקר דינא כר"ת להצריך דוקא משיכה. וכן להיפך אי בעית למימר דבדיעבד אוקמינן אדינא להתיר במשיכה דילמא דינא הוא לקנות דוקא בכסף אבל במשיכה אפילו דיעבד לא. וא"כ בזה ובכיוצא בזה ליכא למימר דבדיעבד אוקמינן אדינא. זהו הנ"ל להשיב על דברי מכ"ת ואחת שאלתי מאת הוד כת"ר שאל יהא נוח לכעוס. ואם יהא נוח לכעוס גם יהא נוח לרצות ויקבל האמת ממי שאמרו. כדין כל חכם המודה על האמת. ומה שכתב מכ"ת שאצלו טמונים וצפונים. דברים חשובים וספונים. חיבור אשר קרא ברכת הזבח. יבא נא קצת מדבריו אלי ואטעום בקצה המטה ויהי כדבש לפי. כי ספרי המיימוני יש תחת ידי ובכן את והב בסופה. יזכה מכ"ת לבנים כאבימי ועיפה. ולבנין אמה פרופה. וחלקו מנה יפה במגילת עפה. וכסאו יהיה נכון כשחר מוצאו כימה ועיפה. כ"ד הכותב בלעגי שפה. ובידי הרפה. כ"ד אוהבו הנאמן בלב ובשפה. הצעיר שמואל סג"ל חונה פ"ק צעקין דארף. ויען כי אמרה תורה לא תשנא את אחיך בלבבך הוכח תוכיח וגו' יעיין בפירוש החזקוני ע"כ לעטר במילין לא אוכל להתאפק ואעלה את העולה