נחלת שבעה מהדורא קמא חלק ב ג

אלא מביצה הנולד מטרפה שניקב קרום של מוח שיכול לחיות ולא מנבלה שנמצא בה ביצה לאחר שנתנבלה. וכ"ש לאחר שמתה מאיליה. וא"כ תימא על הת"ח הנ"ל ועל הלבוש י"ד סימן פ"ו והוא לא נמצא בשום פוסק ובשום סוגיא דגמ'. וא"כ תלי תניא בדלא תניא. דאפרוח שנולד מביצה טרפה תניא בחולין דף נ"ח ע"א ובתמורה סוף פ"ו. ואפרוח הנולד מביצה נבלה לא נמצא אם תחפשנו בנרות. וא"כ זה שכתבו בלבוש וש"ע סימן פ"ו ות"ח הנ"ל הוא נגד תלמוד ערוך במס' ביצה. וגם אינה ראיה מחולין ולא מתמורה. ובדוחק יש לחלק כמו שכתב רבינו אשר בפ"ק דביצה וז"ל. אמר רב ביצה עם יציאתה נגמרה למאי נ"מ למקח ולממכר דבעי ביעי דפחיא וכו' ויהבי ליה ביעי דשחוטה ונתן תחת תרנגולת ולא נוצר ממנה אפרוח מקח טעות א"נ נ"מ לכדרב מרי בריה דרב כהנא בדק מעי"ט ולא מצא והשכים ומצא מותר וכדרבי יוחנן ע"כ. וא"כ יכול להיות לתירוץ השני דאתי לכדרב מרי וכו' וכדר"י אז אמרינן דגם ביעי דשחוטה מגדלת אפרוחים. אלא לתירוצא קמא מוכרח לומר דנ"מ למקח וממכר אז הוצרך לאוקמיה דביעי דשחוטה אינה מגדלת אפרוחים. וא"כ בסי' תקי"ג בהלכות י"ט איירי כתירוץ קמא דשחוטה אינה מגדלת אפרוחים. לכן כתב הלבוש בהלכות י"ט דעיקר גמרה ע"י הלידה לגדל אפרוח. אבל נמצא בתוך תרנגולת שחוטה לא גמרו מקרי ואינו אסור משום הכנה. אבל בסימן פ"ו דכתב אפרוח שנולד מביצה נבלה דמשמע ביצה שנמצא בשחוטה שנתנבלה מגדלת אפרוחים. אזלא לשנויי בתרא דהא דאמר לכדרב מרי הוא דאתי וכדר"י וביצה מותר, יכול להיות שכתב גם כן היתר באפרוח הנולד מביצה שחוטה שנתנבלה. שלשנוייא בתרא יכול להיות שביעי דשחוטה מגדלת אפרוחים וא"כ יתהפך כחומר חותם ויתיצב כמו לבו"ש. אבל על הת"ח קשה וקאי בתימא שכתב בפשיטות אפרוח שנולד מביצה טריפה או נבלה מותר וכו' דמשמע שנמצא שם בתמורה מביצת נבלה דנולד ממנה אפרוח. וזה אינו. דלא נמצא כלל בגמרא שם לא מינה ולא מקצתה. ואפשר ג"כ לדחוק לפרש דבריו דה"ק דמ"ש והכי פסקינן פרק כל האסורין והוא הסכמת הפוסקים דנראה שהוא מיותר. אלא דה"ק דמ"ש הכי פסקינן פרק כל האסורין קאי על אפרוח הנולד מביצת טרפה דמותר כמשמעות פשטיה לישנא דגמ' דלעיל. ומ"ש והוא הסכמות הפוסקים ר"ל דס"ל להפוסקים דגם ביצה מנבלה שנתנבלה בשחיטה או שמתה מאיליה היא מגדלת אפרוח. וכמ"ש לבוש וש"ע בי"ד סי' פ"ו והיינו אליבא שנויא בתרא דמס' ביצה. השאר נאבד. עד כאן נמצא באגרת השואל

תשובה "אהלות וקנמון. "הטוב מטוב שמן. "ריחו כאפרסמון. "נוטפת אור כטל חרמון. מספיק מים ומזון. לעם רזון. ולמשמנים יתן מעדנים. לחכמתו מבינים. נופת צוף תחת חיכו טמונים, יושב שבת תחכמונים. קנקן חדש מלא ישנים. לא יערכנו זכוכית ואדרכמונים. ה"ה האלוף כמוהר"ר אהרן יצ"ו. תמהני על מכ"ת מדוע דרש אלי וקנקני ריקם. וזקנה אין כאן וחכמה אין כאן הלא בישישים חכמה. אך אמרתי הואיל ואינו רק משא ומתן ופלפול של הלכה. אגלה דעתי הקלושה ואשיב על דבריו בקצרה כאשר תשיג השגתי בקצרה, מה ששאל מכ"ת והקשית לשאל מן הסוגיא דגמ' דמס' ביצה דף ו' על הש"ע י"ד דבסי' פ"ו ועל הלבוש דשם. ועל הת"ח הגדיל מכ"ת אשמה. ומן הטור א"ח סי' תקי"ג ומן הלבוש דשם הביא מכ"ת לסייעתא לסוגיות התלמוד דבמס' ביצה. דביצה הנמצאת במעי אמה אינו ראוי לגדל אפרוחים וכמ"ש רש"י שם דף ו' וז'. האריך מכ"ת מאד ללא לצורך בפלפול של מה בכך. ודבריו דומות למרובות והנם למשא. והנה אודיע למכ"ת דודאי יתד שלא תמוט דביצה הנמצאת במעי אמה אינה ראויה לגדל אפרוח. אך מה שהוקשה למכ"ת מש"ע ולבוש י"ד ומת"ח אגיד לך הרשום בכתב אמת. וז"ל הגמ' דחולין דף ל"ב ע"ב ועיין מכ"ת שם וז"ל בקצרה. אתיביה רב אחא בר הונא לרבא שחט את הושט ופסק את הגרגרת פסק את הגרגרת ושחט את הושט נבלה. ומשני אימא וכבר שחט אח הושט. א"ל ב' תשובות בדבר וכו'. ומסיק אלא אמר רבא אלו אסורות קתני ויש מהן נבלות ויש מהן טרפות. ופירש"י ויש מהן נבלות כגון נקובות הושט ופסוקת הגרגרת עכ"ל. ופריך ולחשוב נמי דחזקיה דאמר עשאו גיסטרא נבלה. ופירש"י עשאו גיסטרא ואפילו מפרכסת. והתוס' מפרשי עשאו גיסטרא כגון נעקרו ב' צלעות זה כנגד זה וחוליא קיימת דקרי לה רב להא גיסטרא בפ' אלו טרפות. ולחשוב נמי דר' אלעזר ניטל ירך וחלל שלה נבלה. ומשני כי קתני נבלה דלא מטמא מחיים אבל נבלה המטמא מחיים לא קא חשיב, ע"כ הרי פשוט על כל פנים לענין ביצת טרפה שנעשה טרפה מחיים כאשר כתב מכ"ת בעצמו. וכאשר מבואר מסוגיית אלו טרפות דף נ"ח ע"א. וגם מסוגיא דתמורה דפשיטא דאיירי בשנטרפה מחיים כדאיתא כל הסוגיא דהתם דמפליג בין משיחלא קמא למכאן ואילך אלמא דחיה היא. ואולם סוגיא זו אליבא דמ"ד טרפה חיה. וא"כ גבי נבלה נמי לא תקשה. דנימא נמי הכי דהא אשכחן נמי נבלה מחיים כגון נקובת הושט ופסוקת הגרגרת