נחלת שבעה מהדורא קמא חלק ב לט

תלת דהלכה כר"ל לגבי ר"י משום דדין זה דמשיכה משמיה דרב אושעיא אמר ר"ל וכו'. והתוספות עצמם כתבו כתירוצו של רש"י בפרק השוחט דף כ"ט ע"ב בפלוגתא דאינה לשחיטה אלא לבסוף. א"כ בודאי מן הראוי להחמיר כדעת שניהם. וכן פסקו גדולי הפוסקים האשרי פרק קמא דבכורות ובתשובות כלל מ"ט. והטור בשם מהר"ם והתוספות הנ"ל והאחרונים. מהרא"י בפסקיו סימן קס"ז וקס"ט ובת"ה סימן ע"ד ומהר"מ מינץ סימן ה' ול"ה. ובתשובות מהרי"ל סימן קע"ז הביאהו בטו"ז דאם לא הקנה רק בדרך אחד במעות או במשיכה דהוי ספק בכור אפילו בדיעבד. והב"ח אפילו בדיעבד מצריך שניהם. ואף רח"א בתשובה סי פ"ז הביאו בטו"ז דלא מצריך שניהם אלא לכתחלה אבל בדיעבד ודאי קי"ל כרבינו תם וכו' יהיה מה שיהיה אפילו רמ"א המיקל שבכולם ואחרון שבכולם מצריך עכ"פ משיכה. אבל בקני מעות ולא במשיכה לא אשתמיט שום פוסק דיהא קונה לכתחלה. רק הגה"ת אשרי מא"ז בפרק הזהב. וכל האחרונים דחאו דבריו ואין דברי היחיד בין המרובים כלום. גם הרב משאת בנימן שפסק כרש"י דמעות קונות היינו נמי דיעבד. ועוד דאפילו בבהמה החולבת דהוי ספק אם ילדה כבר. ורוב הפוסקים סברי דחלב פוטר דלא כר"ת. אפילו הכי פסקו האחרונים אפילו בבהמה חולבת כסף ומשיכה. ואם כן מכ"ש בודאי מבכרת. וראיתי רבים מעמי הארץ סוחרי בהמות מתמיהים כאלו אסרתי יונה. ואמרו שלא שמעו מזה דבר שצריך משיכה או קניית מקום עם מעות רק מעות לחוד. ואומר אני דשבקינן לכל טעותייהו. מ"מ כמה הרפתקאות דעדו על זה באיזה אופן שיהיה קניית המעות. כי גם אם מצריכינן שניהם משיכה וכסף עכ"פ צריך שידע קנין הכסף. האם יותר טוב לקנות דבר מן האם או מן העובר עצמו. ואם קונה מן העובר עצמו כדעת מהרי"ז סי' ע' לדעת הא"ז (ולא חייש להפקעת קדושה בגוף הבכור דמשום הכי איענש רב מרי כתירוץ ראשון של ר"ת ריש בכורות) וא"כ עדיין צריך לידע איך מקנה דבר שלא בא לעולם. אי כדעת מהר"א כ"ץ במהרי"ו סי' פ' דאיירי סמוך ללידה וכמאן דמונח בדיקולא דמי. או כתירוץ של מהרי"ו דאיירי באומר לכשתלד. או לא כדברי שניהם דלא קי"ל כמהרי"ו באומר לכשתלד דקני דבח"מ סימן ר"ט פסק רמ"א דלא קני רק מפני העובר בלא תנאי כלל. ואף שאין אדם מקנה דשלב"ל מ"מ כל זמן שלא חזרו בהם המקח קיים והכי קי"ל בח"מ סי' ר"ט. וכאן בודאי ניחא ליה במקח זה ואינו חוזר כמ"ש התוספות הביאו מהרש"ך סימן ש"ך דמוכר דבר שעושה טריפה כמו הראש או הריאה וכו' ונותן פרוטה אע"פ ששוה יותר מ"מ אינו מבטל המקח דניחא ליה להיות המקח קיים וכו'. וא"כ בודאי לא יחזור בו. כן הוא דעת מהר"מ מינץ והכי מסתבר. אע"ג דלא פסק כן בש"ע סימן ש"ך. או אי דוקא צריך להקנות הבהמה לעוברה כמו דקל לפירותיו כדעת מהרא"י והכי קי"ל דקני בח"מ סי' הנ"ל דלא כפי' ר"ת דמשום הכי איענש רב מרי משום דאתי למיטעי וכו' והכי פסק בטור ובש"ע וז"ל יקנה לו האם כדי להקנות וכו'. וכן פסק האשרי בפסקיו סוף פרק בתרא דבכורות. או אי ניחא טפי להקנות חלק באם ולא בעובר כתירוץ ראשון של ר"ת דמשום הכי איענש רב מרי שהיה מפקיע גוף הבכור וכו'. והטור סתם דבריו בזה שכתב וז"ל הלכך לצאת ידי שניהם וכו' והמקום יקנה לו האוזן ע"כ אינו מפרש אוזן האם או אוזן העובר דאפשר דסמך אמ"ש לעיל מיניה במ"ש ואם יקנה לכותי אוזן העובר וכו' לכך יותר טוב להקנות אוזן האם שהיא בעולם עכ"ל. ואי היה מקום להתיר בקנין מעות לבד גם פה בנדון זה היה מותר אף שהמכירה נעשה באיסור בשבת מ"מ המקח קיים כדאיתא בח"מ סימן קצ"ה וסימן רל"ה. ואע"פ שלא בא המעות ליד הישראל רק הניחה על החלון מ"מ חצירו של אדם קונה לו שלא מדעתו בחצר המשתמרת ובמידי דניחא ליה לקנות אי הוי ידע. כ"ש בחצר המשתמרת כה"ג דהניחה על החלון וגם הוא מידי דניחא ליה להקנות העובר ושיקנה לו רשותו המעות כמ"ש לעיל בשם התוספות. ואי משום דהוי דבר שלא בא לעולם דהא ודאי לא הקנה לה רק העובר סתם. מ"מ בזה היה אפשר לסמוך אדעת מהר"מ מינץ דאם אינו חוזר המקח קיים. וכאן ודאי ניחא ליה. אבל אי אינו קונה רק דיעבד מ"מ נדון דידן לא הוי דיעבד דלהפקיע מידי קדושתו לכתחלה מיקרי ולא דיעבד. ולא מיקרי דיעבד רק בשכבר נשחט שסבר שקנין מעות לבד מועיל ומכרו במעות ולא במשיכה ושחטו אותו זה הוא דמיקרי דיעבד כחו שכתב בפי' במהר"ם מינץ סימן ל"ה. וכן יש לפרש כל הני דיעבד דלעיל רמ"א דבדיעבד סומכין על ר"ת ולהרב מ"ב דבדיעבד סומכין על קנין כסף איירי דכבר נשחט. ועוד בר מן דין הרבה קרא תגר מהרא"י בפסקיו סימן קס"ט על מכירה בכסף לבד בלא משיכה. וא"כ אם נהגו להפקיע קדושת בכור שהוא איסור כרת בקנין מעות לבד לא ידעתי מאין הרגלים כי אין להם על חי שיסמכו רק על דברי הא"ז הנ"ל. ולכן אם יודע מר טעם למנהג קנין כסף לבד בלא משיכה שהוא כדין יודיע