נחלת שבעה מהדורא קמא חלק ב מ

לי מר דעתו הרחבה ואבטל רצוני מפני רצונו. והמסקנא לפע"ד דוקא במשיכה דקי"ל עובר י"א וכדעת מהרא"י או בקניית המקום וע"י פרוטה מקנה הבהמה לעוברה כמ"ש כאן בש"ע ומהרא"י הנ"ל דלא כפי' ר"ת הנ"ל. אך משום דשלב"ל קשיא לי למה באמת לא שרי למיעבד הכי ולסמוך אדברי מהר"מ מינץ הנ"ל דדבריו הם כהלכה. נהי דאין אדם מקנה וכו' משום דמצי למיהדר ביה ובהא ודאי לא הדר ביה כדאיתא בתוספות שהבאתי לעיל. אבל בודאי אדברי מהרי"ו ליכא למסמך באומר לכשתלד וכו' דלא קי"ל הכי כדלעיל וגם אדברי מהרא"כ הנ"ל קשיא לי ממ"נ אי כמנח בדיקולא דמיא הוי כדבר שבא לעולם וא"כ היאך תפקיע קדושת בכור אחרי שהוא כמנח בדיקולא. ואם אין בזה משום הפקעת בכור משום דעכ"פ עדיין לא נולד א"כ אכתי הוה דשלב"ל ואין אמ"ד שלב"ל. ודוחק לחלק דלענין הפקעת בכור עדיין כלא נולד דמי ולענין אאמ"ד שלב"ל כמאן דמנח בדיקולא דמיא זהו דוחק. וע"כ מכ"ת יאיר עיני. ומתורתו ילמדני. ובזה אצא ואומר שלום מאדון העולם שלומו ושלום ישיבתו יגדל עד יכונן היכל ואולם ויזכה לעלות במעלות הסולם ויגדל כסאו לנצח וישב עליו באמת ובשלום. וירבה גבולו בתלמידים חכמים כולם. כנפשו וכנפש אוהבו הנאמן הצעיר שמואל הלוי ממעזריטש לע"ע כה צעקין דארף. יום ו' ה' אדר ראשון ה' את"ך את הברכה לפ"ק. וזאת היתה תשובת הגאון מהר"ש קאיידינאוור אלי

שאלה ל

אשר שמי כשמו. יהי ה' אלקיו עמו. ריחו כטעמו. נותן טעם לשבח. לן וירד בעירא כל הלכה. מאלקיו ישא ברכה. הרב נ"י עה"י פ"ה כבוד מהור"ר שמואל סג"ל נר"ו אשרי יולדתו והורו. לעד י רח אורו. ולכאל"ש. כתבו דמעלתו הגיעני והטריחני מעלתו להעלות ראשי בין ההרים הגדולים חכמי ישראל קדמאי ובתראי בדבר פלוגתת רש"י ור"ת. ולפסוק הלכה למעשה בדבר ישראל שהיתה לו פרה מעוברת שלא ביכרה. וביום השבת היתה מבכרת וכותית מילדת אותה. ואמר לה היהודי שכחתי למכור אותה. והשיבה הכותית הילך שלשה פשיטים עבורה והניחה המעות על החלון בבית ישראל. והניחה הפרה בדיר ישראל. והכותית היתה יודעת מנהג ישראל בענין המכירה ולכן מעצמה אמרה שתתן ג' פשיטים. זו תורף השאלה. והעלה מע"ל מפי הפוסקים דהוא ספק בכור דהעיקר קי"ל כר"ת דמשיכה קונה בכותי אלא דלכתחלה קי"ל כרש"י להצריך ג"כ כסף וכו'. וסיים מע"ל ואף רמ"א בשו"ת שלו סימן פ"ז הביאו הט"ז דלא מצריך שניהם אלא לכתחלה. אבל בודאי בדיעבד קי"ל כר"ת וכו'. אבל בקנין מעות בלא משיכה לא אישתמיט שום פוסק דיהא קונה וכו'. הנה אהובי בודאי אין בידינו להכריע בין גדולי עולם. ובודאי אית לן למיחש לדברי האחרונים להצריך שניהם וכמ"ש מהרי"ל ובעלי הש"ע והרבה מהאחרונים. אכן מה שמע"ל פשוט בעיניו כאילו דורש כמשה מסיני דדעת ר"ת הוא עיקר. אודיע למע"ל דהא ליתא ובזה ידע מע"ל כמה ספיקות שיש לי בדברי הפוסקים בדברים אלו. גם קצת דבריהם סותרים זא"ז והוא זה. איברא דהרב מהר"מ מינץ בשו"ת סימן ל"ה ומור"ם ז"ל בשו"ת סי' פ"ז הכריעו דבדיעבד דעת ר"ת הוא עיקר דמשיכה קונה בכותי מישראל. וה"ה איפכא ישראל מכותי דדינם שוה כמבואר בדבריהם והוא מהגמרא דסוף ע"ז. ואני אומר רבותא למחשב גברי הרי הרבה פסקו כדעת רש"י להלכה. האחד הוא הרמב"ם פ"א מהלכות זכייה ומתנה. והעתיקו בסמ"ע ר"ס קצ"ד דכותי קונה במשיכה או בכסף וכתב המ"מ דפסק כאמימר וס"ל דאמימר סובר דאף משיכה קונה בכותי וכ"ש מעות. וכ"כ הרשב"א ורמב"ן הביאו ב"י בטור יו"ד סימן קל"ב (אמנם המ"מ לא כתב כן בשם הרמב"ן) וכך פסק הטור וש"ע סימן קצ"ד בסופו וז"ל וכל זה לא מיירי אלא בקרקע אבל במטלטלין קונה בנתינת המעות עכ"ל וא"כ ה"ה כותי מישראל דחד דינא אית להו וכמ"ש לעיל. איברא דדברי הטור סתרי אהדדי דבי"ד סימן קל"ב כתב לפיכך ישראל שמוכר יינו לכותי צריך ליזהר וכו' דאי לאו הכי לא נקנו לו שאין מעות קונות בכותי עד שימשוך וכו' וצל"ע כעת עד שאפנה אי"ה. אמנם בש"ע שם סי' קל"ב סעיף ב' פסק הרב ב"י כדעת הרמב"ם דכותי מישראל או ישראל מכותי קונה בכסף לחוד וכמ"ש בב"י וכסף משנה להדיא. ולכן מדד לכליו של כותי שיש בו עכבת יין כו' צריך ליקח הדמים ואח"כ ימדוד כו' (ודלא כמ"ש הטור ותוס'). ומור"ם לא כתב עליו כלום. הרי שגם הוא פסק כהרמב"ם דקנין כותי בכסף וכח"ש בח"מ ס"ס קצ"ד. וכל זה נעלם ממור"ם ז"ל בשו"ת שלו וממהר"ם מינץ הנ"ל. והרב האחרון משאת בנימן סימן ל"ה כתב וז"ל הבא בשאלה בספק בכור אזלינן לקולא כרבינו תם מאחר דלא איפסקא הלכתא לא כמר ולא כמר לאו קושיא הוא שהרי רוב המחברים הסכימו לדברי רש"י. וכ"כ בטור ס"ס