נחלת שבעה מהדורא קמא חלק ב מא

קצ"ד בטח"מ ובתשובת מיימוני סימן ה' מהלכות אבידה כו' דאפילו ר"ת מודה וכו'. ואע"ג דבטור י"ד סימן ש"כ כתב דבעי תרוייהו, דוקא לכתחילה אבל דיעבד סגי בכסף לחוד כרש"י וכו'. ואין סברא לחלק דההוא דח"מ איירי בישראל מכותי ובי"ד איירי בכותי מישראל וכו'. דבפ"ב דבכורות אמרינן בהדיא דאין לחלק בזה וכו'. ועוד דאמימר דאמר משיכה קונה בכותי פריך עלה מההיא דהלוקח גרוטאות כו' ומאי פריך דהא אמימר איירי בכותי מישראל אלא ודאי לא שנא וכו'. וכ"פ בסימן נ"ט בענין מכירת חמץ בכסף לבד התיר הרב בדיעבד כדעת רש"י ע"ש ובסימן צ"ז. ומעתה גם כל הנביאים מתנבאים כרש"י. הרמב"ם וש"ע שני מקומות והרב משאת בנימין בשלשה מקומות והטור בח"מ, א"כ חי הוא זה ואיזה הוא יסמוך אמור"ם ומהר"ם מינץ לפסוק בדיעבד כר"ת. ועכ"פ נתבאר למע"ל מתוך הנ"ל טעם המקילין שנוהגים לכתחלה בקנין כסף מאחר שבעלי הש"ע והלבוש ומשאת בנימין שהם גדולי אחרונים פוסקים כוותייהו. אף שאין אני מסכים עם המנהג הזה בבירור לכתחלה. ועוד נ"ל קצת טעם למנהג גרוע זה דכיון דבדיניהם קונים בכסף או בסיטומתא ממש ולא יכול לחזור בו. קני אף לענין בכור הן להפקיע או להכניס כגון ישראל מכותי כי כך משמע בשו"ת מור"ם סימן פ"ז. דהא דלא פסק מור"ם דליקנו ליה מעות מטעם סיטומתא בדיניהם. היינו דיש מנהג כותים כנגדן דיד בעל המעות על העליונה וכו'. או משום דהמנהג הוא לשלם החצי וכו' ע"ש. מבואר דאי ליתא להני טעמי קנין כותי במעות הוא קנין גמור מדרבנן בסיטומתא לקנות. דבדיניהם האידנא כותי שנתן הכסף או איפכא קנה ולא יכול לחזור. ואף שמהר"ם מינץ בשו"ת סימן ה' ופ"ב צידד להחמיר בבכור לקנות בסיטומתא והביא ראיות שיש לדחות אותם ע"ש. מ"מ העם הזה הנוהגין להקל קורא אני עליהם עמי בעצו ישאל ומקלו יגיד לו וסומכים המור"ם להקל אף לכתחלה. אכן ודאי אין בידינו להקל נגד האחרונים שכתבו במקומו בהלכות בכור סימן ש"ך לכתחלה לצאת י"ש. וכך אנו נוהגים במכירת חמץ לכתחלה לצאת י"ש. אמנם לענין דיעבד כבר הצעתי דעת הפוסקים בזה. ומ"מ בנדון דידן הוי ודאי ספק בכור דאיכא כמה ספיקות לחומרא חדא דשמא קי"ל כר"ת. ואת"ל דקי"ל כרש"י דלמא לא כיון לקנות האם אלא העובר. וכך הוא משמעות השאלה של מע"ל וכיון דאיכא איסורא הפקעת בכור גופי' ואיסור מכירת שבת. ומסתמא לא עביד שני איסורים משום הפקעת בכור לחולין. ועוד דכיון דלא הועיל לדעת האחד למכור דשלב"ל אף לכשתלד א"כ ודאי דעתו לא היה למכרו ויש לו דין ספק בכור. כי אני לא שמעתי שום מנהג בזה נגד הש"ע. ומ"ש מע"ל שמהרי"ו התיר למכור עובר עצמו לכשתלד ומהר"א כ"ץ התיר סמוך ללידה. תלה מע"ל בוקי סריקי בהם. כי כל משא ומתן שלהם ליישב דברי הא"ז שהביא בסימן ה' בתשובת מיימון ובהג"א דיותר טוב לכ"ע למכור בכסף העובר. והוקשה להם קושיית התוס' שכתבו גבי כלו חיותא דרב מרי דעובר הוי דשלב"ל וישבו כל אחד ואחד לפי דרכו. מהר"א כתב דס"ל לא"ז קודם לידה מהני. ומהר"י כתב דדעת הא"ז כרשב"א דפסק דמהני לכשתלד. אמנם הם בעצמם להלכה ג"כ ס"ל כדעת מהר"מ ותוס' והרא"ש דהנכון כסף ומשיכה ולהקנות באם ולא בעובר כלל. וכך מבואר להדיא בשו"ת ר"מ מינץ ומע"ל הציץ בין החרכים ופלפל שלא לצורך. גם מע"ל כתב בשם שו"ת מהרי"ו סימן ע' וליתא שהיא בסימן ס"ט. גם כתב מע"ל מהרי"ל סי' קע"ז ג"ז ליתא אלא בתשובותיו סימן ר"ט הוא. וכל זה גורם למע"ל שמע"ל מעיין בספרים אחרונים ומאמין לדבריהם ואינו רואה במקור ובגוף התשובה. גם בזה שפשוט למע"ל שדיעבד לא מיקרי אלא בנשחט כבר או בהטילו מום ע"י המכירה. איברא דכן כתב מהר"מ מינץ בתשובות סימן ל"ה. ותמיה לי על מע"ל שלא הרגיש דהא מור"ם בתשובה סימן פ"ז הכריע בדיעבד כר"ת וישראל שקנה מכותי במשיכה ולא בכסף דבדיעבד פטורה מן הבכורה אם ילדה זכר ואין הישראל צריך ליתן לכהן הרי מבואר דליתא. גם בשו"ת משאת בנימין סימן ל"ה מבואר בדיעבד שעשה כרש"י (דהא השואל רצה להפקיע מקדושת בכור במשיכה לחוד ולא מצריך ליתנו לכהן דרצה לסמוך אר"ת ע"ז השיג דדעת רש"י היא עיקר וק"ל) וקנה הכותי בכסף סגי להפקיע מקדושת בכור ודבריהם ברורים למעשה. וכן פסק בפי' לענין מכירת חמץ בשני מקומות שכתבתי לעיל ומאחר דהרב מהר"ם מינץ מסתפק בזה אי הוי דיעבד כמו שמסיים בתשובה הנ"ל. ומור"ם ומ"ב כתבו בפשיטות דלא כוותיה כל חד לפי שיטתו. לא שבקינן פשיטותייהו מפני ספיקות דר"מ מינץ גם דבריהם מבוארים. ולמאן דמכריע כחד ורוצה לכתחלה להחמיר לצאת י"ש מ"מ בדיעבד אוקמינן אדינא ולית לן להחמיר. וכיוצא בזה אנו נוהגין בכל הוראות איסור והיתר דמחמרינן לכתחלה כדעת האוסרים לצאת ידי דעתו. אכל בדיעבד אוקמינן אדאורייתא כהכרעת הפוסקים. ומה שנקרא לדעת הרב מהר"ם מינץ דיעבד מיקרי בגמרא שעת הדחק. וכמ"ש התוס' בפ"ק דנדה דף ו' ע"ב ד"ה בשעת הדחק וכו'. סוף דבר דברי מהר"מ מינץ לא