נחלת שבעה מהדורא קמא חלק ב ד

שהיא נבלה כמו שמסיק בתלמודא. ואפ"ה יוכל להחיות כשנפסקת הגרגרת ונקב הושט. דהא ע"כ סוגיא זו מיירי אליבא דמ"ד טרפה חיה וה"ה נמי נבלה חיה דמאי שנא. וכי מפני שנעשית נבלה בנקיבה זו לא תוכל לחיות כמו טרפה בתמיה. ואף נהי דנבלה לא תוכל להחיות י"ב חודש. מ"מ באותה חיי שעה שיש לה תוכל להוליד הביצה הנגמרת שבמעיה. כי ההוא בר אווזא דהוי ממסמס קועיה דמא והוי חיישינן לנקובת הושט ואעפ"כ היתה חיה. והגע בעצמך עינינו הרוחות דאותן בר אווזות אע"פ שנשחטין ב' סימנים שלמים שלהם שחיים כמה שעות ואם כן כ"ש כשנעשה נבלה ע"י שחיטה כמו נקובת הושט כ"ש שתוכל לחיות לפחות כמה שעות. ואותה פעם תוכל ג"כ להוליד הביצה שאצלה. ואותה הביצה ראוי לגדל אפרוחים מאחר שיצא דרך הרחם. ואף כי מכ"ש דאזלא הסוגיא למ"ד טרפה חיה י"ב חודש. וה"נ נקובת הושט ופסוקת הגרגרת דג"כ חיה י"ב חודש דמ"ש כמו שאמרנו. ועוד תדע דאין חילוק בזה בין נבלה לטרפה. דלא אלימא חד מחבריה אי נבלה אינה חיה י"ב חודש גם טרפה אינה חיה וכן להיפך. דאי לא תימא הכי רק נימא דנבלה יותר גרע. דטרפה חיה ונבלה אינה חיה. והא ראיה דיש הבדל ביניהם דשמא גרים. מדחלוקים הם בשמותם. אין זה הוכחה כלל. דאם כן בהוי אמינא בגמרא דאכתי לא ידענא דפסוקת הגרגרת ונקובת הושט היא נבלה רק היינו מחשבינן לטרפה. וא"כ הוה ליה למ"ד זה דאמר טרפה חיה. לפרש ולומר טרפה חיה חוץ מנקובת הושט ופסוקת הגרגרת. דאטו דבאותו הוה אמינא שנקראת טרפה אמרינן שחיה. ואח"כ לפי האמת דמסיק שפסוקת הגרגרת ונקובת הושט היא נבלה אמרינן שאינה חיה בתמיה. דמאי איכפת ליה בשמא והא דנקראת נבלה גזירת הכתוב הוא. דחלוק בדיניה נבילה מטרפה לענין טומאה. דאל"כ גם למ"ד טרפה אינה חיה נאמר שכל הנטרפים בחייהן יהיו נקראין נבלה מאחר שאי אפשר לחיות. אלא ודאי אין בזה שום פקפוק ונדנוד כלל. דלפי שיטה זו שאנחנו קיימין בה דאזלא למ"ד טרפה חיה גם כשנתנבלה מחיים בנקובת הושט. וגם מהא דפריך ולחשוב נמי דחזקיה עשאו גיסטרא נבלה. אף שלדעת רש"י דהאי עשאו גיסטרא בשחוטה הוא ולהכי מפרש עליה ואפי' מפרכסת אלמא דהאי גיסטרא בשחוטה הוא. מ"מ נוכל לומר בעוד שהיא חיה ומפרכסת תוכל להוליד הביצה. ואף שהיא נבלה וקרובה למיתתה מ"מ ראוי לגדל מאותה ביצה אפרוחים מאחר שיצא דרך רחם כמו שכתבתי למעלה. ומכ"ש לדעת התוספות שפרשו האי גיסטרא על שנעקרה בלע מכאן וצלע מכאן וחוליא קיימת דהוי נבלה כ"ש שחיה וחיה שהרי החוליא קיימת וחוט השדרה קיים. ועיקר הטרפות בצלעות הוא משום חוט השדרה והרי קיים הוא ואפ"ה נקראת נבלה מאחר שנעקרו ב' צלעות זה כנגד זה סבירא ליה שהיא נבלה. וגם מזה יש הוכחה למה שכתבתי דלאו שמא גרם דנימא מפני שהיא נבלה אינה חיה. שהרי כאן תוכל להחיות שהחוט והחוליא קיימים ואפילו הכי הוי נבלה. וז"ל הגמרא דאלו טריפות דף נ"ב ע"א אמר רב נעקרה צלע וחוליא עמה טרפה. אמרי ליה רב כהנא ורב אסי לרב נעקרה צלע מכאן וצלע מכאן וחוליא קיימת מהו. א"ל גיסטרא קאמריתו ופירש"י גיסטרא קאמריתו בתמיה בהמה שנפסקה באמצעיתה אתם שואלים דהאי נבלה היא. עיין שם ברש"י ובגמ' הרי לך שיש ויש נבלה מחיים כגון נקובת הושט ופסוקת הגרגרת. והא דרבי אלעזר ניטל ירך וחלל שלה. וההיא דחזקיה אליבא דתוספות דמפרשי לה כרב נעקרה צלע מכאן ובלע מכאן וחוליא קיימת שהיא נבלה והיא חיה וחיה. ואל תשיבני ממה שתירץ בגמרא כי קתני נבלה דלא מטמא מחיים נבלה דמטמא מחיים לא קתני. פירוש ניטל ירך וחלל שלה דר' אלעזר וגיסטרא דחזקיה דמטמאה מחיים. אבל נקובת הושט ופסוקת הגרגרת אינה מטמאה מחיים. נהי דאינה מטמאה מחיים מ"מ הוי נבלה מחיים. ואם כן כל מקום שאמרו בינת נבלה וטרפה ואפרוח הנולד ממנו וכו' מיירי בכי האי גונא. ואם כן הש"ע ולבוש והת"ח ושערים מדורא והסוגיא דמסכת ביצה בחדא מחתא מחתינא ואין בזה לגמגם כלל. והנראה לפי ענ"ד כתבתי. ומה שרוצה מכ"ת להכריע ביניהם מכח שינוייא בתרא דרב מרי וכדר"י אליבא דרב מרי. נצרך לומר דהדר ביה מתירוצא קמא דמתרץ עם יציאתה נגמרה ומגדלת אפרוחים. רק אליבא דרב מרי נהיה סוברים שמגדלת אפרוחים במעי אמו. הא מילתא מרפסן איגרא. שרבותינו חכמי האמת שהיו בקיאים בחכמת הטבע יהיו מחולקים בדבר טבעיי. כי אין דבר נסתר מנגד עיניהם וידעו נחש לכמה מעבר ומוליד כ"ש שעמדו על הטבע שביצה עם יציאתה נגמרה ומגדלת אפרוחים ולא כשהיא במעי אמן. ואינם מחולקין בזה כלל וכלל להיות רב מרי חולק נגד הטבע מה שיכולין לנסות ולבדוק בכל יום אם מגדלת אפרוחים או אינה מגדלת אפרוחים. רק אפילו לשינוייא דרב מרי לא הדר מתירוצא קמא. דהא לא איתותב תירוצא קמא. ואי איתא דאין הטבע כן שאינה מגדלת אפרוחים רק נאמר שמגדלת אפרוחים אע"פ שלא יצא דרך רחם הוי מותיב עליה דתירוצא